"החמאס לא נוהג בהגיון"

הם לא רציונאליים, צועקים טוקבקיסטים על החמאס, אולי מתוך נסיון להצדיק את ההרג בעזה ולעצום עין אל מול הילדים, הנערים, הגברים הנשים והזקנים שנהרגים. הרי הם לא ממש ילדים, הם ילדים לא הגיוניים שהוריהם הלא רציונאליים מתנהגים באופן לא מוסבר, ממש באופן לא אנושי. למה הם מפציצים אותנו? הרי לא עשינו להם דבר.

אבל מי שאינו הגיוני הוא מי שצועק הידד למלחמה בעודו יודע בוודאות גמורה שהמטת הרס וסבל על הפלסטינים מעולם לא הביאה אותם לבקש "רגיעה" או "שלום" או "שלווה" או "נופש זוגי" עם ישראל (בדיוק כמו שישראל מעולם לא בקשה ולא תבקש יחסי ידידות אחרי שהותקפה באכזריות). אי אפשר להבליג יותר, צעקו העיתונאים, אבל האם באמת אי אפשר? במלחמת המפרץ היה אפשר להבליג כשכולנו ישבנו עם המסנן בלי הפקק ועכשיו אי אפשר?

במלחמת המפרץ סדאם שלח טילים על מנת לאלץ את ישראל לתקוף חזרה. הוא היה מעונין בכניסת ישראל למלחמה כי זו היתה מפוררת את הקואליציה נגדו. ישראל, בחכמתה, לא הגיבה והאיום טופל על ידי מישהו אחר. הסיטואציה עכשיו היא כמובן שונה, אבל המניפולציה דומה.

חמאס מפציץ כדי להשיג משהו. אבל מה הוא רוצה? זה נראה כל כך "לא הגיוני".

לו אני חמאס, הייתי יודע שההפצצות יביאו לתגובה. אתמול הימרתי שהתגובה תחזק את אהוד ברק, והסקתי שלא יכול להיות שהחמאס לא יודע את זה. מכך אני מסיק שההפצצות על ישראל הן נסיונו של החמאס לחזק את אהוד ברק לקראת הבחירות. למה? שכל אחד יחשוב בעצמו. לא מאמין שאלוף בן קורא את הבלוג שלי, אבל מסתבר שהוא חושב היום באופן דומה. "בקצב הזה" הוא כותב, "אהוד ברק יהווה איום על בנימין נתניהו".

אז אם אתם אוהבים את ברק אתם אמורים לשמוח עם המלחמה שלו. אבל כשחושבים על זה ככה פתאום נראה שיש הרבה פחות סיבות לאהוב את ברק. הרי זה גנרל בדימוס שמוכן לסכן ישראלים רבים ולהרוג בלי רחם רק בשביל לשפר את סיכוייו להבחר. אנחנו צריכים כבר לדעת שענישה אגרסיבית של החמאס רק תחזק את מעמדו ותייצר עוד עשרות אלפי שונאי ישראל תאבי נקם בעזה. המלחמה היא מלחמת בחירות, ופירותיה באושים.

החמאס רציונאלי יותר מכל הטוקבקיסטים יחד, והפוליטיקאים שלנו יודעים את זה. אנחנו פשוט משחקים להם לידיים כשאנחנו חושבים שאין ברירה וחייבים להגיב. התגובה לא משרתת את שדרות ולא את שאר יושבי הארץ, אלא בעיקר את שר הביטחון. אבל האלימות לא צריכה לעוור אותנו ולעוות את ההגיון.

התקפה ואלימות, הרג והרס שכול וסבל. כל זה בשביל מה? מי שחושב שיש איזה טעם בהתקפה הישראלית על עזה, שאנחנו "מחזקים את ההרתעה" או "מאלצים את חמאס לפעול לפי הכללים שלנו" שיחשוב עוד פעם. ומי שחושב שהחמאס ייחלש בעקבות ההתקפה שיחשוב פעמיים. 

- – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – -

אגב זו הרשימה ה-200 בבלוג. חשבתי לחגוג אבל יצא לי החשק.

 

 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • שלומי   ביום 30 בדצמבר 2008 בשעה 23:58

    מטרת ישראל למיטב הבנתי היא להוכיח לכנופיית החמאס הרצחנית שנמאס לנו מהקסאמים מההברחות ומהקומבינות על גב המסכנים ברצועה הנשים והילדים שנתונים למשטר אימים פונדמנטליסטי, משעל ואיראן משחקים באש ומעבירים הוראות לשטח
    החמאס לא שואב את כוחו מתמיכת הפלאחים והמובטלים אלא מהנשק והכסף האיראני, ברגע שיסתמו את המנהרות ויגרמו להם נזק כבד הם ייכנעו כלומר יסכימו להפסקת אש ארוכה וכללי משחק חדשים, זה יקרה רק אם ישראל תגיב בתבונה ולא כמו פיל בחנות חרסינה

  • Dana at work   ביום 31 בדצמבר 2008 בשעה 02:19

    relevant to both sides of this sad situation:

    http://www.bathlizard.com/archives/2008/obedience

  • תומר   ביום 31 בדצמבר 2008 בשעה 05:06

    אני לא חושב שחמאס רציונלי יותר מדי. הוא מדבר ללא הפסקה על לחימה עד להשמדת כל "הישות הציונית", על כך שאללה ייתן לו ניצחון מזהיר, על כך שהמוות של השהיד הוא הגאולה שלו. בתור מי שבקיא בהגות בודהיסטית, זה נראה לך skillful, השקפת העולם הזאת? לדעתי חמאס היא תנועה דתית פונדמנטליסטית פנאטית, שעולמה בנוי מאשליות ואלימות, נפשית ופיזית. עולם כזה, נדמה לי שאתה אמרת, הוא פשוט שקרי. והוא מוביל לסבל. כמובן שאני לא מצדיק הרג חסר אבחנה של חפים מפשע. אבל לכן גם אין שום הצדקה לדעתי לירי של רקטות אל תוך אוכלוסיה אזרחית. שום הצדקה. הם רוצים שיפתחו את המעברים? יתכבדו וינסו שיטה אחרת, מושכלת יותר. למשל להכיר בזכותה של ישראל להתקיים.

  • טרוצקי   ביום 31 בדצמבר 2008 בשעה 08:47

    "טובי הפועלים היהודים בשנים הבאות עם העמקת המשבר הקפיטליסטי יצטרפו למעמד הפועלים הערבי במאבק כנגד אויבי מעמד הפועלים ובראש וראשונה כנגד המעמד השליט בישראל אך גם נגד הבורגנות הערבית המשתפ"ית כחלק מהמאבק כנגד כל הסדר האימפריאליסטי במזרח התיכון."

    החמאס הגיוני בערך כמו שיוסי שוורץ הגיוני. ככה זה כשהאידיאולוגיה היא האמת המוחלטת.

  • ערן בילינסקי   ביום 31 בדצמבר 2008 בשעה 09:36

    אתה לא יכול להתייחס לחמאס כאל מקשה אחת, ולשבור את הפוליטיקאים הישראלים למחנות השונים. אם כבר להמשיך בניתוח, אפשר להתייחס לפנייה של משעל לנשיא סנגל כדי ליזום הפסקת אש, ולהתייחס אולי עוד קצת לנסראללה ולמובראכ.

