מי מפחד מחיים נאורים?

משהו מתרחש בשנים האחרונות. אני לא בטוח שזו התעוררות רוחנית סוחפת כמו שטוענים כמה אנשים, אבל בכל זאת אפשר להגיד שיש עניין גובר והולך בפעילות שמגדירה את עצמה "רוחנית". הסקירה המפורטת של אורי לוטן ז"ל, שסקר את תולדות הניו אייג' במדור זה, מתחברת למסקנות של רוברט פורמן שמציג את הניו אייג' כתנועה הגדולה ביותר שנכנסה לזירה הדתית/רוחנית מאז הרפורמציה. האבחנה הזו מצוטטת בגליון האחרון של ארץ אחרת שהוקדש כולו ל"רוחניות החדשה". העיתון והאתר הזה (אנארג'י ניו אייג') מעידים על ומקדמים את המקום שמוקדש בתרבות הישראלית לרוחניות.

אבל בניגוד לתנועות דתיות שצמחו סביב מנהיג, שיטה או רעיון, הרוחניות החדשה היא אוסף לא מוגדר ולא אחיד של רעיונות, תנועות וכוונות. באמת משהו מתרחש, אבל אני בכלל לא בטוח שאפשר להגיד שיש תוכן אחיד להתרחשות הזו. מה מקשר את אלו שמאמינים ברעיונות על אנרגיות של קריסטלים, פנג שואי, בודהיזם, קבלה, חוצנים, דתות הודו, אמנויות לחימה, סמים ושאמניזם אינדיאני? מקשרת אותם העובדה שהם משהו שונה לגמרי מהמסורת התרבותית עליה גדלו האנשים שמאמצים אותם. חוץ מזה מדובר הרבה פעמים ברעיונות שמתנגשים זה עם זה.

הניו אייג' הוא תנועה מערבית, כלומר אירופאית-אמריקאית והמאפיינים העיקריים שלה הם התבוננות החוצה, השאלה ואדפטציה של רעיונות רוחניים ודתיים של תרבויות אחרות. הדבר הזה התאפשר בגלל קריסת הנרטיב הדתי של המערב עם עליית המדע המודרני ועם השיפור של טכנולוגיית תקשורת ותחבורה שמאפשרים ללמוד הכל על הכל גם מתוך ספרים וגם מתוך מפגש עם התרבויות עצמן. עברו הימים בהם ידע איזוטרי נשמר בכתות סודיות בלתי נגישות בהרי ההימליה. עברו הימים בהן היית ממש צריך לנסוע להימלאיה כדי ללמוד מדיטציה בודהיסטית. אפשר היום פשוט לבקר באחד מהמרכזים שפועלים בתל אביב ולקרוא כמה ממאות הספרים בנושא.

מה המשמעות של מפגש בין-תרבותי כזה? אני חושב שלא מדובר בעוד טרנד חסר משמעות. לפני ששאלת התוכן בכלל עולה, עצם המפגש עם אחרוּת הוא מעשה ראוי שמעיד על פתיחות ובגרות. היעדר פתיחות לרעיונות אחרים ולשיטות אחרות הוביל ועדיין מוביל למתח, עוינות ופחד. האפשרות ללמוד ממישהו אחר היא דבר שיש לברך עליו, היא דבר שיוצר קשר אמיתי עם בני אדם אחרים.

כמובן שיש גם סכנות במפגש כזה. אנשים מסוימים לא מהססים להשתמש במושגים ובפרקטיקות באופן שסותר באופן בוטה את השימוש המקורי שלהם, ויחד עם זאת לטעון לאותנטיות וקשר עם מסורת עתיקה ומופלאה. זלזול בסמכות עלול לחבור לזלזול בידע ויחד נוצרת תוצאה עגומה של בורות וסילוף. במקום להבין את עומקה של תרבות אחרת, אנחנו מעכלים אותה לתוך עולם המושגים שלנו ומשווקים אותה חיש קל לאחרים בתור טכניקה שתפתור את כל בעיות החיים בהינף יד.

למרות זאת הפוטנציאל של המפגש הוא עצום, והוא שמוביל את רוב התנועות הרוחניות שפועלות היום. מפגש כזה מוביל גם להכרות עם תפיסת עולם שונה, ואולי גם עדיפה, ובאותו זמן מאפשרת לכל אחד להתבונן על תרבותו בעיניים רעננות. לכן צעירים יהודים פתאום מגלים שיש מדיטציה יהודית ומיסטיקה יהודית. לכן הכנסיה הנוצרית מגלה שבעצם יש לה קווים משותפים עם הדתות הכופרות של אסיה. מדענים מגלים עניין בטרנספורמציה של המושג "ידע", ומוכנים לשקול רעיונות שעד לא מזמן נחשבו דתיים מדי בשביל לשמש בחשיבה רציונלית. במקום להסתגר ולפחד זה מזה, נוצרת הזדמנות לקשר. ולא, אני לא חושב שכתוצאה מהשפעה הדדית בסוף ניעשה כולנו זהים. פתיחות מאפשרת גיוון – רק אטימות וביטחון עצמי מופרז כמו של הנצרות בימי הביניים יכולה לנסות לכפות אחידות.

