בודהיזם הוא פציפיזם (אבל לא הומניזם) – תשובה לתומר פרסיקו

ברשימה בודהיזם אינו פצפיזם תומר פרסיקו מציג עמדה פרובוקטיבית: הבודהיזם אינו פצפיזם. במשך ההיסטוריה, הוא כותב, בודהיסטים לא מעטים הצדיקו מעשי אלימות באמצעות טיעונים בודהיסטים. תומר מונה כמה וכמה אירועים היסטוריים כאלה, ועם ממצאים אמפיריים אני לא מתווכח כאן.

הטענה השניה של המאמר, והיא הטענה החשובה יותר, היא שהאירועים ההיסטוריים האלה אינם מקריים אלא נובעים מבעיה עקרונית בדרך המחשבה הבודהיסטית. משהו עקרוני בבודהיזם – היותו אנטי-הומניסטי – מאפשר לבודהיסטים בקלות יחסית להצדיק אלימות. תומר מסיק מכך שכדאי לבודהיסטים לאמץ מהיהדות את:

ערך "צלם אלוהים" שבאדם, את ההכרה ש"כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו", ואת ההבנה שגם אם אין לנו עצמי, השילוב בין ה"מקבצים" שבכל אחד מאיתנו הוא ייחודי, עולה על סכום חלקיו, וראוי לכבוד בפני עצמו, כביטוי חד פעמי של האלוהות המתגלמת בבשר.

עד כאן תומר.

כל זה מעניין מאוד, אבל מבוסס גם על הבנה לא נכונה של הבודהיזם, וגם, סליחה תומר, על הבנה מעוותת של החיבור עם יהדות והומניזם. הבודהיזם הוא פציפיסטי, למרות שהיו ויש בודהיסטים שאינם פציפיסטיים. התועלתנות שעומדת כביכול בבסיס האתיקה הבודהיסטית היא פן שקיים בכל שיטות האתיקה הדתית (שכר ועונש) ואפילו בכמה צורות של אתיקה חילונית. היא אינה מעלה או מורידה כאן. בנוסף, הרעיון שכל אחד מאיתנו "עולה על סכום חלקיו" הוא מיותר, וודאי מיותר להכניס את האלוהות לכאן. מספיק, לדעתי, שנדע שכל אחד מאיתנו הוא בדיוק סכום חלקיו ושפגיעה בכל אדם היא לא רק פגיעה בו (זה מובן מאליו) אלא גם פגיעה בעצמך.

בודהיזם הוא פציפיזם

בודהיזם הוא פצפיזם במיוחד כשאנחנו מתכוונים ל"מה שלימד הבודהה", כלומר לאותו רובד היסטורי של התורה הבודהיסטית שנהגתה על ידי הבודהה עצמו. (אני משהה כאן את השאלה הלגיטימית "איך יודעים מה שייך לרובד הזה בכלל?" שאלה לא קלה, אבל לא שאלה בלי מענה. טקסטים של מהאיאנה אינם שייכים לרובד הזה וגם רוב הטקסטים של התהרוואדה). המחשבה הפילוסופית הבודהיסטית, שהשתנתה במשך ההיסטוריה, אפשרה והכשירה אלימות לעיתים רחוקות למדי בכל מני תירוצים או טיעונים. בזה תומר צודק. אבל אני חושב, ותצטרכו פשוט להאמין לי במקרה הזה או לבדוק בעצמכם, שברבדים הקדומים ביותר של ההגות הבודהיסטית – היינו "מה שלימד הבודהה" – הדוקטרינה כן "פצפיסטית", כלומר מתנגדת לכל אלימות ומציגה אותה כרעה, מזיקה, לא נכונה, לא נבונה, פעילות שאין לה מקום בחיי מי שהולך אחרי הבודהה.

כיוון שלבודהיסטים בכל הזמנים יש מערכת יחסים מורכבת עם הרובד הזה, אפשר להגיד גם שהבודהיזם הוא ביסודו פציפיסטי, למרות שהיו ועדיין יש אסכולות בודהיסטיות שהן לא פציפיסטיות. המחמירים אולי יגידו שהן פשוט לא בודהיסטיות.

בהתנגדותו לאלימות הבודהה לא היה שונה מבן זמנו מָהָאוִוירָה, מנהיג (או מייסד) הדת הג'איינית. ההבדלים בין הבודהיזם לג'איניזם אינם סביב הלגיטימציה של הרג בעלי חיים, אלא סביב הכוונה להרוג. בעיני הבודהה הכוונה היא שורש הרע, ובעיני הג'איני זו הפעולה עצמה. נכון, העמדה הבודהיסטית עלולה להכשיר את הקרקע להתפתחות ההיסטורית שאכן התרחשה: הרג מתוך "כוונה טובה" אינו רע. אבל זה פלפול מאוחר שלא היה מוכר בימיו של הבודהה ואני מוכן להמר על הסיבה. הבודהה זיהה את הכוונה והתוצאה כשני דברים בלתי נפרדים – ההרג עצמו עושה את הכוונה לרעה. לכן, אין הרג טוב.

