הארה במבטא אמריקאי

לפני כמה חודשים הקשבתי לראיון עם קנת' פולק, מתרגל ומורה בודהיסט שמספר איך הגיע לשחרור מלא, לנירוואנה. לא בכל יום מישהו מצהיר בגלוי על היותו מואר לגמרי. כלומר, לא בכל יום בודהיסט מצהיר את זה. אבל פולק הוא אחד משני אמריקאים שטוענים כך. השני הוא דניאל אינגרם שאף הוא, מסתבר, "ארהט". המילה הזו, למי שלא בקיא ברזי הטרמינולוגיה של תהרוואדה מציינת את מי שהשיג את המדרגה העליונה של שחרור. מי שהוא ארהט הגיע ממש לסוף. זהו. אין לו יותר עבודה לעשות, אין יותר למה לשאוף, אין יותר סבל שצריך "לעבוד" איתו. אני כמובן לא יודע אם הם באמת הגיעו למדרגת ארהט, אבל הם בהחלט טוענים ככה. אינגרם עצמו משתמש גם במילה מואר שאינה ממש בודהיסטית, כאילו רק בשביל לסבך אותנו עם השוואות לגורואים בשניקל. בכל מקרה, אם הבודהה הבטיח שחרור מלא מסבל למי שמתעורר וחווה ניבנה (נירוואנה), אז אינגרם מספר שהוא שם.

לא פולק ולא אינגרם הראשונים להיות כאלה במסורת הבודהיסטית. ההיסטוריה מלאה בארהטים. אלא שמשום מה ארהטים נוטים להיות בהיסטוריה ולא כאן איתנו. הם תמיד מורה גדול או צדיק נסתר של ימים עברו. עוד יותר חריגה היא הצהרה כזו של אדם על עצמו. ביקור קצר בכללי הנזירות הבודהיסטים מבהיר את הסיבה. כללי הנזירות אוסרים באופן חד משמעי על נזירים להצהיר על ההישגים הרוחניים שלהם בפומבי. בין 227 הכללים של הנזירים, כלל מספר שמונה מתוך "הכללים אודות השקר" שענשם וידוי אומר:

כלל התרגול שעניינו הצהרה על מה שהיה: חייב וידוי הינו כל מקרה בו נזיר יצהיר על מצב על-אנושי בפני מי שלא התקבל באופן מלא (לקהילת הנזירים), אפילו כשזה מה שהיה. [הנה קישורים למידע נוסף]

כלומר, בעוד כל גורו פסאודו-רוחני מספר על ההארה שלו לכל מי שמוכן להקשיב, אסור לנזיר לדבר על ההישגים הרוחניים שלו בפני מישהו מחוץ לקהילה, אפילו אם ההישגים אמיתיים. במשך רוב ההיסטוריה של התהרוואדה, הנחת העבודה היתה שאי אפשר להגיע להישגים כאלה בלי להיות נזיר במשרה מלאה. כיוון שלנזירים אסור היה לדבר על זה, ולאחרים ממילא לא היה סיכוי להשיג את זה, היותו של מישהו משוחרר לגמרי הפך לסוד, והסוד הפך לחלק מהעניין – מרוב שלאף אחד אסור לדבר על זה, התחילו לחשוב שאולי זה בכלל לא אפשרי. באו אינרגם ופולק ובמבטא אמריקאי אמרו, בשביל מה הסודיות? אפשר וגם ראוי לדבר על זה.

וזה כמובן לא מזיק ששניהם אינם נזירים ולא מחוייבים לנדר הסודיות. אינגרם הוא למעשה רופא אמריקאי, נשוי (ומואר). הוא לא מחוייב לשתוק על כך, והוא אכן לא שותק. הדבר היחיד שאולי עומד לו לרועץ הוא שאצל בודהיסטים גאווה והתפארות נחשבות למידות רעות מה שמקשה מאוד להיות בעת ובעונה אחת התגלמות של שחרור מגאווה ולספר לכל העולם שאתה כזה.

