לא מעורר ולא עוזר לריכוז

בביקור האחרון שלי בישראל עשיתי טעות קטנה וקיבלתי קפה שחור בשמונה בערב. המשקה שהגיע היה מורכב מחצי כוס קפה טחון וחצי כוס מים רותחים. ידעתי שאסור לי לשתות את זה, אבל יש דברים שאי אפשר לסרב להם במזרח התיכון בלי להעליב מישהו, אז הוספתי שניים סוכר ושתיתי בכל זאת. אם תהיתי לפני כן איך מרגיש התקף חרדה, באותו לילה התגלה לי. דפיקות לב, קוצר נשימה, נדודי שינה, ומחשבות בלי סוף שלא נתנו לי לישון עד ארבע בבוקר רק בשביל להתעורר שלוש שעות אחר כך.

מי שמכור לקפה כניראה לא מכיר את זה. אבל אני, שמקבל באאז מכוס תה אחת ביום, יכול לספר לכם על מה שכמעט כל קפה עושה לי: דופק מואץ, לחץ דם מוגבר, עצבנות קלה. אבל מה בדבר כל הדברים הטובים שקפה, או ליתר דיוק קפאין, עושה לנו? האם לא הורדנו רד בול לקראת נהיגת לילה כדי לשמור על עירנות? האם לא טחנו אספרסו כשכתבנו את התזה כדי להתרכז? אפילו מתכנתים עם מודעות בריאותית ומזרון יוגה שותים שש כוסות של תה ירוק בלילות של עבודה על פרויקט. למה? כי קפאין מעורר ועוזר לריכוז.

אבל הטענה הזו, שנתמכת בדרך כלל על ידי המחקר המדעי, זוכה לביקורת מצד קבוצה קטנה של מדענים טוענים שהמחקרים "הקלסיים" על קפאין מטעים, ושיש אפילו מניפולציה של המחקר על ידי תעשיית הקפאין שבין משקאות קלים לקפה ותה מגלגלת מיליארדי פזוס בשעה. זה לא ממש חדשות, אבל אני למדתי על זה רק היום. כלומר הלילה.

מה אומרים המבקרים? שקפה ממכר, ולכן מי שמפסיק לשתות סובל למעשה מתסמיני גמילה. מי שמכור לקפה ומפסיק עלול לסבול משורה של תסמינים במשך כמה ימים החל מעירפול וקושי בריכוז, וכלה בכאבי ראש איומים. אחרי שבוע בערך זה עובר.

על זה דווקא אין ויכוח. אבל אם מסתכלים במחקר המדעי על קפאין לאור זה, רואים שהוא אינו דווקא מראה עליה בריכוז בעקבות שימוש בקפאין, אלא פשוט ירידה בריכוז אצל מי שנמצאים בתחילת תהליך גמילה מקפה.

ככה מתנהל מחקר "קלאסי" על השפעת קפאין: מגייסים קבוצה של מתנדבים ומבקשים מהם לא לשתות קפה נניח בבוקר לפני הניסוי, או אפילו 12 שעות לפני הניסוי. מחלקים אותם לקבוצות. קבוצה אחת מקבלת כדור לבן עם קפאין, וקבוצה שנייה כדור קטן עם כלום. אחרי כשעה (זמן ספיגת הקפאין בדם) מבקשים מכולם לבצע איזו משימה שבודקת את רמת הריכוז או מצב הרוח. הפלא ופלא! הקבוצה של הקפאין ביצעה את המשימה באופן מדוייק יותר. מכאן, מסיקים מדענים, קפאין עוזר לריכוז.

אבל המסקנה כאן אינה תיאור של התוצאות אלא הסבר שלהן. וזו רק דרך אחת להסביר, וכניראה לא הדרך הטובה ביותר. אם מניחים את ההנחה הלא פרועה שרוב האנשים שותים באופן רגיל משקאות עם קפאין, אז הקבוצה של הכלום נמצאת בעצם בחסר, או בתחילת "גמילה" שנכפתה על ידי תנאי המחקר. כלומר זה לא שקפאין משפר את הריכוז כמו שגמילה מקפאין מפריעה לריכוז.

למרות שזה יקר ומסובך יותר לערוך ניסוי דומה בו כל המשתתפים נקיים מקפאין ישנם מחקרים כאלה שנסקרו ב 2005 על ידי החוקרים ג'ק ג'יימס ופיטר רוג'רס. הם הגיעו למסקנה ששההבדלים במצב הרוח והריכוז בין קבוצה שקיבלה קפאין וקבוצה שלא אינם נובעים מאיכותו המשמחת של הקפאין, אלא מאיכותה המבאסת של של הגמילה. לקפאין יש השפעה קטנה מאוד על ריכוז ומצב רוח אצל מי שאינם רגילים לצרוך אותו, השפעה שנעלמת עם ההתרגלות.

במילים אחרות, קפה טוב לריכוז בערך כמו שהרואין טוב למצב הרוח (טוב, הגזמתי קצת עם המטאפורה, אבל אתם מבינים את המסר).