הדגש על הכוונה נועד כדי להפריד בין שני סוגים של הרג: הרג בשוגג והרג בכוונה. אבל הוא לא נועד להפריד בין הרג בכוונה טובה להרג בכוונה רעה. זה פיתוח מאוחר שאינו מקובל על כל האסכולות הבודהיסטיות. המהלך הפילוסופי של הבודהה היה לזהות את מקור הפעולה הרעה בתודעה של הפועל. אם הרגת, סימן שפעלת מתוך שנאה בורות או תאווה (אלא אם כן הרגת בשוגג). אבל זו טעות להסיק מכך שאפשר או מותר להרוג בלי שנאה, מתוך חמלה, אהבה או השד יודע מה. עד כמה שאני מכיר אין אפשרות להצדיק הרג בלי המצבים הפסיכולוגיים האלה, כיוון שבהעדרם, על פי הבודהה, אי אפשר בכלל להרוג מישהו בכוונה. (הדבר כניראה התקבל על דעתם של פרשני הבודהה במסורת הפרשנית בתהרוואדה כפי שמורי ורבי רופרט גת'ין מראה)

בודהיזם אינו הומניזם – וגם לא צריך להיות

הדבר השני שתומר מציין הוא שיש משהו חסר בתפיסה הבודהיסטית, משהו על אודות אינדיוודואליות הומניסטית שמאפשר להכשיר הרג של אדם. למה? אם אני מבין נכון, הטענה היא כזו: כיוון שעל פי הבודהה האדם אינו אלא אוסף של תופעות בלי מרכז או מהות, אין ערך אמיתי לחיי אדם.

גם עם זה אני לא מסכים.

הדת הבודהיסטית היא אולי הדת האינדיווידואליסטית ביותר שקמה. במסגרתה על האדם היחיד מוטלת כל האחריות לגאולת עצמו. אין אלוהים, אין גורו עם כוחות על, יש רק תרגול ולימוד. כמובן, שבאותה נשימה צריך להגיד שזו דת שאינה מקדשת את החיים, כיוון שבבסיס התורה שלה החיים בעצמם אינם מביאים גאולה אלא ממשיכים להוות קיום לא-גאול. אין להסיק מכך שמוות הוא התשובה, כיוון שעל פי הבודהיזם מוות אינו אלא חוליה בשרשרת לא נפסקת של לידות ומיתות. התאבדות, למעשה, כמוה כהרג של אדם אחר כי היא נעשית מתוך שנאה עצמית. שרשרת הלידות והמיתות הזו נפסקת רק עם נירואנה – שחרור מוחלט. לכן, חיי אדם הם יקרים ביותר כי הם מאפשרים את ההזדמנות להתקדם בדרך לשחרור, ללמוד, לתרגל, ואולי אי"ה לראות את האור.

החיים על פי הבודהה אינם קדושים בפני עצמם. החיים הם אף לא המטרה, אלא האמצעי. מה שקדוש, אם בכלל, זה נירוואנה שהיא לא חיים ולא מוות, ולא אדם, ולא שום דבר שאפשר ממש לדבר עליו עכשיו. כיוון שהחיים האנושיים בעצמם אינם פסגת הקיום, הבודהיזם אינו הומניזם. ובכל זאת הוא מעמיד על ראש שמחתו אתיקה מחמירה מאוד בכל הקשור לאלימות.

תועלתנות או מהות פנימית – מה הייתם מעדיפים?

איזו אמונה תעודד פחות אלימות – אמונה במהות פנימית ייחודית של כל אדם ואדם או אמונה שכוונה רעה מובילה לסבל בעתיד? (זו כמובן שאלה תועלתנית. אבל הרי אנחנו באמת כאלה בסופו של דבר. האמונות בדבר מהות אלוהית כזו או אחרת הן רק בונוס, למי שאוהב).

בשביל בודהיסטים מעשה רע אינו רע רק בגלל הפגיעה בזולת, אלא גם בגלל הפגיעה בעושה עצמו. העובדה הזו היא מדוייקת למדי, אבל אינה מעוררת שום בעייה מוסרית ודאי לא כזו שמכשירה הרג. צריך לזכור את המשוואה שהבאתי למעלה – הרג הוא רע בגלל שהוא הרג, ולכן, בגלל שמקורו בשנאה בורות או תאווה, הוא מביא על ההורג תוצאות גרועות. בעיני זה לא פחות מהצדקה מצויינת להימנעות מהרג, הרבה יותר טובה, אגב, מההצדקה "לא כדאי להרוג כי לכל אחד יש מהות פנימית ייחודית". הרי כשזה מגיע לתכלס, המהות הפנימית שלך אף פעם לא באמת חשובה יותר מהמהות הפנימית שלי (או הרצון שלי לגזור עוד קופון בעולם בו אין שכר ועונש). בכל מקרה, להגיד שתועלתנות אינדיווידואלית-פסיכולוגית מבית המדרש הבודהיסטי מובילה לאלימות זו כבר גוזמא.

