שיטת חמש השניות

שתקתי כמה זמן וסיבותי עמי. בכל מקרה עכשיו יש לי משהו לספר שאולי יעניין את ההורים הצעירים. רציתי לספר לכם איך עזרנו לילדה המתוקה ללמוד לישון בלילה.

1.

מאז שחזרנו מישראל תמר לא ישנה טוב בלילה. זה התחיל למעשה בישראל, והחמיר עם  החזרה. בסופו של דבר היא התעוררה כל שעתיים ורצתה לאכול ומרת נ', אמה המסכנה, הלכה ואיבדה צלם אדם.

באופן עקרוני השתדלנו עד היום שלא יהיו לנו משהו עקרוני. החלטנו לזרום עם הפעימה הטבעית של תמר שהגיעה אלינו טבעית ובלי הוראות הפעלה. קיווינו שגם בשבילה יהיה טוב יותר לישון לילות שלמים ולאכול באופן מסודר ושלאט לאט היא תגיע גם לזה. בעגת ההורים זה נקרא עיקרון הרצף, למרות שמעולם היא לא ינקה כל חצי שעה ולא ישנה איתנו במיטה. בגדול, עד כמה שניתן, ניסינו לתת לה מה שהיא רוצה/צריכה. זה אפשרי ונחמד כשאחד ההורים לא עובד וגם מרגיש מאוד נכון בשביל תינוק בן יומו. אנחנו אוהבים לאהוב אותה.

בימים הראשונים עוד עברה בי מחשבה שאפשר יהיה לגדל אותה על פי אחד מספרי ההדרכה המשוכללים האלה. אבל ההבנה החשובה ביותר שהיתה לי מקריאה כפייתית שלהם (יש לנו את כולם) היא שהם נכתבו בשביל  למרר לנו את החיים ולהוכיח לנו באותות ובמופתים שאנחנו הורים גרועים. לכן זנחנו כל נסיון לתקן את החיים שלנו לפי מרשם של איזו תמהונית שחייה עם אינדיאנים או לפני תוכנית כפייתית של קשישה אנגליה ונמרצת. הקשבה, התבוננות ואהבה הספיקו. באמת. את הקשיים קיבלנו באהבה וידענו שאלה הם חיינו.

אבל קל לשכוח שבצד השני גדלה מישהי עם צרכים משתנים ויכולות משתנות. וכשזה קרה, אנחנו מצאנו את עצמנו מרדימים ילדה בת עשרה חודשים על הידיים, ומרימים אותה עשר פעמים בלילה כשהיא מתעוררת בבכי כאילו לא אכלה מזה שלושה ימים. לא היו לה כוונות רעות, רק הרגלים לא מוצלחים. ומעל הכל התחיל להיות ברור שהרעב שלה בלילה לא נובע ממחסור. היא פשוט לא יודעת להרדם מחדש כשהיא מתעוררת במיטה.

איך יוצאים מהברוך? האדם היחידי שישן יותר מארבע שעות רצוף הוציא את הספרים האסורים מהבוידם, שם אטמי אוזניים, וקרא כל הלילה.

הספר שאני בדרך כלל הכי מחבב הוא משנות השבעים. אומרים שילדים לא השתנו הרבה מאז. גנבתי אותו מאמא שלי כשתמר נולדה ואני אוהב להסתכל בצילומים הדהויים ובצעצועים הפשוטים שמוצגים בו. אבל לגבי בעיות שינה פנלופה ליץ' (התינוק והילד: מדריך להורים, 1977) איכזבה. אמנם היא מציגה תמונה מורכבת ומלאת אפשרויות אבל גם מציעה שאם התינוק בוכה במיטה "בקרו אותו תכופות אך אל תיקחו אותו על הידיים" (216).

זה נשמע לי כמו גרסה של שיטת חמש הדקות שמעבירה צמרמורת על גבי. למרות שאני מכיר הורים שנשבעו על שיטת "תן לה לבכות עד שהיא תלמד בעצמה להפסיק", עבדכם לא מוכן שהבת שלו תצרח במיטה עד אפיסת כוחות ותרדם טובלת בזיעה וקיא. אני פשוט מחבב אותה מדי. (הנה עוד כמה סיבות) בעיקרון הרצף אפילו לא הסתכלתי. אם הייתי רוצה לחיות ביער ולהניק כל חצי שעה הייתי נשאר בסרי לנקה.