התופעה עצמה מעניינת, ואני חייב להגיד מאוד מערבית שלא נאמר אמריקאית. מעין גישת נו-בולשיט לבודהיזם שמעדיפה את האמת הישירה והבוטה על האמונה והמסתורין. הם כמובן לא היחידים ולא הראשונים בבודהיזם המערבי לכפור באמונות איזוטריות או לבקר חלקים מהדוקטרינה הבודהיסטית, אלא שבעוד מישהו כמו סטיבן בצ'לור האנגלי הופך חוסר אמונה לפנינה פרשנית-הגותית, האמריקאים ממציאים (שוב!) טכניקה פשוטה נטולת פילוסופיה, זמינה לכל אחד שמוכן לתת עבודה. אם זה לא החלום האמריקאי, מה כן?

כל הפוסט הזה נולד בעקבות אימייל שלח לי הקורא אסף ברטוב, והנה לטובת מי שמתעניין אני מצרף את הסיכום המועיל שלו על הספר והשיטה של אינגרם:

בספר Mastering the core teachings of the Buddha דניאל אינגרם לא מעוניין לדבר על פילוסופיה כמעט בכלל, רק על "איך לעשות את זה", כלומר להגיע למטרת הדרך שהיא הארה. הוא מציע גישה חדשה לבודהיזם.

המסרים העיקריים של הספר:

1. צריך לעשות את זה בעזרת תרגול mastering the core teaching of the buddhaאינטנסיבי של ויפסנה, הוא עצמו ממליץ על שיטת noting של מהאסי סיידהו (המסורת הבורמזית) שהוא אף מוסמך ללמד בה. בהתחשב בכך שהוא בא מזרם התרוואדה, קשה להגיד שזה מאוד מפתיע: הזרם ידוע בתרגול נוקשה של מדיטציה על חשבון עיסוק בפילוסופיה.

2. המסר השני הוא שצריך להכיר את "מפת התקדמות התובנה". וכאן מדובר בחלק שבדרך כלל לא שומעים עליו.  אינגרם החליט לחשוף בפנינו את המפה ששמורה בדרך כלל רק למתרגלים ברמות הגבוהות ביותר או למורי דהארמה.

ההסבר שלו בקשר לחשיבות המפה הוא כזה: נגיד וישנה תרופה הנקראת "דהארמטון" שהיא תרופה כנגד סבל, מה אם יגידו לכם שלחלק מהחולים שלוקחים אותה יש לתקופה מסוימת את התסמינים הבאים: חרדה, פראנויה, דיכאון, אפאתיה, תסכול מתמשך בלתי מוסבר, ליבידו מופחת, עניין מופחת בפעולות יום יומיות ויכולת תפקוד חברתית תקינה מופחתת. תסמינים אלו עשויים להמשך חודשים ואף שנים, כאשר הדרך היחידה לטפל בהם היא הגדלת המנה של התרופה, ביחד עם תמיכה וייעוץ נכונים.

האם אתם חושבים שזה תקין שחברות התרופות יתנו לכם את התרופה הזאת בלי להסביר על תופעות הלוואי?

את תופעות הלוואי של התרגול הוא מכנה "הבעיטה הפנימית" (לכל הדואגים, השלב גם עשוי להמשך גם רק מספר ימים או אפילו דקות אחדות…) מדובר בשלב בהתקדמות התובנה שבו המתרגל עבר את נקודת האל-חזור בתרגול שלו, ונתקל, פחות או יותר בתובנה של אי-הסיפוק (ופה ניתן להבין את המשמעות של "דוקהה", כאחת משלושת דלתות הויפסנה), כאשר הפתרון היחיד לכך הוא להגיע עד להשלמת מחזור הויפסנה. כלומר, להגיע לרמה הראשונית של ההארה. דניאל מסביר כי השלב הזה של התרגול מגיע באופן טיפוסי לכל מתרגל שהולך בצורה נכונה בדרך. אם אתם רציניים בכוונה להגיע להארה, כדאי שתהיו מוכנים.