הבודהיזם אינו מושלם, אבל לא בגלל הסיבות שמונה תומר. הוא אינו מושלם בגלל שהוא בנוי על ההנחה על אודות שרשרת המיתות והלידות. אם לא מקבלים את ההנחה הזו, מגדל הקלפים המרשים נוטה להתמוטט. האתיקה הבודהיסטית לא נעלמת לגמרי בהעדר מעגל הלידות והמיתות, אבל היא בהחלט נחלשת. האם הרעיון שהאדם עולה על סכום חלקיו הוא הפתרון? אני מטיל בזה ספק.

————

התגובות היו נעולות עד עכשיו בשגגה. אתכם הסליחה.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • בן   ביום 8 בפברואר 2009 בשעה 16:50

    אם אני לא טועה השלישי, כתוב בפירוש שהומניסטים מאמינים שלאדם אין נשמה, אין הפרדה בין גוף ונפש וכי הוא תבנית נוף מולדתו.

    גם בלי שרשרת המיתות והלידות תורת הבודהה עומדת בעינה.

  • תומר   ביום 8 בפברואר 2009 בשעה 17:07

    כמה הערות על רשימתך המעניינת.

    ראשית אני חייב לומר, שאתה כאן משתמש, אם לא ב- oldest trick in the book, אז בשני הכי ותיק, בכל הנוגע לאפולוגטיקה דתית: לומר שדת מסויימת היא "בעצם" משהו, אלא שדורות מאוחרים עיוותו אותה ולכן נראה כאילו היא לא. הרי הנצרות היא כולה אהבה ושוויון, וזה רק פאולוס שעיוות את המסר הטהור של ישו והכניס אנטישמיות ושובניזם. והיהדות הרבנית היא כולה דמוקרטית וגמישה, אלא שהרמב"ם ויוסף קארו הכניסו בה פתאום דוגמא וקודקסים מוחלטים של מצוות. אז הנה, גם הבודהיזם הוא "בעצם" פציפיזם, ורק המהאיאנים הפכו אותו ללא כזה.

    על זה יש לי לומר ראשית, שאמרתי, כלומר כתבתי בפירוש, שניתן לראות שהטקסטים שאני מביא ורוב הדוגמאות הן בודהיזם מהאיאני. ושנית, שגם אם היסטורית זה נכון מבחינה פנומנולוגית, הרי שצריך לשאול את עצמנו למה הבודהיזם הלך לכיוון הזה. האם רק כי אנשים הם טיפשים? או שמא היה משהו בהנחות היסוד שלו, כפי שאני טוען, שאיפשר את הכיוון הזה.

    לגבי הטיעון השני שלך, הרי שאני לא מסכים ש" הדת הבודהיסטית היא אולי הדת האינדיווידואליסטית ביותר שקמה". ממש לא. זה שעל האינדבידואל מוטלת אחריות לא אומר שהאינדבידואל נחשב. ולדעתי ברור שהאינדבידואל נחשב בה הרבה פחות מאשר ביהדות ובהומניזם. זה לאו דווקא רע לגמרי (כי זה מבוסס על אמת מסויימת), אבל יש בזה חסרונות. למשל: אפשר להבין מזה שלא נורא אם הורגים מישהו.

    לגבי "איזו אמונה תעודד פחות אלימות", הרי שלפחות עובדתית אין ספק שהבודהיזם עודד הרבה פחות אלימות מאשר הנצרות או האיסלאם (ואני מתאר לעצמי שגם היהדות, לו היתה יכולה, היתה אלימה, כפי שאנחנו רואים כיום). אין בכלל שאלה שהבודהיזם הוא פחות אלים מהדתות המונותאיסטיות, ואני לרגע לא טענתי כך (איש קש?). מה שטענתי זה רק שיש לו מה ללמוד מקידוש הפרט של היהדות וההומניזם (והיהדות כמובן איננה הומניזם – אני רק משווה ביניהם בנקודה זו). שוב, זה כל מה שאני אומר: יש לבודהיזם מה ללמוד בנקודה זו.

    "להגיד שתועלתנות אינדיווידואלית-פסיכולוגית מבית המדרש הבודהיסטי מובילה לאלימות זו כבר גוזמא" – אכן! לכן לא טענתי כך. טענתי שיש נקודה בבודהיזם שאפשר ממנה להבין בקלות רבה מדי שמותר להרוג, וניסיתי להראות איך בודהיסטים אכן השתמשו בנקודה זו כדי להרוג: אם כל האמריקאים לוקים במנטליות "שדית", הרי שלא רק שאין להם תקנה, אלא גם ניתן להרוג אותם ללא השפעה שלילית על עצמנו, כי הם כלל לא בני אדם! לכן לא נכון ש"הרג הוא רע בגלל שהוא הרג, ולכן, בגלל שמקורו בשנאה בורות או תאווה, הוא מביא על ההורג תוצאות גרועות". לא. לפחות לא לדעת מי שחושב שההרוג אינו ממש אדם. והוא חושב כך כי הדהרמה מאפשרת לו לחשוב כך.

