הנוירוביולוגיה של מדענים שאוהבים מדיטציה

הבטחתי לעצמי שאכתוב על זה באופן מפורט יותר, כי מה שקורה כאן מענין באופן בלתי רגיל ובנוסף מעורר בעיות ושאלות מיוחדות, אבל בכל זאת  רציתי לזרוק מילה בעוד הדברים מתרחשים כאן ועכשיו.

אני נמצא מצפון לניו יורק באחוזה ניאו-ויקטוריאנית ששמשה עד לא מזמן כמנזר פרנסיסקני, משתתף במפגש בין שורה של מדעני מוח, פסיכולוגים אנשי רפואה ומורים בודהיסטים.

חיבור כמעט גרוטסקי, אבל באופן מפתיע מוצלח למדי, בין כנס אקדמי לריטריט מדיטציה. ג'ון קבט-צין ושרון זלצברג מנחים מדיטציה בבוקר ובערב. בשביל רבים ממדעני המוח זו הפעם הראשונה, וחלקם מכירים מדיטציה באופן אנאטומי, אבל לא אינטימי, רק מקריאה על מפויי המוח (fMRI, EEG) של נזירים טיבטים. באמת יש משהו רומנטי ומעורר השראה במראה של נזיר טיבטי חבוש בכובע ספגטי של EEG שיושב מול מחשב נייד.

בין ארוחת הערב לארוחת הבוקר מתקיימת שתיקה, מה שעוזר מאוד לאזן את המלל האינסופי שמאפיין כנסים מדעיים. לאולם  ההרצאות, שהוא גם אולם המדיטציה, כולם נכנסים יחפים. הנה המלצה חמה לכל מי שמארגן כנס אקדמי – ארוחת בוקר בשתיקה ומדיטציה שלוש פעמים ביום יכולים למנוע בקלות את כאבי הראש של אחר הצהריים. וגם הסרת נעליים. ג'קוזי ונוף יערות משקיף להדסון בהחלט עשויים לעזור גם כן.

עכשיו תארו לכם את רי'צרד דוידסון יושב על כרית כחולה קטנה על הרצפה עם טי שרט כחולה ומכנסיים קצרים! כמו רובכם, גם אני לא הכרתי אותו קודם לכן, אבל אני מודה שאני שואב הנאה קטנה מהמחשבה שאני מוקף מאנשים שיש עליהם ערך בויקיפדיה. 

ויקיפדיה היא באמת לא הענין כאן. הענין הוא שמנסים ליצור דיאלוג בין מה שהם מכנים contemplatives  (הצעות לתרגום יתקבלו בברכה) לבין מדענים. המורים המערביים וחוקרי הבודהיזם האקדמיים משמשים מעין גשר בין הנזירים למדענים, גשר שלא תמיד מאפשר לכולם לעבור בנוחות מצד לצד. ובכל זאת נראה שהמאמץ ראוי, ושהגיע הזמן בו המדע יפסיק לפחד מהדת. וההיפך. בלי ספק שהתוצאות המהחקרים על מצבי מוח של מודטים מנוסים מענינות מאוד, ושהנסיון למצב טכניקות מדיטטיביות כהתערבות רלוונטית בהפרעות נפשיות יוביל בסופו של דבר לקבלה של הפרקטיקה הזו אל תוך הממסד הרפואי.

זו לא הפעם הראשונה בה אני מרגיש חוקר-נודד. בכל פעם מחדש אני אוהב לראות את האיכות הנפשית שמתלווה לשהיה בת כמה ימים מחוץ לבית עם אנשים שונים, אבל דומים, שגם הם נסעו מרחקים ארוכים כדי לעשות מה שבני אדם אוהבים כל כך לעשות: לדבר ולחשוב.

הבוקר ג'ון אסטין, פול גרוסמן ווילובי בריטון ידברו על תוצאות של מחקרים קליניים על מדיטציה. הם יתמקדו, ככה נראה, במחקרים שנעשו על MBSR ועל MBCT שזה כמעט אותו הדבר. מענין לראות שזה נהיה הסטנדרט למדיטציה בעולם הרפואי. ג'ון קבט-צין עשה כניראה עבודה טובה מאוד בתהליך התרגום והסטנדרטיזציה של המדיטציה כדי שתתאים לפסיכולוגיה מערבית, וזה עובד. אבל כמו בכל תרגום משהו גם אובד. מה אבד? פרטים נוספים בהמשך.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • מיכל   ביום 15 ביוני 2006 בשעה 18:24

    מהם mbsr ו-mbct
    המשך ליהנות ולדווח.

  • אסף פדרמן   ביום 15 ביוני 2006 בשעה 18:51

    mindfulness based stress reduction therapy
    mindfulness based cognitive therapy
    הקישורים אמורים לספק עוד קצת מידע
    כשאני אחזור אני בטח אכתוב משהו קצת יותר רציני על כל זה.

  • נגה   ביום 15 ביוני 2006 בשעה 20:57

    אבל אין לי סבלנות. זה ממש טיזר,
    באופן נוירוביולוגי.מדגדג לי את קליפת המח.
    ממש רוצה לקרוא עוד. השפעות על האמיגדלה, בטיפולים פיכותראפויטים. ואיך משהו אובד?
    עוד, עוד. תביא סיכום לעצלניות שמודטות בקושי עשרים דקות ביום- .ועדיין זה הטיפול הכי אפקטיבי שעברו

  • תומר פ.   ביום 17 ביוני 2006 בשעה 10:03

    איזה כיף לך!!!

    כולי קנאה.

    שמע, תכתוב על זה מאמר לנ.ר.ג', אל תהיה כזה! באמת, שכל המדינה תדע.

    טוב, אני אכתוב לך כבר איזה אימייל אולי.

    נ.ב.: אל תשכח לומר להם שהאני לא אמיתי וכו'