גלות רוחניתנו, אז פתאום חשבתי לי שאולי יש מישהו שעדיין קורא את הבלוג הזה ולא קיבל את ההודעה מהבלוג החדש. לא סביר. אבל אולי.
אז הנה לך, ההודעה על הוצאה לאור של הספר שלי, ועמוד ההדסטארט שלצידו. עדיין לא מאוחר מדי לתמוך ולהזמין. עד 11 באוגוסט 2017. קישור ישיר:
www.headstart.co.il/project.aspx?id=21481
ובבלוג החדש יש גם רשומה על הקורמורן השחור של הוקוסאי שאולי תעניין מישהו.
שמרו על קשר
אסף
לפני שמתחילים – התרחש משהו די קריפי. פרסמתי פעם פוסט בשם "אומנות הראייה והאשלייה" שעסק בין השאר בסברה שציורי הרנסנס הפכו כמעט בבת אחת ריאליסטיים כיוון שהציירים גילו אמצעים טכנולוגיים חדשים שאיפשרו להם לייצר ציורים כמו תמונות. לדעתי האובייקטיבית הוא שווה קריאה. היום צפיתי בסרט מדהים למדי שמאשש את הסברה הזו עד למעלה מכל ספק, ואפילו מראה כיצד טכנולוגיה כזו עבדה הלכה למעשה. אבל מה שהבהיל אותי הוא שאת הפוסט הקודם כתבתי בדיוק היום לפני שנה. בדיוק ב7 ביוני 2013. למותר לציין שלא חשבתי עליו וכמובן לא קראתי אותו מאז. מה הסיכוי שזה יקרה?? באותו היום ממש? אחד למליון?? טוב, הסיכוי הוא 1 ל 365 שזה בעצם לא כל כך בלתי סביר. קרא עוד
לפני שנים רבות, קצת אחרי מותו של הבודהה, נסעתי לעיר בריסטול במערב אנגליה כדי ללמוד לתואר שני בבודהיזם. הגעתי לשם ירוק לגמרי. לא הייתי שם לפני כן. לא הכרתי את האוניברסיטה או העיר. לא ידעתי פאלי, ואפילו אנגלית לא ידעתי כל כך טוב. הגעתי מאמסטרדם עם מזוודה ועם אשתי הטרייה נחוש ללמוד את ההיסטוריה והפילוסופיה האמיתית של הבודהיזם כפי שאי אפשר היה ללמוד בקורסי מדיטציה. קרא עוד
רצח העם היהודי הופסק בשנת 1945, והולכים ומתעטים העדים הישירים לאימה. רצח העם בקמבודיה התקיים בסוף שנות השבעים כך שהעדים הישירים הם כמעט כל האוכלוסיה, שצומצמה בכ -25% באמצעות רציחות, הגירה כפוייה והרעבה בין שנת 1975 ל 1979. ההערכות מדברות על בין מליון וחצי לשלושה מליון הרוגים בזמן משטרו הרצחני של פול-פוט והחמר-רוג' שניסו לכפות על קמבודיה מהפכה סוציאליסטית. הארץ מנוקדת באלפי קברי אחים שהקמבודים ממשיכים לחיות ביניהם גם היום.
ביום רביעי שעבר השתתפתי בפאנל בכנס רוחניות עכשווית שעסק בבודהיזם ופסיכולוגיה. אחת ההרצאות המצויינות ניתנה בו על ידי פרופ' קרול קידרון מאוניברסיטת חיפה שעורכת מחקר אנתרופולוגי רב שנים על קמבודים בארצם ובגלות (בקנדה) ועל דרכי ההתמודדות שלהם עם הטראומה שעברו עם רצח העם. ההשוואה להתמודדות של היהודים עם טראומת השואה מתבקשת. קרא עוד
כולנו מכירים את הסיפור של פסח, ועוד יותר מזה, את הסיפור כפי שהוא מסופר ומבואר במערכת החינוך הממלכתית (אם היינו בה). קבוצה של עבדים מובלת על ידי מנהיג כריזמטי ובעזרת כוחותיו האיומים של האל, משתחררת ובורחת מעבדות לנדודים ארוכים במדבר, שבמסגרתם היא מתעצבת כעם שמסוגל וראוי להכנס ולשכון בארצו. קרא עוד
אנחנו חוגגים את הפסח כמו עבדים. בלי לדעת בכלל מי הפרעה שלנו, ומי אנחנו. במקום לחקור ולשאול מה פרושו של דבר להיות בן חורין, להשתחרר מהכבלים, להיות אדם חופשי, אנחנו "בוחרים" בתודעה של עבדות: גם השנה נשמש סוכנים בהפצה של רעיונות שאנחנו לא מאמינים בהם, בלי לדעת אפילו למה. קרא עוד
אני קורא בעונג את ספרו של יוסף דן "תורת הכאוס ומדע ההיסטוריה" (דביר 2009). חוקר המיסטיקה מהאוניברסיטה העברית כתב על היסטוריה באופן שמנסה, ולדעתי מצליח, להימלט משתי הקלישאות הגדולות של ההיסטוריוגרפיה – מודרניזם גאה מצד אחד, ופוסט-מודרניזם כופר כל מהצד השני.