    אסיים רק בכך שאומר, כפי שגם כתבתי, שלדעתי הדהרמה לא טועה לגמרי כאן. אכן יש אנשים שבעצם, ריאלית, אין להם תקנה, ולכן צריך, בעת מלחמה בלבד, להורגם. אבל הכוונה היא לאינדבידואלים ולא לצבאות שלמים כמובן, וגם אז, ראוי לזכור כי הם מיוחדים, שיש להם "צלם אלוהים", ולכן יותר מדי אין מה לשמוח בנופלם.

  • חני   ביום 8 בפברואר 2009 בשעה 17:10

    איננה מתייחסת בהכרח לחיים שאחרי המוות. היא מתייחסת לשינויים שחלים כל הזמן, לשרשרת המיתות והלידות המתרחשות בכל רגע ורגע, שזו עובדה ביולוגית ולא הנחה פילוסופית.
    בודהה קרא לאדם להאמין רק בדברים שהוא חווה, ומכאן שהבודהיזם אינו מגדל קלפים המתבסס על הנחה שניתן לקבל או לא לקבל.נהפוך הוא: הבודהיזם הוא אחת מתפישות העולם המציאותיות ביותר.

  • מאור   ביום 8 בפברואר 2009 בשעה 21:13

    נניח שהבודהיזם פציפיסטי, ואולי אפילו יותר מזה- שכל אדם שמגיע לדרגות גבוהות בתרגול הבודהיסטי הופך לפציפיסט.
    האם לדעתכם אדם נטול אגרסיות לחלוטין יכול להתמודד עם המציאות של ימינו?
    אין הכוונה להתמודדות מנטלית שעליה דווקא הבודהיזם מקל, אלא דווקא להתמודדות עם האנשים הסובבים אותנו.
    יכול להיות שחלק מההתניות שאנו מתירים בתהליך התרגול הבודהיסטי הן התניות שחיוניות להישרדותנו?

  • באנדר   ביום 8 בפברואר 2009 בשעה 21:16

    שיצא לי לקרוא בבלוגספריה העיברית.
    אני רחוק מהידע שיש לכותבים, אבל
    אני רואה ב"שרשרת המיתות והלידות" או הגילגולים, את ההצדקה התאורטית לבעיה הקשה של רשע וטוב לו.
    אני לא מכיר דת שלא מנסה להצדיק את חוקיה בלי עונש או פרס. בנצרות זה גן עדן, בבודהיזים זה גילגולים.
    כניראה שיש רבים שלא מסוגלים להחזיק מערכת חוקים מוסרית ללא איום חיצוני.

  • קרן   ביום 8 בפברואר 2009 בשעה 21:39

    תומר, תומר, למרות שהרשימה שלך מתייחסת בעיקר לבודהיזם המהאיאני, היא ממש לא מביאה מספיק דוגמאות לאלימות המוצדקת במהאיאנה.
    להביא 2-3 דוגמאות מהכתובים הבודהיסטים בדבר הצדקת אלימות מסיבה זו או אחרת, זה לא מספיק על מנת לטעון את מה שאתה טוען.
    ההפך, במהלך ההיסטוריה של הכתיבה המהאיאנית, ישנם עשרות אם לא מאות התייחסויות לחשיבותה של אי האלימות.

    הדוגמאות על "בודהיסטים" שהצדיקו את האלימות בצורה זו או אחרת, אינה יכולה להחזיק את הטיעון שלך, שבפילוסופיה המהאיאנית נמצאים הזרעים להתנהגות אלימה כנגד מי שנחשב "שד" או מזיק לדהרמה.
    רעיון הבודהיסטווה, שמטרתו שיחרור מסבל של כל היצורים החיים, עומד בבסיס המסורת המהאיאנית כולה.
    אי אפשר למנוע סבל על ידי הריגה ורצח. השאלה היחידה היא בדבר המתות חסד, בהן יצור סובל כל כך, שאולי מוות יוביל אותו ללידה עם פחות סבל.
    אבל דווקא במהאיאנה, לידה כאדם היא מאוד נדירה ובעלת משמעות מיוחדת. בלידה זו, שכה קשה להגיע אליה, ניתן להשתחרר יותר בקלות. לכן לקיחת חייו של אדם היא מעשה שלא יעשה.

    שוב, אני בהחלט חושבת שלא גיבית את המסקנות שלך במספיק מובאות מטקסטים בודהיסטים.

    ולסיכום קצר, חוקי האתיקה, הסילה, הם בבסיס התירגול הבודהיסטי בכל המסורות (אולי חוץ מהבודהיזם המערבי, בחלקו). ובראש הסילה עומדת ההנחייה להימנע מפגיעה בכל יצור חי.
    רק עובדה זו, יחד עם העובדה כי ההיסטוריה של מזרח אסיה אינה מלאה במלחמות על בסיס דתי, צריכה להוביל אותנו למסקנה הפוכה משלך!