אז הלכתי לראות מה אומרת האנגליה הכפייתית. טרייסי הוג (הלוחשת לתינוקות, 2002) קוראת לשיטה שלה הרם/הורד. בהתחלה לא הייתי בטוח, כי זה נשמע תהליך לא קל, אבל כמה שפשפתי לא מצאתי שיש בזה איזו אכזריות או קשיות לב. היא ממליצה להרגיע את תמר רק עד הנקודה שהיא נרגעת ולא עד הנקודה שהיא נרדמת. זה כל הסיפור. כשהיא רגועה היא תוכל להרדם במיטה בעצמה. טרייסי מבטיחה שכתוצאה מזה היא תפסיק להתעורר בלילה – היא תלמד לחזור לישון בלי להתנדנד או לינוק.

אשרי המאמין. הלומי עייפות ומפוחדים הסברנו לקטנה שהולכים לישון, שהכל בסדר, שאנחנו  איתה ואוהבים אותה, ושהיא יכולה להרדם בלי בעיות. בפעם הראשונה לקח ארבעים דקות. לא בכי, חברים, זו לא שיטת החמש דקות. זו שיטת חמש השניות. חמש שניות של בכי ואז הופ על הידיים של אמא. הליטופים עברו איתה למיטה עד שהיא התהפכה על הבטן ונרדמה. מרת נ' יצאה המומה מהחדר אל האב מרוט העצבים. בפעם השנייה זה לקח שלושים דקות. היתה עוד פעם שזה לקח שעה, אבל אחרי יומיים אפשר היה להגיד לילה טוב, לשים אותה במיטה, לשבת קצת, ללטף, ולחכות עד שהיא נרדמת בעצמה. אם אתם הורים שהילד שלהם לא ישן, אני יודע שאתם כבר מזילים ריר. אנחנו ממש כעסנו בסתר על ילדים שנרדמים בקלות.

אבל החלק הטוב עוד לפנינו. לאט לאט היא הפסיקה להתעורר בלילה. ביומיים הראשונים היא התעוררה מדי פעם והיה צריך להרים אותה לכמה דקות. אחר כך היה מספיק להניח עליה יד וללטף אותה ובסוף היה די להגיד לה "הכל בסדר". אנחנו חשבנו שיש לה אופי כזה, שהיא לא אוהבת לישון בלילה. מסתבר שטעינו. תמר ישנה שנת ישרים ומתעוררת לעיתים רחוקות. הידד ללוחשת לתינוקות. 

2.

הורים נחלקים לשני סוגים. הורים של טבעי ביער והורים מאלפי תינוקות. בעיקרון אני מעדיף את הכיוון של טבעי ביער (למרות שלא הייתי שולח לשם את הבת שלי). אני סבור שתינוקות בני יומם זקוקים להרבה מגע, חום, וקירבה אנושית. הם לא מניפולטיביים, הם לא עקשנים, הם בסך הכל חסרי אונים, וסומכים על ההורים שלהם שיספקו להם את מה שהם צריכים. זה לא סתם שהם נרדמים טוב יותר על הידיים, ורוצים לינוק, ורוצים להרדם בחוץ, בטיול, ולא להשאר לבד בחושך או עם אנשים זרים. האבולוציה עשתה אותם כאלה. בהתחלה כשהם בוכים, הם פשוט צריכים אותך.

אבל יש משהו מפוחד אצל חלק מההורים הטבעיים. ויוצא מהם בגלל זה משהו תוקפני שמתבטא במילים. המיטה היא "כלוב", התינוקיה בבית היולדות היא "צינוקיה", מדחום הוא "חדירה רקטלית בכפייה", חיסונים הם "רעל" וחיתול "צורב את העור כמו חומצה". נכון שמאלפות התינוקות שמשאירות ילוד בן שלושה חודשים במעון, נותנות לו לבכות עד שהוא נרדם ולא מניקות כי זה לא אסתטי צריכות ניעור רציני. אבל הרבה מהשטויות הטבעיות מעידות יותר על חרדה מאשר על הגיון בריא. כמו שאמרה לי חברה לפני כמה ימים, אני מניקה אותו (בן שלוש) ומקווה שלפחות הוא לא יסבול מדיכאון קליני כשיהיה גדול. איחלתי לה בהצלחה.