  • יוסי שורץ   ביום 31 בדצמבר 2008 בשעה 12:56

    אין כל ספק כי שליטי מדינת ישראל שונאים את רשת אל ג'זירה ומבקשים לעשות ככול יכולתם לפגוע בה ובדימוי שלה. אין גם ספק כי שליטי המדינה פוחדים מהעובדה שמספר שהולך וגדל של בני אדם באזור ובעולם צופים בחדשות רשת זו. בניגוד לאמצעי התקשורת המגויסים בישראל המבטאים את עמדות הממשלה מתוך נאמנות ואין אפילו צורך לממשלה להטיל עליהם צנזורה ללמדך עד כמה הם מגויסים, רשת אלג'זירה המראה בצילומים שלה את התוצאות הקשות של פעולות ישראל ועל כן מסייעת לפגוע בתעמולה הציונית הכושלת.

    למען האמת בניגוד לדימוי של "העיתונאים" הציונים מטעם המנסים להדביק לאל ג'זירה את הדימוי של רשת של חמאס , רשת זו החלה עם עמדות אוהדות לחזית העממית ונעה עם השנים בכיוון ליברלי. מסיבה זו היא זוכה לאמינות במערב ומספר צופיה במדינות המערב הולך וגדל.
    מה ששליטי מדינת ישראל ותומכיה בישראל לא קולטים כי לא ניתן לבצע פשעי מלחמה בהיקף שיראל מבצעת ולהצליח בתעמולה באמצעי התקשורת.

    אמצעי התקשורת של ישראל יכולים להראות בית ספר ריק עם חלונות מנופצים, אך לעומת הפגיעה המכוונת באמבולנס ורצח הנהג שלו , או במסגד עם מתפללים האהדה של מרבית בני האדם בעולם היא עם הפלסטינים.

    ישראל יכולה להצביע על מותם של ארבעה ישראלים אולם אין למותם את אותו אפקט של הרג של למעלה מ400 פלסטינים ו 1600 פצועים אשר לפחות רבע מהקורבנות הם אזרחים בתוכם 42 ילדים ואשר את התמונות שלהם רואים על מסכי הטלוויזיה. הניסיון מורה כי עשרה אחוז מהקורבנות של הירי הישראלי הם ילדים ומכאן די ברור שמרבית הקורבנות של המתקפה הישראלית הם אזרחים.

    במילים פשוטות ככול שההצלחות הצבאיות של ישראל גדלות ויותר אזרחים פלסטינים נטבחים, ישראל יותר כושלת מבחינה פוליטית.
    שכן ההתנגדות לה הולכת וגדלה.כישלון זה הוא שעומד מאחורי ההסתה המסיבית כנגד הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל.

  • יוני   ביום 31 בדצמבר 2008 בשעה 13:36

    לשלומי ולכל המתעניין,

    * לחמאס יש זרוע צבאית.
    * החמאס הינו בראש ובראשונה תנועה פוליטית.
    * כוחו וגודלו של החמאס צמח עקב תמיכה עממית כאלטרנטיבה לפתח אשר לא הצליח (לדעת ציבור גדול של הפלסטינים) "לספק את הסחורה".
    * כוחו של החמאס עדיין מתבסס על תמיכה עממית.
    * בעוד החמאס קיבל כסף אירני, הפתח קיבל (ומקבל) כסף מישראל, ארה"ב ומדינות אירופאיות.

    אם יש לכם ספק לגבי הטענות שלעיל, תוכלו לשאול כל חוקר אקדמי שעוסק בתחום.

    פרשנות שלי ושל חוקרים אחרים (לא בהכרח "שמאלנים") לגבי ההתקפה על עזה:
    * הפעולה האוירית הרסה חלק מהתשתיות הגדולות של החמאס. ההתקפה האוירית מיצתה את רב יכולתה להשיג תוצאות מהותיות נוספות.
    * כדי להשיג תוצאות מהותיות נוספות יש צורך בפעולה יבשתית רחבת היקף על כל ההשלכות שבדבר.
    * ההתקפות הישראליות על עזה מחזקות את התמיכה העממית בחמאס. לא רק בעזה אלא גם בגדה, בעולם ובישראל.
    * גם אם יושגו תוצאות משמעותיות נגד הזרוע הצבאית של החמאס ונגד ההנהגה, המנגנונים והמוסדות של התנועה הפוליטית, באין אלטרנטיבה פוליטית אחרת, לאורך זמן תנועת החמאס תיבנה מחדש ומחוזקת יותר מתמיד.
    * הידע הטכנולוגי ליצור כלי נשק כגון רקטות, לא יאבד עקב המתקפה הישראלית. ברגע שהחמאס יתארגן מחדש הרקטות שוב יעופו.

  • אסף   ביום 31 בדצמבר 2008 בשעה 23:20

    תודה על התגובות.
    מחקתי אחת שהיתה לא לענין (ועוד אחת שאומרת שההיא היתה לא לענין)

    תומר – רציונליות ומוסר זה לא אותו דבר. אני מבין את כוונתך, וגם מסכים עם רוח הדברים, אבל צריך גם להבין את המשותף לנו ולהם. אחד הדברים המשותפים הוא שבפוליטיקה כולנו רציונלים. הם לא יצאו מדעתם. כדי שחזונם לא יתממש אנחנו חייבים להבין את דעתם.

    ערן, אתה צודק. אני פשוט לא מבין בזה מספיק ואשמח לשמוע עוד.

    שלומי, ראה תגובתו של יוני.

    יוני – תודה.

    דנה, לא הבנתי את הקשר המיידי, אבל אני מבין את האסוציאציה.

    יוסי – תעשה טובה ואל תשתמש בבלוג שלי כלוח מודעות. יש מספיק מקומות בשביל זה.

  • רות מגד   ביום 24 בינואר 2009 בשעה 22:02

    אסף היקר.
    אכן מלחמה היא דבר איום
    אלימות היא דבר נורא
    אך נאיביות יכולה לעלות בחיי אדם.
    להבליג – אמר גנדי – להבליג ולא להלחם באלימות נגד אלימות.
    ב 30 בינואר קיפד את חייו, האיש אשר האמין
    נחשב גם לסמל ההתנגדות הלא-אלימה בזכות הגייתה ויישומה של הסאטיאגרהא – פילוסופיה הממוקדת בחיפוש אחר האמת ובהתנגדות לרשע באמצעות התנגדות אקטיבית לא אלימה – דבר שהוביל לעצמאות הודו ועורר השראה לתנועות שונות למען זכויות אדם ולחופש ברחבי העולם.אבל גנדי לא שרד את האי אלימות.
    רוצה לומר, כדי להיות אנטי אלימות צריך קודם לשרוד ולהתקיים. אם תהרג על ידי אויבך, לא תשרוד ולא תתקיים.

  • אסף   ביום 25 בינואר 2009 בשעה 18:55

    אני לא מבין מה את רוצה. הפוסט הזה נכתב לפני חודש. אז אמרתי שהמלחמה תחזק את ברק, וזה בדיוק מה שקרה. בנוסף, החאמס לא נכנע ולא הושמד ורוב פעיליו שרדו את המלחמה.

    אני באמת לא מבין איך אפשר אחרי כל זה לטעון שהנאיביות שלי מסוכנת. מה שמסוכן היה המלחמה ואכן הקורבנות אינם קורבנות של נאיביות אלא קורבנות של מלחמה.

    בינתיים ראיתי כמה אלפי הרוגים כתוצאה מהמהלך ה"מבריק" הזה, ולא כתוצאה מה"נאיביות" בה את מאשימה אותי. אין לי ספק שאם ההודים היו דוחים את גנדי בתור הוזה נאיבי היו נהרגים שם מליוני אנשים במלחמת אזרחים.

    הפרספקטיבה שלך מעוותת. מה שהרג את גנדי היה האקדח של הרוצח, לא עיקרון אי-האלימות של הנרצח. עכשיו תורך לבחור באיזה צד של המשוואה את רוצה להיות.