  • אסף   ביום 8 בפברואר 2009 בשעה 22:06

    תומר היקר, תראה, כתבת מאמר חלק ומשכנע, אבל, בעיני, עומד על כרעי תרנגולת. רציתי להבהיר כאן כמה נקודות, ויכול להיות שלא עשיתי את זה טוב, ולכן אני מנסה עוד פעם:

    הדוקטרינה הבודהיסטית המוקדמת היא פציפיסטית, ובינתיים לא השתכנעתי אחרת. אם החלקים במהאיאנה שאתה מתיחס אליהם אינם פציפיסטים, ואז כמובן שיש אמת בדבריך. אם היית קורא לפוסט שלך המהאיאנה היא לא פציפיסטית לא הייתי כותב על זה כלום. אבל בשביל הכותרת הפרובוקטיבית קיבלת את התשובה שלי. כן, מהאיאנה היא בודהיסטית, אבל היא "בודהיזם".

    (קרן, זה נושא יותר סבוך מעניין הבודהיסטווה והסילה. יש איזה הכשר לאלימות מסויימת במהאיאנה, וצריך לתת על זה את הדעת).

    לענין המהאיאנה, אתה טועה לגבי הסיבות לאלימות. אני לא חושב ש"לא-אני" זה הסיבה להכשרת האלימות. באותה נשימה אני רוצה להזכיר ש"כן-אני" מעולם לא היה מנגנון יעיל כנגד אלימות.

    מה מכשיר את האלימות במהאיאנה? כמו שאתה בעצם מציע בתגובה שלך זה לא "לא-אני" אלא הסיווג של בני אדם לפי מצבם התודעתי. מי שהם "שדים" או "שאין להם תקנה" הם בני מוות כיוון שהם לא ממש בני אדם. זה טיעון שחוזר כמובן בכל הדתות ובכל האידאולוגיות ואף חוזר אצלך – גם אתה מוכן לקבל הרג של מי ש*על-פי אמות המידה שלך* אינו בר תקנה. תמיד מישהו מוצא דרך להסביר למה אדם מסוים הוא יוצא מן הכלל ולכן בר מוות, והדרך מכאן להצהיר על קבוצה של בני אדם היא קצרה. זה לא מיוחד לבודהיזם, ולא למהאיאנה, ונמצא כמובן גם ביהדות ובנצרות.

    ההומניזם מנסה (ללא הצלחה מרובה, אני חושב) לתקוף את הבעיה הזו על ידי יצירת קריטריון השוואה מוחלט בין בני האדם. זה יפה מאוד, אבל לא עובד בגלל שבאופן מעשי בני האדם לא חושבים על עצמם כעל שווים. כמובן שלא היהדות ולא הנצרות ולא האסלם התיימרו אי פעם לדבר כזה, ולכן מעולם לא התעלו מעבר לאלימות. לפעמים הסיווג או אתני, לפעמים פסיכולוגי, לפעמים אמוני או מעשי.

    בהמשך לזה, אני לא ממש מבין איך "צלם אלוהים" ימנע אלימות. אמנם אין אלוהים בבודהיזם, אבל במהאיאנה "צלם אלוהים" קיים ועוד איך – הרי בכל אחד יש את "טבע הבודהה" שהוא הדבר הכי קרוב בבודהיזם ל"צלם אלוהים". ובכל זאת, כמו שאתה מראה, טבע בודהה אינו ערובה לאי אלימות. למה ש"צלם אלוהים" יהיה?

    לא התכוונתי לבנות איש קש אלא לענות על מה שאתה מציג כאן בדיוק – למה לבודהיזם ללמוד מהיהדות או הנצרות (וה"הומניזם" התיאולוגי שלהם) אם אתה בעצמך יודע שהמנגנון הזה מעולם לא היה מחסום יעיל נגד אלימות? יכול להיות שנכשלתי בדרכי הטיעון שלי, אבל אני עדיין עומד מאחורי עיקרי הדברים:

    התורה הבודהיסטית המוקדמת היא פציפיסטית ובעצם התהרוואדה היא גם פציפיסטית. כיוון שאי האלימות הבודהיסטית כוללת גם בעלי חיים וכל יצור חי, הרי שקשה לעשות שם הנחות. ובאמת – אין הרבה מקרים של הנחות כאלה. המהאיאנה היא אולי לא פציפיסטית במאה אחוז, והסיבות לכך דרושות בירור. אולי זה משהו בדוקטרינה, ואולי לא. הסיבה שאתה מביא ("לא-אני") אינה נכונה. ולסיום, הפיתרון שאתה מציע אינו עובד, כי הוא מייבא משהו שכבר קיים במהאיאנה ושמעולם לא עבד כחסם נגד אלימות.

    למרות שאני חושב שאתה טועה, ושאין לך מהות פנימית, אני עדיין אוהב אותך מאוד.

    תודה למגיבים האחרים, אני אשתדל לענות בקרוב!

  • אסף   ביום 8 בפברואר 2009 בשעה 22:24

    בן,
    הרבה אנשים עם כוונות רעות חיים לאורך שנים בלי יסורי מצפון או סבל. מן הצד השני הרבה אנשים עם כוונות טובות חיים בסבל פיסי ונפשי. לידה מחדש מאפשרת להסביר את זה בקונטקסט רחב יותר מהחיים החד פעמיים האלה. אני לא אומר שזה ההסבר היחיד האפשרי, אבל ההסבר הבודהיסטי (קארמה) אינו אפשרי בלי שרשרת של לידות ומיתות.