ראיתי את הפחד הזה אוחז גם בנו, כאילו אנחנו עומדים לעשות לתמר עוול איום ונורא. אבל במחשבה שנייה הבנו שאנחנו עושים משהו בשבילה. ההבנה הזו מאוד חשובה, ולא הייתי ממליץ לאיש לנסות את שיטת חמש השניות בלעדיה. אני הסכמתי לעשות את זה לא לפני שהשתכנעתי שאני לא אעשה לה עוול. ובאמת היא למדה מיומנות חדשה. עכשיו היא יכולה להירדם בקלות ולחסוך דקות רבות של בכי והתעוררות מפוחדת בלילה. היא נרדמת ביתר קלות גם במכונית. ולא פחות חשוב מזה, מרת נ' יכולה סוף סוף לישון, ולתת לה תשומת לב מלאה במשך היום. גם לאימהות מגיע לחיות.

אוהבים אותך תמרי. ושומרים עליך גם בלילה!

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • רוני   ביום 18 במאי 2007 בשעה 07:56

    לא ידעתי שיש לזה שם, אבל זו היתה שיטת חמש הדקות שלנו, כי לא הצלחנו לתת להם לבכות וללכת. וזה אכן עובד.

  • אם לעתיד   ביום 18 במאי 2007 בשעה 09:56

    פשוט תודה תודה תודה לכם. נשמע לי שאתם ממש מודל לחיקוי בתור הורים.

    רציתי לשאול, (סתם כדי להרגיע את חששותי כי העולל טרם נולד), באיזה גיל אפשר ליישם את השיטה, או מתי היא הופכת רלוונטית? ובגיל מוקדם יותר איך נמנעים מהרגל של לינה משותפת (כי נשמע לי שלהיגמל ממנו זה פשוט בלתי אפשרי) ויחד עם זאת נשארים הורים אוהבים, מחבקים וזמינים?

  • zosha   ביום 18 במאי 2007 בשעה 13:58

    הצצתי בפליקר. היא תינוקת יפיפייה :)

  • מיכל   ביום 18 במאי 2007 בשעה 14:27

    משמח מאוד לקרוא, בעיקר את השלווה שניכרת ממציאת הפתרון ומהצלחתו, שלווה שקטה כזו, נכונה.
    יש עוד סוג של הורים, אני חושבת, לא כאלו ולא כאלו.
    לא משנה אבל – נהניתי מאוד מהפוסט.
    מאחלת לילות מלאי מנוחה :)

  • אסף פדרמן   ביום 18 במאי 2007 בשעה 21:36

    רוני זושה ומיכל תודה,

    אם לעתיד,
    תודה גם. השיטה לא מתאימה מתחת גיל 4 חודשים, ואני הייתי אומר אפילו חצי שנה.

    ההמלצה העיקרית שלי היא לא לדאוג. לאמא יש את הכוחות הנחוצים כדי לתת לתינוק מה שהוא צריך. לא צריך מיד להכנס למצב של פתרון בעיות. אפשר להתמסר, ולדעת שבשבועות הראשונים הטבע אומר לך ולא מה לעשות. שניכם (שלושתכם!) תצטרכו מדי פעם לישון, ואתם תמצאו משהו שמתאים לכולם. אם אני זוכר נכון אפשר לעטוף טוב טוב וזה מעניק תחושת גבול וביטחון לעולל החמוד שישן בעריסה.

    מעבר לזה, אני חושב שכל משפחה מוצאת מה שמתאים לה. יש הורים שמאוד אוהבים לינה משותפת. אנחנו לא. נ' ישנה הרבה זמן עם תמר בחדר, אבל לא במיטה. ככה לפחות אני, ששנתי קלה, לא התעוררתי להניק כל לילה. בימים הראשונים לא עזבנו אותה והיא היתה הרבה על הידיים. אבל היו כאן מספיק ידיים. כשנשארנו לבד, היא התחילה לישון בעריסה ואחרי שלושה חודשים במיטה.

    כאמור הרם-הורד לא מתאים לתינוקות צעירים. לטרייסי הוג יש שיטות אחרות לתינוקות שרק נולדו, אבל אני לא אהבתי את זה. בהצלחה עם הלידה והכל.

  • אסף פדרמן   ביום 18 במאי 2007 בשעה 21:37

    "הטבע אומר לך ולו מה לעשות."