.jpg "תורת הכאוס")
הספר אינו מציג תיזה אחת מנומקת עד הסוף, אלא אסופת מאמרים שנכתבו במשך כ 15 שנים, אבל התיזה שעולה מהם רלוונטית מאוד ומשכנעת. ההיסטוריה "הגדולה" של הנארטיבים קיבלה מכה אנושה עם עליית הפוסט-מודרניזם כשיטת ביקורת כל כך יעילה עד כדי שגידלה כמה דורות של אינטלקטואלים וחוקרים שבאמת חשבו (וחושבים) שאין אמת, אין עובדות, ואין מה לעשות לגבי זה. אין ספק שהם צדקו לפחות בדבר אחד: הנרטיב ההומניסטי-רציונלי פשט את הרגל במאה העשרים כשהוליד מתוכו יצורים מעוותים כמו הקומוניזם הסובייטי והנאציזם הגרמני. בשם האמת נעשו הרבה עוולות, וזה בפני עצמו דרש התבוננות ביקורתית על האינטלקטואלים שהתגייסו לכתוב את ההיסטוריה (הפילוסופיה, ואפילו הפסיכולוגיה) בעודם מביטים כל הזמן קדימה, אל עבר חברת המופת אותה שאפו לעצב.
אני כבר שייך לדור שלמד את המבט הביקורתי הפוסט-מודרני ותוך כדי כך חשב שמשהו כאן לא לגמרי בסדר. אם אין אמת, ויש רק מאבק בין נראטיבים, זה אומר שאנחנו חיים בכאוס מוחלט, בתוהו וובוהו ובאמת אי אפשר להבין כלום – לא על מה שהיה, ולא על מה שיהיה. יוסף דן מציע ללמוד ממדעי הטבע על אמת וכאוס. כאוס אינו תוהו וובוהו, אלא צורה מאורגנת של אי-סדר. אפשר לתאר ולהבין מערכת מורכבת כמו סערה, למרות שהיא כאוטית ולא ממש ניתנת לחיזוי. מדע ההיסטוריה דומה יותר לחקר מערכות כאוטיות, מאשר לחקר של מערכת רציונלית שמונהגת על ידי בני אדם חושבים. לא נוכל להסיק מההיסטוריה איך יראה העתיד, כמו שאי אפשר לחזות את מזג האוויר בעוד שנה, אבל אפשר בהחלט לתאר, להבין ולהסביר מה קרה ולשרטט את גבולות הפעולה של המערכת ההיסטורית אפילו אם היא כאוטית.
אני כמובן עושה עוול לספר כשאני מנסה לסכם אותו ככה. הפרקים השונים עשירים בדוגמאות ומציעים מבט מפוכח ומרענן על ההיסטוריה כתחום מחקר, עניין שנדמה היה לי לפעמים שהוא או-טו-טו עובר מן העולם.
חוק הוא חוק הוא חוק רק בעיניו של מי שלא רואה בני אדם. ההסטוריה למדה אותנו שחוק יכול להיות מעוול והרסני וההתנגדות לו עשויה להיות נכונה וחיונית.