    חני,
    ראי תשובתי לבן. תאמיני לי שאני יודע למה התכוונתי כשכתבתי "שרשרת לידות ומיתות" – זה לא מה שאת חושבת. זה ממש לידות וממש מיתות. גם הבודהה וגם בודהיסטים מעולם לא ראו סיבה לפקפק בזה. מותר לנו לחשוב אחרת מהם, אבל בואי נדייק בעובדות.

    מאור,
    שאלה טובה. אני חושב שכן. המציאות בה אנחנו חיים אינה כה גרועה כפי שמקובל לחשוב. אני למשל הולך לעבודה בבוקר, ובכלל לא נאלץ להלחם על חיי או אפילו להרוג בעלי חיים פיצפונים כדי לשרוד. אם הייתי ער לגמרי, הייתי ודאי עושה פחות או יותר אותו דבר (רק עם פחות קונפליקטים ומאבקים כמובן).

    באנדר,
    נכון. אלא שיש גם את האספקט האחר שמדבר על הזכות הגדולה שמגולמת בהימלטות מהמעגל הזה. בזה, אני חושב, הבודהיזם הוא מיוחד.

  • מאור   ביום 8 בפברואר 2009 בשעה 22:42

    יכול להיות שאותו רעיון של גלגול הנשמות, מעבר להסבר על רשע וטוב לו וכו' נוצר כדי להוות כלי להתפתחות רוחנית וחיזוק הפציפיזם עליו אנו מדברים?
    אם אני בעצמי אוכל להיוולד בגלגול הבא כאדם מלאום איקס, איך אוכל לשנוא את בני אותו לאום?
    אם אוכל להיוולד כחיה, איך אוכל להתאכזר לחיות?

  • אסף פדרמן   ביום 8 בפברואר 2009 בשעה 22:46

    כן, כמובן. בגלל זה המערכת הבודהיסטית כל כך מוצלחת – אם מקבלים את ההנחה הזו.

  • שנטידווה   ביום 8 בפברואר 2009 בשעה 23:51

    המאמר של תומר אינו חלק ואינו משכנע. לא בטיעון שלו שהבודהיזם אנטי-הומניזם. מקסימום אולי אינו הומניזם אבל בטח שלא אנטי. לא בטיעון שלו שהיעדר-עצמיות והתהוות-מותנית הן הבסיס למוסר והאתיקה כפי שמורה אותם הבודהה. לא בטיעון שלו שבודהיזם אינו פציפיזם. לא בעובדות שהביא ואשר לכאורה *פוגמות* בתורתו של הבודהה, וגם לא 'במה שיש לבודהיזם ללמוד מההומניזם והיהדות'.

  • תומר   ביום 9 בפברואר 2009 בשעה 06:03

    אסף,

    שוב אני נאלץ להסביר מה כתבתי ומה לא: לא כתבתי שרעיון המהות העצמית יכול למנוע אלימות. אני ער לכך שהוא לא מנע זאת במערב, בלשון המעטה. כתבתי שאם נוסיף, נשלב, נשאיל, נעמיס, נכליא, נזווג, נלחים, נצרף, נסנטז, נסגסג את הרעיון של ייחודו ועלייתו-על-סכום-חלקיו (ודוק: לא הרעיון של קיומה-של-מהות-עצמית-בו, שלו אני מתנגד מאז עמדתי על דעתי ואמשיך להתנגד לו (אם לא אשתכנע אחרת) עד יום מותי!) של האדם (שאולי יש בו אמת) עם עיקרי הבודהיזם (שלהם אני מסכים וחושב שהם אמת לאמיתה), הרי שאולי זה יעזור כדי למנוע הוצאת גזר דין מוות תוך הישענות על הדהרמה.

    נכון שלא קראתי לפוסט שלי "המהאיאנה אינה פציפיסטית", וזאת מפני שאני חושב שזרעי (הקארמה?) של אותה הבנה מכשירת הרג נמצאים כבר בתרוואדה, כפי שכתבתי בתגובה מעלה. (אגב, אם אתה מסכים שהמהאיאנה אינה פציפיסטית, מדוע לא קראת לפוסט שלך "התרוואדה היא פציפיזם"?)

    קרן,

    אני כן חושב שהבאתי מספיק ראיות. אלו הטקסטואליות הן רק דוגמא לאלו הדוקטרינליות, שהן הבסיס לבודהיזם (חוסר מהות עצמית, התהוות מותנית וכו') – וזה העיקר מבחינתי. אני לא חושב שהייתי צריך להביא את הסוטרות בהן הבודהה מדבר על אלה.

    את כותבת: "אי אפשר למנוע סבל על ידי הריגה ורצח". אני בהחלט לא מסכים איתך. אני חושב שהריגתו של פול פוט היתה מונעת סבל רב בקמבודיה (רצח של יותר ממליון בני אדם, צער למשפחותיהם וכו'). ודוגמאות אחרות אפשר למצוא למכביר, לצערנו. לכן אני עצמי לא פציפיסט. לשמחתי אני חושב שחכמים בודהיסטים גדולים מסכימים איתי.