"הבעיטה הפנימית" מגיעה לאחר תובנה שנקראת "התובנה העמוקה של המתהווה והחולף" שבו המתרגל רואה את התודעה כויבראציות וכבר אינו נתקל בקושי של ריכוז. התובנה מתקשרת להיבט של אניצ'ה (השתנות מתמדת). בנוסף, "הבעיטה הפנימית" מתייחסת למספר שלבים בהתפתחות התובנה, כלומר, ישנם מספר רמות שנכללות בתוך שלב זה. בעזרת תרגול נכון, המתרגל מגיע להשלמת המחזור, ול"פרי" המדיטציה.

3. הארה. לאחר שהמתרגל השלים את מחזור התובנה הראשון, הוא נתקל פעם ראשונה בנירוואנה, "הלא נוצר", "ריגפה", מה שה"אני" לא יכול להגיע אליו, או איך שנרצה לקרוא לזה. עכשיו, באופן טיפוסי, למתרגל יש יכולת אינסטינקטיבית לתרגל ויפסנה. מה שקורה הוא שהמתרגל עדיין לא השלים את מצב ההארה, והוא צריך לחזור על השלבים העיקריים של המחזור הזה (עכשיו יש לו כבר הבנה של תרגול ויפאסנה כך שהוא לא יתקל באותם קשיים), עד שהוא יתבסס בהגעה לתובנה הזאת. לבסוף, הוא יגיע למצב שהוא יעבור את השלבים ברמה יום יומית, ויגיע לתובנה על בסיס יום יומי. דבר נוסף שמשתנה הוא העומק שתובנה זו תופסת בכל ההקשרים של החיים, בייחוד כאשר הוא מגיע לרמה הגבוהה ביותר בתהרוואדה, הארהט.

מאז הוצאת הספר דניאל הקים פורום העוסק בתמיכה של מתרגלים ברמות השונות של התובנה, ובשיח עם מוארים אחרים על טבע המצב הנקרא "הארה": www.dharmaoverground.org/ ,

קישורים נוספים:

www.interactivebuddha.com/Mastering%20Adobe%20Version.pdf

www.dharmaoverground.org/

www.interactivebuddha.com/

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • קונצ'וק   ביום 21 באפריל 2011 בשעה 05:13

    מאמר יפה, תודה :)
    כמה דברים:

    * יש לציין, ש"ארהנטשיפ" איננה המטרה הסופית כלל וכלל בדרך המהיאנה או הווג'ראינה. שם, זו נחשבת לטעות. אמנם, טעות "עילאית", אך עדיין טעות (ראה גמפופה, לוטוס סוטרה ועוד ועוד).

    * חושבני, כי השלבים המדוברים הם אכן חשובים ללימוד, ואני אכן מלמד אודותיהם את התלמידים המאוד מעטים שאני מכיר, שבאמת רוצים ללכת בדרך ולהתפתח (להבדיל, מלהכריז על עצמם כבודהיסטים, גם אם לא מוארים וכו'). יש עוד לא מעט דברים שמועיל מאוד ללמדם ולחלוק אותם עם תלמידים רציניים. (אגב, בספרי "צעדים בדרך" אני מדבר על כל הדברים האלה לא מעט).