במפגש נוצר דיאלוג. אסור לשכוח שרוב ארצות אסיה הושפעו באופן עצום מהמפגש עם המערב. למעשה הרבה מהדברים שנראים כמייצגים את המזרח האותנטי, ובכלל זה ויפאסנה בודהיסטית, הם פרי של המפגש הזה (אבל על כך בפעם אחרת). כמו שהמזרח משתנה ככה גם המערב. מפגש אמיתי לא יכול להשאיר את שני הצדדים במצב שקדם למפגש.

איים של הסתרה

לשינויים כאלו יש לעתים קרובות תגובות נגד. יש אנשים שלא מסוגלים לסבול שינוי ולמעשה לא מסוגלים לסבול למידה. הם יהיו הראשונים לנפנף בעליונות של המסורת הישנה שהיא גם במקרה המסורת של הוריהם. הם יצביעו בכל הזדמנות על הכשלים והבעיות בתרבויות האחרות וינסו לקדם מהלך של שיבה (לאן בעצם?). במקום חקירה וגילוי הם יעדיפו סמכות ומסורת. הקולות האלו נשמעים בישראל מפי כל מיני מאוכזבי הודו מחד ומחזירים בתשובה מאידך. הרעיון "רק אנחנו צודקים" הוא לא רק אבסורדי אלא גם מסוכן.

כל שיטה דתית מכילה דוגמות, מסורת וקיבעון. הסימן הראשון לכך הוא ההצהרה "רק לנו יש את השיטה הנכונה". רק רוח חופשית וחברה פתוחה יכולים להיות אמיצים מספיק כדי לבדוק את השאלות הגדולות של החיים שלנו בלי להזדקק לבעלות ובלעדיות על האמת. אמנם המסורות הדתיות קשורות לשאלות האלו, הן נוצרו סביב השאלות האלו, אבל משהו בתהליך ההתגבשות יצר איים של הסתרה. הדבר הזה נכון לבודהיזם כמו שהוא נכון ליהדות. חיים נאורים וערים צריכים לחתור לפירוק המבנים האטומים, אחרת אנחנו רק חסידים, הולכים אחרי משהו, חסרי מחשבה עצמאית ונתינים של מישהו אחר.

מישהו כאן מפחד מחיים נאורים?

 

פורסם לראשונה באנ אר ג'י http://www.nrg.co.il/online/15/ART/943/104.html

וזה בעצם גם תגובה למאמר היותר מדי ארוך הזה: http://www.nrg.co.il/online/15/ART/940/724.html

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • עומר   ביום 7 ביוני 2005 בשעה 01:02

    ויפאסנה היא פרי של המפגש בין מזרח למערב? הכוונה היא לטכניקה או למסגרת של "ריטריט"? אני מחכה בקוצר רוח ל"פעם האחרת" המובטחת…

    ואגב, סלבוי ז'יז'ק (הנערץ) חושב שה"בודהיזם המערבי" הוא האידיאולוגיה ההגמונית של הקפיטליזם הגלובלי, בהיותו מותאם במיוחד למודוס הפטישיסטי של האידיאולוגיה בעידן הנוכחי: http://www.cabinetmagazine.org/issues/2/western.php

  • אסף פדרמן   ביום 7 ביוני 2005 בשעה 19:18

    כמובן שאני מתכוון לרטוריקה של ויפאסנה ולא למילה או למושג הבודהיסטי המסורתי .
    ז'יזק יודע להצביע לכוונים מענינים אבל ההכללות שלא כלכך פראיות שקשה להתיחס אליו ברצינות. כמובן שהוא צודק אם למשל מסכימים איתו שהבודהיזם המערבי מעודד הסחפות, כניעה, שמירה על מרחק ואדישות אל מול המצב החברתי"(מתוך המאמר).
    נכון, הדרך בה אנחנו מסתכלים על המזרח היא מעוותת לפעמים, וגם הדרך בה אנחנו מסתכלים על עצמנו מעוותת לפעמים. אבל לא היינו רוצים שבעקבות ההבנה כזו נפסיק להסתכל לשם ולשם…

  • עומר   ביום 7 ביוני 2005 בשעה 23:35

    אני מסכים, הדרך הנכונה להתייחס לז'יז'ק היא מאוד לא ברצינות. אבל אני לוקח את חוסר-הרצינות הזה מאוד ברצינות, ויש לי וידוי: ז'יז'ק (להחזיק חזק) הוא ה-מורה ה-רוחני שלי. אולי נביא אותו ארצה להעביר ריטריט?

    אני מאוד אשמח לשמוע על הרטוריקה של הויפאסנה בהשפעותיה המערביות, כאשר תכתוב על כך במהרה בימינו.

  • אסף פדרמן   ביום 9 ביוני 2005 בשעה 01:01

    אגב הוא היה בארץ ואם שהיה במחיצת אנשי מעלה עדיין נחשבת למעלה טובה אז הנה אני מספר לך שהייתי בהרצאה שלו ושל אישתו (?) אז.
    זה היה שטף בלתי נלאה של רעיונות חריפים. נראה לי שלא הבנתי כלום ורק אחר כך הלכתי ללמוד פילוסופיה. הנה צרור זכרונות: הוא דיבר על קוקה קולה, ועל זה שהוא בעצמו קצת אנטישמי ואשתו דיברה על אס אנ אם.
    >> אם לוקחים את חוסר הרצינות שלו בחוסר רצינות, זה לא כמו לא לקחת את הרצינות שלו ברצינות?

  • עומר   ביום 9 ביוני 2005 בשעה 15:58

    הקורסים שלקחתי בלוגיקה לא הכינו אותי לשאלה הזו. צר לי…