    ולמרות שאתם (ואולי אף הבודהה עצמו) לא מסכימים איתי, אני חושב שאתם אנשים חכמים (וריקים ממהות עצמית כמובן), ושולח אליכם ברכת ט"ו בשבט שמח, ונשיקות רבות.

  • קרן   ביום 9 בפברואר 2009 בשעה 09:19

    אסף,

    בטח שהנושא יותר מורכב מעניין הבודהיסטווה והסילה, אך משום שרעיונות אלו הם בבסיס הבודהיזם, יש לקחת אותם ברצינות רבה כאשר דנים על אלימות ואי אלימות בבודהיזם בכלל.

    אני לא ממש בטוחה שאפשר לומר שהמהאיאנה אינה פציפיסטית, וזה מה שניסיתי לומר לתומר בתגובה האחרונה.
    זה שב-2-3 טקסטים מהאיאנים מופיע איזשהי הצדקה לאלימות, לא הופך את "המהאיאנה" ללא פציפיסטית. למהאיאנה יש טקסטים כל כך רבים, שלפחות באלו שלי יצא לקרוא, עוד לא מצאתי הצדקה והכשר לאלימות.
    ואם כבר מדברים על "טבע הבודהה", שהוא רעיון מהאיאני מובהק, הרי אם לכל אחד יש את טבע הבודהה, ולכל אחד יש את האפשרות להשתחרר, אז אין מישהו שהוא חסר תקנה ו"בן מוות". הרעיון כי יש כאלו שלא יכולים בכלל להשתחרר והם חסרי תקנה (בלשונו של תומר), אינו נפוץ כלל בבודהיזם (התהרוואדי והמהאיאני). שוב, בעניין הזה חייבים לבדוק את מספר הסימוכין שמעוררים את הבעייתיות אותה הציג תומר. הם פשוט מעטים מידי בשביל להחזיק את טענתו.
    ועוד רעיון מאוד מרכזי במהאיאנה, ופחות בתהרואדה, הוא הרעיון של חשיבות ונדירות הלידה האנושית. כתבתי את זה כבר אז אני לא אחזור על דברי. לקחת חיי אדם זה עוד יותר נורא מלקחת חיים אחרים, גם בגלל שלידה כזו היא נדירה ומיוחדת בקונטקסט של השיחרור.

    תומר, הדוגמאות הדוקטרינליות שהבאת, מובילות גם למסקנה ההפוכה. לכן, על מנת להוכיח את מסקנותיך, יש צורך להביא סימוכין יותר ברורים לאיך רעיונות אלו מכשירים הרג. מכיוון שאין כאלו, אפשר לומר כי האלימות בעולם הבודהיסטי, נובעת פשוט משום שיש בני אדם אלימים. זה שהם מצאו כמה אמירות שיכולות להצדיק את מעשיהן, לא אומר שהדוקטרינה הבודהיסטית מכשירה הרג.

    שיהיה לכולנו יום שלו ונפלא,
    קרן.

  • אסף   ביום 9 בפברואר 2009 בשעה 14:16

    שנטידווה,
    כמובן שהתכוונתי ל"חלק ומשכנע" במובן סופיסטי, לא פילוסופי. תומר יודע לכתוב, וכמעט תמיד אני לומד משהו חדש ממנו ונהנה מהפרספקטיבה שלו על הדברים. הפעם נותרתי לא משוכנע ואני שמח לראות שאני לא לבד.

  • אסף   ביום 9 בפברואר 2009 בשעה 14:22

    אני מודה לכולכם (ולעצמי!) על התגובות המחכימות. נראה שלא הסכמנו על כל הנקודות, וגם שזכינו להנאה מרובה מהויכוח. חרב החכמה מתחדדת כשהיא משייפת את חברתה.

    הקשר בין דוקטרינה לבין פעולות של אנשים הוא לא קשר פשוט, וגם אם לא הצלחנו להבין אותו לגמרי במקרה של המהאיאנה, נדמה לי שחשפנו יחד משהו שחורג מעבר לקלישאות המקובלות על אודות הבודהיזם

  • אורי   ביום 9 בפברואר 2009 בשעה 22:13

    אסף חושב שבודהיזם זה אחלה, וגם שפציפיזם זה אחלה. עכשיו הוא אומר גם שבודהיזם הוא פציפיזם.
    תומר לעומתו חושב שבודהיזם זה אחלה, אבל פציפיזם זה לא אחלה. ועכשיו הוא אומר שבודהיזם אינו פציפיזם!