    * אינני מוצא כל קשר בין הצהרתם של המורים על עצמם לבין התכנים אותם הם מלמדים. יש את מה שניקרא אופאיה, "אמצעים מיומנים", במסגרתם הכל מותר, כל עוד המוטיבציה היא בודהיצ'יטה ואכן המיומנות הרלוונטית קיימת. ברבות מסוטרות המהיאנה הבודהה עושה שימוש בדברים שעשויים להראות כסתירה ברורה של עקרונות בסיסיים, לטובת העברת מסרים חשובים. יש הרבה מערביים שעושים שימוש לא לעניין ברעיון האופאיה ונופלים קורבן לאגו של עצמם. אינני טוען שזו הבעיה עם שני האמריקאים הנ"ל – אינני יודע – אך הביטו בדלאי לאמה למשל, שהוא אלוף באמצעים מיומנים – בזכותו עשרות מליוני אנשים אם לא מאות מליונים באים במגע עם הדהרמה, מתעוררת בהם שאיפה רוחנית, הערכה לדברים הנאותים, חלק במידה זעירה וחלק במידה מאוד גדולה, אבל בסך הכל, מה שהוא עושה זה עצום במידה שאצלי לפחות מעוררת יראת כבוד כמעט כמו לבודהות עצמם, אם לא באותה מידה….והוא מעולם לא הצהיר על עצמו שהוא משהו יותר מנזיר פשוט.

    ברכות

  • אסף פדרמן   ביום 21 באפריל 2011 בשעה 08:02

    יפה לראות את הדלאי לאמה באור כזה. אבל במחשבה שנייה ברור שהוא לא באמת רק נזיר פשוט. כולם יודעים שהוא קודם כל *הדלאי לאמה*. הבעייה של נזיר פשוט שאומר שהוא נזיר פשוט היא שכולם באמת חושבים שהוא רק נזיר פשוט. תמיד היתה לי קצת בעייה עם הרעיון של אופאיה,
    http://wrap.warwick.ac.uk/3143/ אבל אני מסכים שהדלאי לאמה עושה שירות ענק לדהרמה ולעמו בדרך שבה הוא מתנהל.

    >> ומה הבעייה עם מי שמכריזים על עצמם בודהיסטים? הרי גם אתה לא נולדת עם השם קונצ'וק, נכון?

    • קונצ'וק   ביום 27 באפריל 2011 בשעה 10:15

      * הנושא של "אמצעים מיומנים", skillful means or expedient means או אופאיה הוא נושא אכן לא פשוט. לעתים קרובות, בפועל, נעדר מימד המיומנות, אצל אנשים רבים, שמשתמשים במה ש*אם* היה נעשה באופן מיומן, היה עשוי להיות דבר רב-עוצמה במידה שלעיתים קשה לעכל (הכוונה לטכניקות טנטריות שעשויות לקצר את הדרך בכמה סידרי גודל). זה סיפור שלם…

      * נראה לי שכתבתי את מה שאמרתי, לגבי אלו המכריזים על עצמם כבודהיסטים, בצורה מטעה. סליחה. כוונתי היתה לאלו שמכריזים על עצמם כך, אך לא באמת הולכים בדרך. אלו שנעדרת בהם הכנות או ההבנה המינימאלית של הדהרמה, או הרצון הכן ללכת בדרך זו. אני אוהב גם אותם כמובן, אך אני מבדיל מבחינות מסוימות ועינייניות בינם לבין מתרגלים כנים.
      (אגב, את שמי קיבלתי ממורה השורש שלי, ה.נ. גרצ'ן רינפוצ'ה, בלי שום קשר)

      ברכות

      • אסף פדרמן   ביום 27 באפריל 2011 בשעה 20:21

        הבעייה שלי אם אופאיה היא אחרת. המושג הזה, לפחות כמו שהוא מופיע בסוטרות מהאיאנה מוקדמות, מכשיר פרשנות דתית חדשה ומחבק-חונק את כל מה שהיה לפני כן. זה אמצעי דמגוגי שנועד להצדיק דוקטרינה חדשה בה הבודהה אינו מורה שחי ומת, אלא מעין משהו טרנסדנטי ואימננטי, כל יכול, יודע כל, ושתורתו עטופה מסתורין. וברוח זו, מאוחר יותר, המשיכו להשתמש ברעיון של אופאייה בשביל להצדיק פחות או יותר כל דבר. בתור מי שהאמת חביבה עליו, אני לא מוצא את הרעיון הזה חינני.

        • קונצ'וק   ביום 28 באפריל 2011 בשעה 07:16

          כן, חוסר מיומנות בהחלט יכול להיות גם אצל כאלו שמנסים ללמד.

