חוברת בתולה וגעגוע

באחת הסמטאות מול המוזאון הבריטי בלונדון ישנה חנות קטנה בשם "ספרים אוריאנטלים". הגעתי לשם השבוע כי אני משתתף בסמינר של ריצ'רד גומבריץ' בסואס. גומבריץ' הוא אחד מחוקרי הסנסקריט הטובים בעולם, ומומחה גדול לפאלי ובודהיזם. הוא גם הבן של אותו גומבריך חוקר האומנות שמספרו המתורגם לעברית למדתי בבית הספר את כל מה שהספקתי לשכוח על אומנות. אגב השם מתועתק נכון בשני המקרים. גומבריך האב היה קודם כל אוסטרי, ואלו הבן הוא אנגלי לכל דבר.

בכל מקרה פעם בשבוע אני נוסע מביתי ללונדון ומנסה את כוחי בתרגום חלקים מהפרשנות המסורתית על הסמיוטהניקאיה. פאלי ממילא לא באה לי בקלות, אבל הפרשנות הזו (מאה חמישית לספירה) ממש גורמת לי להזיע. אני לא מזיע מהתפעמות מהיופי של הטקסט (הוא ממש טכני ולא מרגש) אלא סתם מתסכול.

אז הזדמנתי, כמו שאומרים, אל חנות הספרים האורייטנלית מול המוזאון הבריטי. איש אנגלי קיבל את פני בחשד, וקרא לאשה אסייתית שעלתה מהמרתף כדי להראות לי את המדפים המוקדשים לבודהיזם. לשמחתי מצאתי עותק של מאמר על הנושא שאני מאוד אוהב: רצון חופשי. המאמר פורסם ב 1898 על ידי קרולין ריס דווידס, לפני שהיא התחילה על השטויות המסטיות שלה על העצמי האמיתי בבודהיזם. לפני שהבן שלה נהרג, אני חושב.

הצלחתי במשך השנים לשים את ידי על כמה עותקים נדירים ומהדורות ראשונות בנושא בודהיזם, אבל אני לא חושב שלחוברת הזו יש ערך אספני. ובכל זאת מרגש אותי להחזיק פריט שהודפס לפני יותר ממאה שנה – שריד לימים הראשונים של כניסת הבודהיזם למערב. אף אחד מעולם לא קרא בעותק הצהוב הזה. אני יודע כי בעצמי ביתקתי את בתולי הדפים המחוברים שלו. כמה ספרים יש בעולם שאיש לא קרא בם? הספריות מלאות בספרים עם דפים מחוברים.

המאמר עצמו די מענין, ובעצם אפשר לקרוא אותו ברשת. אבל בחיים לא הייתי מגיע אליו אם לא הייתי מחטט בערמה של חוברות בחנות ספרים. זה בטח מוכיח משהו על החשיבות של ספרים או חנויות אבל למי אכפת.
הסמינר של גומבריץ' ממומן על ידי קרן נומטה היפנית. זו אולי שירת הברבור של המומחה הפורש מאוקספורד. הוא מציג ברהיטות את השקפתו על הבודהיזם המוקדם והיחסים שלו עם כיתות בנות אותה התקופה. אם זה לא יתפרסם, אני אבקש ממנו לשים את זה באינטרנט. "רבים לא יסכימו איתי" הוא אומר כאילו יודע שכבר אין לו סכוי. הכניסה חופשית וגם אתם מוזמנים בכל יום שלישי בחמש.

אני בלונדון, שומע הרצאה בסואס, מעיין בספרים עתיקים, מתרגם טקסטים עתיקים עוד יותר, שותה קפה בפארק. זה בחינם (הקפה לא). יש לי גם משכורת נחמדה. אפילו הזמינו אותי להרצות בסמינר באוקספורד בסימסטר ב'. אז למה אני לא שמח?

אולי כי היא בישראל.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • מרמיט   ביום 31 באוקטובר 2006 בשעה 01:51

    סואס… למדתי שם שלוש שנים. איזה קולג' מרתק. איזו הרחבת אופקים שמפוצצת את המוח. אם אתה פוגש שם את סיימון ווייטמן, תמסור לו ד"ש מאסף (לא אתה) הישראלי שכתב מאמר על קראולי.

    וחנויות הספרים ליד המוזיאון הבריטי… אהבתי את אוריינטל, אבל יש לי פינה חמה במיוחד בלב לאטלנטיס (מוזיאום סטריט 49).

    איזה כיף לך. מקווה שתתאחד עם העוללה בקרוב.