הלב צועק הצילו

אז חזרתי. לא הצלחתי להתחבר לאתר במשך כמה זמן אבל זה רק תרוץ לשתיקה הממושכת. בעצם לא היה לי מה לכתוב. גם עכשיו, אני לא בטוח אם יש לי מה לכתוב. עברו עלי הרבה דברים, בזה אין ספק, נסעתי בבאגי של הקשישים בשדה התעופה, הייתי בלונדון בכנס על בודהיזם, פגשתי את כל האנשים שכותבים את הספרים שאני קורא (נעים מאוד, אסף, סליחה? אסף, אי אס אי אף, אני עומד להתחיל דוקטורט, אהה מענין מאוד) נסעתי לבריסטול, הייתי בטוטנס לעניני עבודה, ראיתי צבאים מהחלון של הרכבת.

בלי אהבה אין על מה לכתוב. החיים יכולים בלי בעיה להראות כמו ערימה של משימות ובתוך כל זה קל לשכוח את… נו… את מה ששכחתי. כמה קל להרגיש כמו כביסה מלוכלכת. כל הבודהיזם הזה נראה כמו רעיון רחוק מעורפל שמישהו הגה. הפילוסופיה נדמית כמו עוד משהו שצריך לעשות בין הקניות לתשלום החשבונות. האהבה, הו האהבה! לא ממש זוכר מה זה.

נחמד לפעמים להיות עסוק, אבל כשתשעים אחוז מהמחשבות עוסקות בבירוקרטיה משהו מתחיל לגרד מבפנים. הנה רשימה: ביטוח לאומי בישראל, ביטוח לאומי באנגליה, מס הכנסה, הרשמה לאוניברסיטה, מחשב חדש, הבלוג, קניות, טפסים למשרד הפנים, כרטיסי טיסה לנסיעה הבאה, כרטיסי רכבת לאוקספורד, לקובנטרי, לטפל בהסקה המרכזית שקרסה, לבטל בלונדון, להתקשר לחברה שעושה לי אינטרנט, לקחת את התוכי לוטרינר. נראה אם תנחשו מה ברשימה לא נכון. בררר. נהיה קר רק מלחשוב על זה.

הלב צועק "תוציאו אותי מפה!". הוא רוצה לשבת עם מישהי שהוא אוהב בבית קפה. רצוי בשמש. לא לחשוב על מה לעשות ואיך לעשות אלא רק לשבת. ולהקשיב. לא לחשוב "אני לא רוצה לתכנן כלום" אלא פשוט לא לתכנן כלום. זה קורה מעצמו כשאתה אוהב את מי שאתה מדבר איתו. זה יכול להיות אשתך, הבן שלך, חבר, מאהבת, ואפילו כלב. כמו שכבר כתבתי פעם – במקרים קשים אפשר עציץ.

את מסתכלת על מה שאת מסתכלת ואוהבת את זה. זה חדש, לכן את אוהבת את זה. אם זה נראה מוכר את בעצם לא רואה את זה – את רואה את מה שאת חושבת על זה. את מסתכלת עליו ואוהבת את זה. איזה עיניים, את חושבת, איזה יופי של קול, לחיים, שיער, אף, כל העסק עובד ביחד. פלא גדול! את אוהבת את זה לא בגלל שזה מוכר ורגיל ונוסך בך איזה ביטחון מדומה או נמנום מפוהק אלא בגלל שלא ראית דבר כזה קודם. אפילו שכביכול ראית את עיניים ואף וידיים מליון פעמים. אתם יושבים ביחד, או שוכבים, וכל מה שהיה מוכר נעלם אל הרקע. מה שיש זה משהו חדש שמעמיד בספק חמור את המשמעות של כל התוכניות ההשגים הבעיות והטרדות של החיים. לאן כל האנשים האלה רצים? לאן אני רצתי?

כאמור את לא חייבת מאהב בשביל זה, אבל בעל חיים עשוי לעזור.

 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • מסכיתה   ביום 12 בספטמבר 2005 בשעה 11:49

    לבודהא לא קרסה ההסקה המרכזית אבל כנראה שגם אצלו בלב, איכשהו, מתישהוא, קרסה ההסקה המרכזית (העדר אשתו, בנו, שהותיר ב
    Realm
    אחר או ההשתוקקות) ואולי כשהוא היה במצוקת אין-אהבה, הוא שכל רגלים ועשה מדיטציית מהטה.
    ? זה תחליף
    שלא יספרו סיפורים.