הסקירה פורסמה כאן:

James J. & PJ Rogers ‘Effects of caffeine on performance and mood: withdrawal reversal is the most plausible explanation’. Psychopharmacology (2005) 182: 1–8

ואם עדיין לא ראיתם – אני מעביר ביום חמישי יום עיון על קשב (מיינדפולנס) במכללת אורנים

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • רני   ביום 26 בדצמבר 2010 בשעה 05:28

    לא שבתה אין קפאין
    http://coffeetea.about.com/library/blcaffeine.htm

  • נדב פרץ   ביום 26 בדצמבר 2010 בשעה 06:02

    דווקא נראה כאילו הדוגמא שנתת מהחיים שלך מוכיחה את ההיפך מהטענה שלך.
    הרי כששתית כוס קפה מרוכזת, סבלת מתסמינים – מוגברים ומוגזמים – של עוררות מופרזת, לא?
    האם זו לא 'הוכחה' שקפה גורם לעוררות?

    (אין לי בעיה עם הטיעון העקרוני, ואין לי ספק, מנסיון, שתסמיני גמילה מקפה זה דבר איום ונורא, סתם להצביע על הבעיה הלוגית)

  • רוני   ביום 26 בדצמבר 2010 בשעה 06:30

    הבעיה שנדב מציין צצה גם לעיני, אבל בכל זאת: לאחרונה אני שותה הרבה פחות קפאין ולא הבחנתי בירידה בעוררות ובאנרגיה. אולי להיפך, אם כבר. ברמת היומיום יש לי יותר אנרגיה.
    והיום שתיתי כוס קפה והיתה לי קפיצה כזו, לא קיצונית כמו שלך, אבל הרגשתי קצת כמו דמות קומיקס שהעיניים שלה נפקחות פתאום לפי-שתיים מגודלן, ואחרי זה היתה נפילה. ואכן, זה לא קרה לי כששתיתי קפה באופן קבוע, אבל כן הייתי הרבה יותר עייפה בערבים. יכול להיות שזה כמו סוכר? יוצר האצה שבעקבותיה נפילות לאורך כל היום? אם כן, במצטבר זה פשוט מתיש.

  • מנדי   ביום 26 בדצמבר 2010 בשעה 07:31

    אני פשוט נגמל כל קיץ ומתמכר מחדש כל חורף. אפילו אם זה אפקט פלצבו הוא עובד עליי טוב.
    ורד-בול לפני נסיעה? עדיף פשוט לא לעלות על ההגה, אין דבר יותר מסוכן מאשליה של עירנות. והרעל הו הרעל שיש במשקה הזה…

    ד"א אם המחקרים שהבאת על קפה נכונים- הוא לא משנה תודעה, אז לבודהה אין בעיה שנשתה אותו נכון?

  • נועם   ביום 26 בדצמבר 2010 בשעה 08:01

    משעשע ונשמע הגיוני מאוד. אבל מה התשובה לנדב? איך אתה מגדיר את מה שעשה לך, שאינך מכור, הקפה ששתית?

  • לירז   ביום 26 בדצמבר 2010 בשעה 13:20

    סוף סוף מישהו שמבין לליבי!
    כבר שנים שאני טוענת שקפה אחרי שתיים בצהריים מחרב לי את הלילה – וכל המכורים מסרבים להאמין…

    יחד עם זאת, כשאני צריכה להתפקס – קפה בהחלט עוזר, על אף שאני לא שותה יותר מכוס (חלשה!) בשבוע (ולכן לא מדובר בהפגת ייסורי הגמילה). המחיר נגבה מאוחר יותר, בשעות ה(ללא) שינה של הלילה.
    בניסיון למצוא את דרך האמצע גם כאן :) – לפני שבועיים החלטתי לפצוח בניסוי-עצמי של מינונים ותזמונים שונים לשתיית קפה. הניסוי בעיצומו…

    אגב, אסף – ספרו של אלן קאר מתאר בדיוק את אותו מנגנון שהצגת, אך לגבי גמילה מעישון.

  • אסף פדרמן   ביום 26 בדצמבר 2010 בשעה 14:36

    נדב (ונועם),
    אין עוררין שקפה מגביר דופק ומעלה לחץ דם. המחקרים שציינתי מדברים על ריכוז ומצב רוח. לגבי "מעורר" זו באמת מילה בעייתית ואולי מעורפלת. אפשר להגיד שקפה יוצר אפקט של עוררות פיזית (דופק וכולי) אבל לא תורם לעירות במובן של חוסר עייפות, ריכוז וצלילות (שדרושים לנהיגה למשל).

  • אורי כהן   ביום 27 בדצמבר 2010 בשעה 21:15

    יש בדיוק תוצאות דומות לגבי סיגריות:
    - ללא מעשנים יש פגיעה בריכוז בעקבות צריכת ניקוטין
    - למעשנים יש שיפור בריכוז, בדיוק עם אותו סיפור (מבקשים מהם לא לעשן לפני הניסוי וכו')