          יחד עם זאת, ישנם דברים שעשויים להתפש כאמצעים דמגוגים וכו' כפי שאמרת, אך הם אינם כאלה. הרבה בלבול יכול להיווצר גם כאשר אדם נתקל בלימוד שאיננו מתאים לשלב בו הוא נמצא, או בנתיב האישי שלו.

          כמובן שישנם זרמים, שממניעים זרים, עושים בדיוק את מה שאתה אומר, כמו אותו זרם, שאני מעדיף לא להזכיר את שמו, שבנה סיפורים שלמים מסביב לכמה אמירות מהלוטוס סוטרה, או ה[פסאודו-]זן המודרני, או אוסף האנשים שנוגעים בבודהיזם הטנטרי ומשתמשים בטקסטים העמוקים של הטנטרה כאילו היו ספר כשפים, כלומר, שחושבים שהקריאה לבדה של הסדהנות זה מה שיהפוך אותם למינימום ווג'רסטווה… ועוד ועוד…

          למעשה, אני רואה את כל אלו – התופעות עצמן – כמנדלה וכשיעור – אבל להבין אמירה זו כפשוטה, גם זה יהיה לשגות בדיוק באותה שגיאה עליה אני מדבר…. :)

          ברכות

  • אסף   ביום 21 באפריל 2011 בשעה 09:42

    אסף – הגדרת יפה את הגישה כ"נו-בולשיט", זה באמת כך, ובאמת אמריקאי בטירוף.

    לא הייתי ממליץ על הפורום שלו, הוא מיועד בעיקר למי שמתרגל ברצינות רבה את השיטה של הנוטינג, ורוצה עצות לתרגול המדיטציה (שאני משער שאז זה סביר לגמרי) או מי ש"מואר" ומחפש אנשים להתווכח איתם (וזה לא מוביל לשום מקום טוב לדעתי..).

    יש לי נקודה נוספת בקשר לנאמר בכתבה, אני חושב שעם הזמן השניים התחילו להאמין שישנם שלבים מעבר למה שהם הגיעו אליהם. כלומר, אני לא בטוח אם היום הם יטענו שהם מוארים לגמרי.

    קונצ'וק – האמת שאכן ניסיתי למתן את ההתיחסות שלי לארהאנטשיפ כהארה, אבל הרגשתי שהיריעה קצרה מדי להרחיב על זה. וחלק מזה נערך החוצה.

  • nachum   ביום 21 באפריל 2011 בשעה 11:28

    התרגול ששעניינו הצהרה–אימייל ששלך לי הקורא–takladot vechag sameach

  • אסף פדרמן   ביום 21 באפריל 2011 בשעה 14:17

    תודה נחום, תוקן.

    אסף וקנוצ'וק, "הארה" זה מונח בעייתי בכל מקרה. אצל בודהיסטים יש "ער" "משוחרר" ועוד כל מני תיאורים שקשורים לניבנה\נירוואנה. אצל תהרוואדה להיות ארהט פרושו להגיע למטרת הדרך. באו מהאייאנה ואמרו שזה לא בדיוק ככה – ובאמת אין כאן מקום להסביר מה ולמה. אבל בהקשר שאנחנו מדברים כאן, היינו מהאסי וויפסנה, ארהט זה הדרגה העליונה ולכך מתייחס אינגרם, לפחות על פי מה שהבנתי מאסף ומקריאה באינטרנט. אני כמובן לא עוסק בשאלה אם יש משהו מעבר להיות ארהט. מניין לי לדעת?

  • אסף פדרמן   ביום 29 באפריל 2011 בשעה 11:53

    בהקשר לתגובה האחרונה שלך למעלה (http://federman.org/?p=65820#comment-12191) אתה כותב "כן" אבל לא נראה שאתה יורד לסוף כוונתי. בכל מקרה זה דיון צדדי שאינו קשור ישירות לפוסט הזה.