אנא קראו את דבריה של רני עובדיה בשימת לב:
סנגהה יקרה,
חלקכם וודאי ערים לדיון הציבורי החשוב ולמאבק החברתי סביב תוכנית מתווה פראוור, מרגע שקבלה מעמד של חוק.
חבר סנגהה שמגיע בקביעות לקבוצת ישיבה בבית הסנגה, הוא אחד מ13 בני אדם, כולם בדואים, מתוכם חמישה קטינים, שעדיין עצורים, זה כעשרה ימים. עשרה אנשים נוספים איתם נעצר א' שוחררו בעקבות ראיות ברורות לאלימות משטרתית נגדם.
אני מכירה את א' (שמטעמים ברורים לא אומר את שמו) היטב ומקרוב. איני יודעת מה בדיוק קרה בהפגנה, אני רק מכירה את מחויבותו העמוקה של א' לדרך אי האלימות בפתרון סכסוכים.
להיות בתא מעצר, כשמעצרך מתארך ובקשות ערער נדחות גם בהיעדר כל הגשת ראיה נגדך, אינה חוויה קלה או פשוטה. כשמבקשים להחזיקך במעצר עד תום תהליכים גם כשברור לכל כי אינך מהווה כל סכנה לציבור, אדם מוצא עצמו עומד פנים אל פנים מול אלימות שלטונית (הפעלת כח שאינו סביר ואינו מתבקש), וזהו אחד האתגרים הקשים של דרכנו.
אני מרגישה עמוקות שכולנו , מורים, פעילים ומתרגלים בסנגהה מחויבת לדרך האי אלימות, נקראים לתמוך בחבר המעז להביא את התרגול גם אל תוך קרקע חברתית בוערת, לנקוט עמדה, לנסות להשפיע. זו גם הזדמנות להנכיח את התרגול וכוחו באופן שנשתתף, נשב, נקשיב, ניקח חלק רואה ומביט.
ביום רביעי הקרוב יתקיים בבית המשפט בבאר שבע דיון נוסף (הערער הראשון נדחה הבוקר) בהארכת מעצרו של א' חברנו. הדיון הזה חשוב ביותר כי בית המשפט מתבקש, בצעד חריג וגם שערורייתי, להחזיק את א' מעצר עד תום ההליכים נגדו. הליכים יכולים להימשך גם חודשים. אפילו המשטרה אינה טוענת שא' מסוכן לציבור או לשקט, ועם זאת היא מתעקשת על הארכת מעצרו בגין עצם השתתפותו בהפגנה.
בית משפט אינו פועל בבועה. בעת כזו חשוב להיות נוכחים ולהמחיש לא' כי יש לו סנגהה כמו גם להנכיח בבית המשפט את עומק דרך אי האלימות ומחויבותה החברתית והחברית.
אני פונה לכל מי שיכול להגיע ביום רביעי ולהיות נוכח בעת הדיון ליצור קשר עם אסף קידר בטלפון
054-5829103
יעל שמחה פזואלו נפטרה היום, יום שבת, 8.11.2013 בביתה, מוקפת משפחה ואהבה, כדברי רני בן זוגה. ביקרתי אותה לפני שבוע, ביום שישי, יחד עם קבוצה גדולה של חברים במה שהיא כנתה מסיבת פרידה. זה מיוחד ונדיר שאדם יוזם ועורך מסיבת פרידה לעצמו בנסיבות כאלה, ויעל היתה אדם נדיר ומיוחד כזה. אני בטוח שיהיה אפשר איפשהו לקרוא את מה שהיא כתבה באותו יום ואז קראה במהלך המסיבה. זה היה ביטוי יוצא דופן לראייה מפוקחת, חומלת ומקבלת של המציאות ומי שהיה איתה במגע יודע שזה ביטוי אמיתי לדרך שהיא עברה, ושהיא התוותה.
לא היינו חברים של שנים רבות. אבל אני יודע שהיתה לנו חברות מהסוג שמתקיים בין שני אנשים שמזהים אחד את השני ברחוב סואן, מבלי שהכירו קודם לכן. השיחות שלנו היו ספורות. המפגשים קצרים. אבל כל פגישה היתה בשבילי משמעותית יותר ממשקלה בזמן. זה כמעט מוזר לגלות אהבה רבה כל כך עם אדם שלא מכירים היטב. אבל זו בדיוק האיכות המיוחדת שהיא הקרינה על העולם.
אני מרגיש שזכיתי לפגוש מישהי שידעה לחיות. לצד המחלה. עם הכאב. ובזמנים האחרים. החיים ניכרו ממנה ושפעו ממנה במבט ובחיוך אפילו בבית החולים, ואפילו באותה מסיבה ואל מול הכאב של הנוכחים שמחשבת הפרידה היתה להם קשה מנשוא. אני לא יודע איך הייתי מגיב אילו הייתי בן בית ומלווה אותה לאורך שנים. אבל מה שחשתי באותו ערב היה בעיקר הכרת תודה שבאופן משונה היתה מהולה בה גם שמחה.
זה השם שהיא בחרה להוסיף לשמה. שמחה. ואת האיכות הזו קשה היה לפספס. לא עליזות מלאכותית של הכחשה, אלא שמחה עמוקה של שלווה, הסכמה, תקווה, ואהבה.
נדירים בני האדם שיודעים להישיר מבט ולהתכונן ככה לדרך האחרונה. יעלי היתה מוכנה. מי שראיתי מולי לא היתה אישה צעירה עם סרטן, אלא ביטוי למשהו גדול בהרבה, שבעת ובעונה אחת היה בדיוק היא עצמה. החיים שלה, ועכשיו גם מותה, נהפכו לשיעור גדול שימשיך ויאיר את העולם כמו ירח ללא ענן.
חברה יקרה ואהובה, דרך צלחה.
הפוסט הזה הוא הרחבה של מאמר שפורסם באתר "הארץ" 01.11.2013
זה ענין ידוע שהמחלוקות בתוך התנועה הקיבוצית היו לעיתים קרובות סוערות אפילו יותר מהמחלוקות בין התנועה הקיבוצית לשאר החברה. נזכרתי בעניין זה כשקראתי את הטור של יובל נוח הררי על מדיטציה ומדע בגליון הארץ, כי למרות שעל פניו יובל ואני באותו ה"מחנה" שעוסק במדיטציה ומדע, כמעט כל הטענות והתאורים שלו של התחום לוקים בהטיות ובעיות שיש להן משמעות מיוחדת גם למי שמתעניין במדע ומוח וגם למתרגלי המדיטציה שמספרם עולה בהתמדה במערב ובישראל. קרא עוד
מרצה, חוקר, מלמד מיינדפולנס
The Mindful Way Through Depression
מדריך עזרה עצמית לשימוש במדיטצית קשב (מיינדפולנס) להתמודדות עם דכאון. מארק וויליאמס וחבריו פיתחו קורס מדיטציה "חילוני" שמיועד לכל אדם ובמיוחד למי שסובל מדיכאון, חרדה או OCD. הקורס נבדק במחקר קליני ונראה שהוא במיוחד יעיל למניעת התקפי דכאון קשים וכרוניים.
דברי אמת (דהמפדה)
תרגום עברי מהמקור הפאלי בצירוף הסברים. הדהמפדה היא קובץ פסוקי שירה בודהיסטית העוסקת ביסודות הדהמה (דהרמה) שלימד הבודהה. אפשר עכשיו לרכוש ישירות מהוצאת פרדס במחיר מוזל.. 
ספרי מדיטציה ודהרמה
לחיצה על התמונה תוביל לרשימת ספרי דהרמה מומלצים (מאמזון). בתמונה ספרו של נזיר הזן תהיך נהאת האן על כעס שמכיל תרגילים ועצות להתמודדות עם הנטיה לרגוז, להתרגז, להתעצבן ולהתחמם. מומלץ בחום לכל הבודהיסטים העצבניים שבינינו.
ספרים אלקטרוניים ובחינם (כמובן)
ספרים בפורמט פידיאף מאתר בודהאנט לקריאה במחשב או בקורא ספרים אלקטרוני.
ספרים מומלצים על בודהיזם
בקישור כ-10 ספרים מומלצים ביותר על ההיסטוריה הבודהיסטית. ברשימה גם מופיעים התרגומים המומלצים של טקסטים בפאלי. האוריאנטציה היא בודהיזם מוקדם ותהרוואדה (אבל לא רק).
http://federman.org/?feed=rss2