  • נ'   ביום 18 במאי 2007 בשעה 22:03

    שלום כאן נ'. האם הגאה. רציתי לדווח שהלילה ישנתי רצוף כל הלילה , כלומר שתמרי לא התעוררה אפילו פעם אחת.זה פעם ראשונה שזה קורה מאז שהיא נולדה נראה לי. ואני כל כך שמחה מזה שהייתי חייבת לשתף את קוראי הרשימה הזאת.י

  • יעל   ביום 19 במאי 2007 בשעה 10:40

    אתם ממלאים אותי שמחה
    תודה

    אני עוד לא אמא, אבל כל מיני פחדים מתעוררים כשאני חושבת על אמהות. פחדים מהתמודדויות. אני מניחה שהלמידה באה עם הנסיון והזמן והרצון ונטישת הפחד

    איזה תמונות מתוקות

  • טל   ביום 19 במאי 2007 בשעה 17:04

    אני חושבת שהסוד הוא פשוט לנסות ולגלות מה מתאים ומה לא. זה נכון לעניני שינה וזה נכון גם לכל שאר המצבים שמתמודדים איתם בתור הורים. לשם כך גם לנו יש ערימת ספרים שונים כדי שאפשר יהיה לקבל מהם רעיונות. כשיש מצב שדורש התמודדות מחפשים שיטה שנרגיש איתה בנוח.
    הבעיה המרכזית לדעתי עם התאוריות נוסח עקרון הרצף היא שאורח החיים שלנו לא תמיד מתאים להן.

  • כפיר   ביום 20 במאי 2007 בשעה 13:02

    הכל נשמע אחלה אבל אני זקוק להבהרה נוספת, מה אם האוכל הפסקתם לתת לה אוכל בלילה?הבן שלנו בן שבעה וקצת חודשים, אז אשמח לשמוע עוד קצת פירוט על מה בדיוק עשיתם ואיך התמודדתם אם עניין האוכל, זה יהיה נחמד לישון איזה לילה. תודה

  • נדב דפני   ביום 20 במאי 2007 בשעה 13:35

    אוהב את הפתרון שלכם בשביל תמרי אבל אני סבור שרבים (למשל בקישורים שנתת – "באופן טבעי" ואחרים) מחמיצים את העובדה הפשוטה שתינוק, בניגוד למוצר מדף יפני או קוריאני, הוא לא מכונה שיש לה רק דרך אחת לפעול ולהתחנך.

    כל הויכוחים הכמעט פנאטיים בין אנשים שמנסים להחזיק בשיטה האחת והיחידה ולהסביר לאחרים שחבל על הזמן ועל התינוק הפרטי ושצריך מהר לעבור לדרכם הם, כל אלה עושים לי הרבה עצב, כי אצלנו, מה לעשות, זה הצליח (עם 4 ילדים כבר..) בשיטות אחרות. השניים האחרונים, אגב, פשוט זכו לביקורים סדירים בחדרם של אם/אב אוהבים (יותר האם – אני לצערי פחות בבית, שזו עוד בעיה..) שמעודדים אותם, בדיבור רך אך החלטי, להאמין ש"** יכול/ה לישון" ויוצאים לענייניהם. אז אחרי כמה ערבים כאלה וקצת בכי (שמה לעשות – הוא קצת משחק כוחות ואני בהחלט לא מדבר על תינוק בן 4-6 חודשים אלא על בוגר יותר) והם נרדמים, כמו מלאכים..

    כשכתבתי את זה פעם ב"סטיפס" – אתר הטיפים שלי, זכיתי באחד הפורומים לקטילה של מנהלת הפורום, כי האמונה השגורה שם היא אחרת, או שלפחות מנהלת הפורום חושבת אחרת.. טוב שלא צלבו אותי או משהו.. פנאטיות דתית כבר אמרנו?

    אז תהנו מהבת היפהפיה ותמשיך להפיץ את הבשורה שלכם – היא בטח תוכל לעזור להרבה נוספים, אם כי כמובן לא לכולם.