    :)

  • אבנר   ביום 10 בפברואר 2009 בשעה 02:24

    מבט פרקטי על זכויות וערך לחיים
    תאילנד
    הזדעזתי מהנכונות של הורים להפקיר את ילדיהם לתעשיית
    המין' אנני מקבל עוני כסיבה

    סין, מסתבר שבסין לתקופותיה היו רציחות המוניות של אזרחים(רק הקומוניסטים חיסלו כ50 מיליון מאזרחיהם)אין שם ערך לחיי אדם וכל
    מודעות לנושא במידה ומתעוררת היא יבוא מערבי,

    אלו שתי מדינות עם רקע בודהיסטי שבקרתי,מסתבר שגם ללא מילחמות חיצוניות אפשר לחולל רוע מנוון ושובר שיאים,
    לא מצאתי כל יתרון למורשת הבודהיסטית מבחינת זכויות פרט או חשיבות החיים,לי נראה אפילו ההפך

  • אסף   ביום 10 בפברואר 2009 בשעה 10:40

    הדת שאיפשרה את הרציחות ההומניות בסין היתה הקומוניזם.

    המצב בתאילנד קשור יותר למודרניזם מאשר לבודהיזם.

    כמובן שיכול להיות שהבודהיזם מאפשר את כל זה (אני בינתיים חושב שלא) אבל צריך יותר מאבחנות של תייר כדי להגיד על זה משהו אחראי.

  • שחר   ביום 11 בפברואר 2009 בשעה 11:41

    אסף. כתבת בסוגריים ש"אני משהה כאן את השאלה הלגיטימית "איך יודעים מה שייך לרובד הזה בכלל?" שאלה לא קלה, אבל לא שאלה בלי מענה. טקסטים של מהאיאנה אינם שייכים לרובד הזה וגם רוב הטקסטים של התהרוואדה"
    למיטב ידיעתי (המוגבלת מאוד) הבודהה לא נהג לכתוב את דבריו וגם תלמידיו לא נהגו לכתוב תוך כדי שהוא מדבר (ובטח שלא הקליטו). כל הטקסטים שאנו פוגשים היום הם טקסטים שנכתבו לאחר מותו מתוך הזיכרון של תלמידיו ותלמידי תלמידיו. האם הנחה זו מוטעית לדעתך?
    בנוסף לכך כנראה הבודהה (ותלמידיו) לא דיברו רק בפאלי (אם בכלל) וכקרוב לוודאי שלא בסנסקריט, כך שאפילו הטקסטים שנחשבים ישירים הם בעצם תרגום של דברי הבודהה ויש בהם לכן גם סוג של פרשנות. כלומר אין כיום אף לא טקסט אחד נאמן למקור מילה במילה.
    כיצד אם כן אתה מבדיל בין טקסט שלדעתך הוא דברי הבודהה וכזה שאינו דבריו?

  • אסף   ביום 11 בפברואר 2009 בשעה 17:05

    שחר, החלטתי לכתוב את התגובה בתור פוסט נפרד והוא פורסם עכשיו

  • מ.   ביום 17 בפברואר 2009 בשעה 02:02

    מילים, מילים,מילים, מילים,מילים, מילים,מילים, מילים… הו, חבורות ידענים! מילים, מילים, מילים, מילים,מילים, מילים,מילים, מילים… והרי התרגול אומר הכול!
    התרגול, המביא לשחרור ולו הקטן ביותר, שווה את אלפי המילים, מילים,מילים, מילים, ששפכתם כאן! חזרו אל עצמכם, אל פינות הישיבה, אל הכוכים והמערות וחוו את שאמר הבודהה! נקמתה של ההתבוננות באוויר הנכנס והיוצא עוד לא בראה המילה! צר לי עליכם, על מוחותיכם הנברניים התרים אחר עוד תובנה, עוד פלוץ מנטאלי, עוד מאותם דברים שאתם "יודעים" לבטח!!!
    ושלא תטעו, דבריי אינם מכוונים אליכם אלא יותר עליכם לכל אותם הדיוטות הקוראים את שכתבתם ומצפים להכוונה. אין בכם דבר ואין בדבריכם מאומה. הם מכוונים לכל אותם המקלידים "בודהיזם" בגוגל ומגיעים לכאן. אתם, לכו מכאן!! קישטה!! זהו אינו המקום לשחרור עבורכם! אל תנסו להבין. המנעו מכך. חפשו לכם "קבוצת ישיבה", חבורה המתרגלת את שהציע הבודהה לתרגל. התמקדו בתרגול. הכל כבר נמצא בכם וכל שעליכם לעשות הוא להתבונן איך מחשבותיכם הרדופות מעלות במרוצתן ענן אבק היורד ומכסה על עיניכם… כפי שהוא מכסה את עיניהם של חברי מועצת החכמים שכאן… לכו מכאן. שכחו את מה שקראתם והתחילו לתרגל…

  • אסף פדרמן   ביום 19 בפברואר 2009 בשעה 14:07

    מ.,
    טוב תעשה לעצמך אם תזדהה בשם מלא שנדע מי בשם "התרגול" קורא למה שאנחנו עושים כאן פלוץ מנטלי.

    בודהיזם הוא לא כרית או מערה. מי שרוצה לעשות מדיטציה שילך לעשות מדיטציה. אין עם זה שום בעיה (להיפך!). ומי שרוצה לקרוא מוזמן לקרוא, ולא דרושות לו השטויות שאתה כותב. תחזור למערה ותעזוב אותנו בשקט.

  • יואב   ביום 1 באפריל 2009 בשעה 00:32

    תודה לשניכם (: