ארכיון קטגוריה: מסע

החפצים

אני מניח לרגע את הדיון המענין עם לירון על מוסר, אבולוציה ואלוהים, כדי לספר לכם על משהו אחר שאני אוהב לעשות: לקנות חפצים.
חנויות ומותגים מגעילים אותי. כשאני עובר ליד חנות בגדים אני לא מדמיין את עצמי בבגד חדש ונחשק במסיבה נוצצת אלא מתפרות ענק אזורים נידחים של סין. כשאני מסתכל בחלון ראווה של חנות למכשירי [...]

מאה מילים על ספרו החדש של יואל הופמן

קיימת הוכחה שכל הדברים השונים בעולם (למשל תינוק שנולד) חולקים זה עם זה את היסודות האטומיים (למשל מולקולת חמצן או פיסה של גזר מקולף). כשראינו את זה היינו מאושרים. כששכחנו, התנהגנו כאדם שעומד מול דלת המקרר הפתוחה ואינו זוכר מדוע נכנס אל המטבח.
פעם ניגשו אלי יואל הופמן ואשתו במנזה של אוניברסיטת חיפה. המנזה היתה [...]

בראשית

בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר,
לֹא אֶחָד, לֹא רַבִּים, מֵעֵין שֶׁקֶט
אֲבָל לֹא שֶׁל שַׁבָּת בַּבֹּקֶר בַּיָּם.

בַּשֵּׁנִית הַטַּעַם הַמַּר
שֶׁל הַחוֹל וְהַמֶּלַח, וְשֶׁמֶש
עוֹד רֶגַע אֶצְעַק: עוֹד רֶגַע אֶחְדַל!

בַּשְּׁלִישִׁית זֶה נִגְמַר,
הַקֵּץ בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי אַךְ וַדָּאי
הַחוֹל זֶה אֲנִי, הַשֶּׁמֶשׁ עֵינֵי.

בָּרְבִיעִית לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מְעוֹלָם,
רֵאשִׁית לֹא הָיְתָה, לֹא אֶפְשָׁר, לֹא וַדַּאי
רַק הַשֶּׁקֶט הַהוּא שֶׁנִּשְׁאַר אַחֲרַי.

אח שלי מתחבק בהודו

אח שלי האהוב מטייל בהודו. אחרי שטייל כמעט שנה באפריקה, הוא כניראה לא מפחד מכלום ולכן הוא בחר להתחיל את המפגש שלו עם תת היבשת המופרעת והמקסימה הזו בקניית גמל על גבו הוא חצה את רג'סטן, נפגש עם נסיכים, והתארח בבתי כפריים עניים. הוא היה בדרום ועשה קומפוסט באשרם של מאטה אמריטנדמאיי הלא היא "אמה המחבקת". [...]

המערות הבודהיסטיות של הודו

התפרסמה כתבה מענינת בניו יורק טיימס על מערות אג'נטה בהודו. לכתבה מצורפת גם מצגת נחמדה.

בודהה יושב ולידו בודהיסטווה(?), מערות דאמבולה, סרי לנקה

באזור ההוא של העולם יש לבודהיסטים חיבה גדולה למערות. בארצות בודהיסטיות הן משמשות עד היום מקום מקלט קריר ומוגן לנזירים המתבודדים בג'ונגלים, ומיקלט חמים ומוגן למתבודדים בהרים. אני עצמי התבודדתי במערה כזו חמש אם לא [...]

יום אחרון

אני כותב כדי לא לישון. לא שאפשר לישון בסטארבקס בשדה התעופה, אבל גם אם היה אפשר, לא הייתי רוצה להניח את ראשי בין כוסות הקפה ולהחמיץ את האוטובוס האחרון לבריסטול. אני אודיסאוס החוזר לאיתקה. אישתי עדיין מחכה לי, אבל  אני שונה. וגם דומה. אני בקולומבו. אני במטוס. אני במונית. אני מדבר עם אבא שלי, אני לבד. [...]

מי יתן והאלים ישמרו עליכם

בודהיזם משתלב באופן משונה באטרקציות תיירותיות. כבר הזכרתי באחד הפוסטים הקודמים את המקדש אליו עולים לרגל בודהיסטים ותיירים מקומיים וזרים, ואתרים אחרים לא יוצאים מן הכלל – מוכרים כרטיסי כניסה לזרים בלבד, ובין קודש לקודש מוכרים ספרים ומזכרות.

אחת המערות בדמבולה. בודהה ולצידו התלמידים סאריפוטרה ומוגלאנה.

הכניסה למערות העתיקות בדמבולה, מקום ששורה עליו רוח דתית אמיתית,  [...]

אכזבות של מטייל בודד

אחרי הנחיתה הרכה היה זה אך צפוי שמשהו ישתבש. אסון טבע או מלחמת אזרחים היו מסדרים את התמונה, אבל במקרה הזה שניהם, בינתיים, עוד לא התרחשו (או בעצם בסרי לנקרה הם כבר התרחשו). היום שום דבר, ככה נדמה לי, לא עובד יותר כמו שצריך. זולת המחשב שלי, כמובן.
אולי זה יום העצמאות. חג לאומי, אפילו [...]

אינטלקטואל מערבי

אחד מסימני הבגרות הוא הכרתך שהינך אתה. רבים מטילים בהודו ומנסים בכל כוחם להעשות, ולו במשהו, קצת הודים. הם אוהבים לדבר עם נהגי הריקשה, לישון במקומות טחובים ולאכול ברחוב. רק ככה אפשר להכיר את הודו האמיתית, הם אומרים. משום מה לא נראה שהם רוצים להכיר את הודו של האינטלקטואלים הברהמינים, הפוליטיקאים ואנשי העסקים הסיקים המצליחים, [...]

קמפוס, בית מקדש, ופרופסורים שאוכלים בידיים

1. הקמפוס של אוניברסיטת פֶּרָדִינִיָה, כמו כל הארץ הזו, טובע בירוק עשיר עד שמתחשק לך לקפוץ ראש ולהשתכשך בו. איזה חום! אני צועד במדשאות הרחבות, מתעלם מהמבטים הסקרנים של נערות עם שימשיות, ומוצא את הסיפריה. בין ארונות העץ החומים, הכבדים, אני מגיע למשרדו של מר הריסון, שריד קולוניאלי מתקופת המנדט – הוא האיש שיתן לי [...]