    נדב

  • אסף פדרמן   ביום 20 במאי 2007 בשעה 23:43

    כפיר,
    תמר ינקה בלילה. בעקבות התהליך הזה היא הפסיקה לינוק בלילה, אבל ממשיכה במשך היום. כמובן שבמשך כמה ימים היא התעוררה אבל כיוון שעזרנו לה להרגע ולהרדם בדרכים אחרות היא לאט לאט למדה לישון רצוף. בעצם מה שקורה הוא שהיא, כמו כל תינוק ואולי כל אדם, עוברת במשך הלילה משינה עמוקה לשינה קלה. עכשיו, במקום להתעורר בשלב של השינה הקלה, היא יודעת לחזור לישון בעצמה.
    עד כמה שאני מבין בגיל שלה היא לא צריכה את האוכל בלילה. למרות זאת אמא שלה משתדלת להאכיל אותה באופן יזום, מתוך שינה, לפני שהיא הולכת לישון. גם זה יגמר בקרוב כניראה. פשוט בהתחלה היה נראה שמעבר בין חמש האכלות בלילה לאפס הוא קיצוני מדי. אבל עכשיו היא אוכלת כשאמא שלה מחליטה, ולא כשהיא לא מצליחה להרדם.
    אם הבן שלכם בריא ובמשקל טוב ולא נולד פג אז נראה לי שהוא יכול להסתדר בלי אוכל בין אחת עשרה בלילה לשבע בבוקר. יכול להיות שהוא משתמש באוכל כדי להרגע ולהרדם, ואת ההרגל הזה אפשר לשנות. צריך לדאוג שהוא מקבל מספיק אוכל במשך היום.

    נדב,
    כן, אני מסכים. ממה שאני שומע וקורא, יש ילדים שישנים בקלות בעצמם. יש כאלה שצריכים קצת עזרה, ויש כאלה שצריכים הרבה עזרה. זה גם תלוי בהורים. נשמע שהילדים שלכם היו צריכים רק קצת עזרה.

    ובכל זאת אני מסתייג משיטות שממליצות לא להתיחס לבכי ולא לגשת. אני לא הייתי מוכן לא להתיחס לבכי שלה. אני לא רוצה להתעלם מהבכי שלה אפילו אם אני מפרש אותו כמניפולטיבי. זו הדרך שלה להביע מצוקה, ולא הייתי רוצה שהיא תרגיש בגיל כזה שאין לה למי לפנות ברגע של מצוקה. לכן זו שיטת חמש השניות ולא חמש הדקות.

  • הדנה   ביום 5 ביוני 2007 בשעה 02:11

    לשביל הזהב

  • יעלי פ   ביום 8 ביוני 2007 בשעה 22:16

    תמרי היא התינוקת החמודה בעולם- צופה נלהבת במסכת התמונות בפליקר, ובתצוגה שבבית
    ואם היא ישנה כל הלילה (וכך גם אתם) אז בכלל..

    הדודה והאחות המתגעגעת

  • לי   ביום 19 באוגוסט 2007 בשעה 16:22

    גם לנו יש תמר קטנה ומדהימה. דווקא כשהיתה קטנטונת היתה מרדימה את עצמה , עד כי כך שהיו לנו רגשות אשם וייסורי מצפון… היא לא נתנה לנו להרדים אותה. היום היא בת 11 חודשים, וכמו שכולם יודעים, העניינים הם כ"כ דינמיים ומשתנים… היום אין כמעט לילה שהיא לא מתעוררת ככה פעם, פעמיים. בלי ידיים, נענועים וקפצוצים על כדור פיזיו, (מינימום חצי שעה),היא לא תירדם. בקיצור, מהיום, או אולי ממחר, נתחיל בשיטה הזאת. החזיקו לנו אצבעות. זה כ"כ נכון. זה בראש ובראשונה למען תמרי שלנו. התעודדנו.. תודה

  • לי   ביום 19 באוגוסט 2007 בשעה 16:28

    גם לנו יש תמר קטנה ומדהימה. דווקא כשהיתה קטנטונת היתה מרדימה את עצמה , עד כי כך שהיו לנו רגשות אשם וייסורי מצפון… היא לא נתנה לנו להרדים אותה. היום היא בת 11 חודשים, וכמו שכולם יודעים, העניינים הם כ"כ דינמיים ומשתנים… היום אין כמעט לילה שהיא לא מתעוררת ככה פעם, פעמיים , ובלי ידיים, נענועים וקפצוצים על כדור פיזיו, היא לא תירדם. בקיצור, מהיום, או אולי ממחר, נתחיל בשיטה הזאת. החזיקו לנו אצבעות. זה כ"כ נכון. זה בראש ובראשונה למען תמרי שלנו. התעודדנו

  • אמא של תמר אחרת   ביום 7 במאי 2009 בשעה 21:09

    גם תמרי שלנו תישן טוב

    תודה מכל הלב