אנטישמיות חדשה?

שמעתי שהליגה נגד השמצה מתנגדת לחוק החרם. לא ידעתי הרבה על הליגה עד שראיתי את הסרט של יואב שמיר (למטה). הסרט מומלץ מאוד, ולא רק בגלל שהוא מחזק את מה שאני חושב כבר הרבה זמן, וכתבתי בפוסט הלפני אחרון, שאנטישמיות היום היא סוג שלי איש קש מתוחזק היטב על ידי בעלי ענין שהראשיים ביניהם היא ישראל.

בפוסט ההוא מחקתי במקור כמה פסקאות שעסקו באנטישמיות. בקצרה, כתבתי שמעולם לא נתקלתי באנטישמיות למרות שיש לדעתי איזה זרם תת קרקעי אצל נוצרים רבים שמקשר יהודים לסטראוטיפים אנטישמיים קלאסיים כמו כסף, ואולי אפילו דחייה פיסית לא מנומקת. זה לא שונה בעיני מהגישה האינסטיקטיבית שיש לישראלים רבים כלפי ערבים. אפילו אם זה קיים, זה חסר משמעות בעיני כל עוד זה לא קשור לפעולה של גזענות או הפלייה. מנסיוני הדל, מעולם לא ראיתי או נתקלתי בהפלייה כזו על רקע המוצא שלי ולא שמעתי על אנטישמיות מסוג כזה מחברי באירופה. מה שכן ראיתי זה הרבה מחאה וביקורת על ישראל, כולל קריאה לחרם מהסוג שאינו חוקי היום.

אחת הסוגיות שהסרט לא עונה עליהן באופן משכנע היא האם הביקורת על ישראל בחו"ל, בעיקר מצד מדינות באירופה, היא בעצם אנטישמיות במסווה. הסרט מעלה את השאלה אבל לא מכריע באופן חד משמעי. לדעתי אין שום דרך לדעת, ולא יעזרו כל הפילפולים האקדמיים. נוכל לדעת רק ביום בו ישראל תפסיק לספק סיבות לבקר אותה, כלומר תעשה משהו עם מליוני הפלסטינים שחיים בשליטתה בלי זכויות אזרח.

בכל מקרה, מאז שבעלת הבית שלי בחיפה פעם התישבה אצלי במטבח להסביר לי שהערבים הם חיות, כמו ג'וקים, ושהם מבינים רק כוח ורוצים להשליך אותנו לים, אני מפחד יותר מגזענות בישראל מאשר מגזענות אנגלית. הנה הסרט:
השמצה

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • אזרח.   ביום 15 ביולי 2011 בשעה 20:27

    נו,צריכים להתפרנס ממשהו.אם לא ה"אנטישמיות" ה"גואה", ממה יתפרנסו האנשים הטובים בליגה נגד השמצה ?

  • סיון   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 09:47

    סרט נדוש, אבל קולח ומעניין, אחלה בידור.
    אין דבר מרושע יותר, שמעביר צמרמורת בחוט השידרה, ותחושת קבס, מ-"מצעד החיים הטובים".
    מה לא נאמר כבר על הדיסנילנד התיפלצתי הזה, על הקטרזיס בגרוש, על "נזיד העדשים הזה"?
    ועדיין, לראות את זה… כדברי קולונל קורץ "הזוועה…הזוועה…"

  • נעמי   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 13:05

    אני מודה לך ששמת את הקישור לסרט. שמעתי עליו אבל לא ראיתי אותו עד היום.

    לדעתי אתה טועה כשאתה כותב שאין דרך לדעת אם ביקורת על ישראל בחו"ל היא אנטישמית. אנחנו יכולים לדעת את זה עוד לפני שישרור שלום במזרח התיכון שבמסגרתו שתי מדינות לשני עמים בין הירדן לים (שזה מה שאני שואפת אליו בכל מקרה).

    לא עצם הביקורת היא הסימן לאנטישמיות, אלא הצורה שבה היא באה לידי ביטוי. ב5 השנים הראשונות של האינתיפדה השניה בריטניה סיפקה הרבה דוגמאות.
    כאשר בגארדיאן הופיעה תמונה של שני יהודים חרדים בלוויה, ובכותרת כתוב שהיהודים מבקשים נקמה, זה היווה שימוש במוטיבים אנטישמיים. (שנים לפני כן, אגב, כתב פיליפ רות' על דימויים אנטישימיים באותו עיתון בהקשר לבגין שהוא, כתושב בריטניה באותה תקופה, מצא פוגניים במיוחד.)
    בהרבה מאמרי ביקורת פוליטית יוחסה סוג של שפה לישראלים שלא מזכירה בכלום את צורת הדיבור הישראלית, או צורת דיבור כלשהי חוץ משפתו של היהודי במחזות מוסר נוצריים מהרנסנס ולפניו.
    כשקן ליווינגסון, שיכור, הסתבך באמירה סרת טעם על השואה בפני עיתונאי יהודי, הוא יצא למחרת היום בהצהרה שמותר לו, וזו חובתו לבקר את מדיניותה של ישראל. אני חושבת שזה מעיד על כך שלפי תפיסתו אמירה בעייתית או גזענית תתקבל בהבנה אם הוא יצליח להכניס אותה באופן קלוש למסגרת של "ביקורת על ישראל".

    המחנה המרכסיסטי באירופה משני צידי מסך הברזל לשעבר השתמשו (מאז שנות ה50) ומשתמשים ב"ציונים" בתור אנטגוניסטים, רשעים תורנים. חלקם עסקו ועוסקים באותם "ציונים" באובססיה פתולוגית. אני הייתי אומרת שזה גלגול של היחס ליהודים על ידי זרמים מסויימים בנצרות בתקופות מסויימות, אבל אתה מוזמן לתת לכך פרשנות אחרת.

    ומעבר לאוקיינוס, וואלט ומרשהיימר… קראתי את המאמר שלהם. שני ליברלים טובים שבמניפולציה לא קטנה של עובדות היסטוריות (למשל התעלמות מקשרים של המחנה הדמוקרטי עם ישראל) קובעים שישראל היא לא מדינת חסות, אלא זנב השולט בכלב, ושההחלטה לצאת למלחמת עירק השניה היתה של ישראל ולא של ממשל אמריקאי עצמאי (לא בדיוק מבינה מה הטוב שמחנה שלום מבקשים להפיק מכך, אבל ניחא).
    אני דווקא מוכנה להבין מבחינה פסיכולוגית את חוסר המוכנות לקבל את העובדה ש"הילד הרפובליקני הזה" הוא בשר מבשרם, ורצונם לתלות זאת בגורמים זרים, כמו מיעוט יהודי קיצוני וקונספירטיבי ששולט למעשה בעולם… אה, סליחה בארה"ב. גזענות היא אכן תופעה אנושית.
    ניתן גם להבין פסיכולוגית את העובדה שיהודים בארה"ב הרגישו מאויימים בשל הקביעה (הלא הוגנת) שהם פחות נאמנים למדינתם מאזרחים אחרים.

    העובדה שיש מה לבקר בישראל, שרצוי שתהיה ביקורת, ושמדי פעם מושמעת ביקורת לגיטימית, לא אומר שכל ביקורת על ישראל היא נכונה וחסרת פניות ושמי שמשמיע ביקורת הוא על-אדם בעל מוטיבציות טהורות בלבד ובלי תסביכים ובעיות זהות משלו.
    דווקא "הפילפולים האקדמאיים" כן יכולים לסייע הן ביצירת ההפרדה בין סוגי הביקורת, והן בהבנה לעומק של המוטיבציות לביקורות השונות.

    • אסף פדרמן   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 13:34

      זה שיש ביקורת לא מוצדקת על ישראל לא אומר שהיא אנטישמית. זה אומר שיש ביקורת לא מוצדקת. סליחה על הקיצור, אני חייב לרוב.

      • נעמי   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 14:00

        השקעתי ונתתי לך דוגמאות ספציפיות עם הסברים לכל אחת מדוע היא לא רק לא מוצדקת, אלא אנטישמית.

        אבל אני מבינה, היית חייב לרוב…

        • אסף פדרמן   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 18:08

          טעות הקלדה – הייתי צריך לרוץ. חזרתי ממסיבת יום הולדת של הבת שלי עכשיו.
          אני לא מוצא את הדוגמאות משכנעות. הן נופלות לדעתי בדיוק למקום הרגיש מדי של ישראלים/יהודים שכל הערה ביקורתית או אפילו באמת סרת טעם מקוטלגת אצלם תחת אנטישמיות. תמונה של יהודים חרדים בהקשר של ישראל היא טיפשות או פופוליזם, אבל אני לא מבין מה אנטישמי בה. אולי הביקורת של וואלט ומרשהיימר לא נכונה אבל זה לא אומר שהם אנטישמים. זה שלמרכסיסטים יש בעייה עם הציונות לא עושה אותם בהכרח אנטישמים. קשה לי להתיחס לדוגמאות האחרות כי אני לא מכיר את הפרטים.

          הבעייה עם הטיעונים מהסוג שאת מעלה היא שהם *מניחים* שביקורת על ישראל והציונות היא שינאת יהודים במסווה, ואז מביאים את הדוגמאות לביקורת על ישראל כהוכחה שאכן כך.

          אני לא אומר שלאף אחד באירופה אין דעות קדומות על יהודים, ואני לא אומר שהדעות האלה אינן מתערבבות בציונות וישראל – אחרי הכל ישראל עצמה כורכת את קיומה ומדיניותה ביהדותה. אבל בין זה לבין אנטישמיות שמאיימת במשהו על יהודים בגלל יהדותם המרחק גדול מאוד. היינו שם לפני 60 שנה ביג טיים. זה כבר לא הסיפור לא באירופה ולא בארה"ב. אני לא רואה שיש ליהודים בעייה להתקבל היישר למרכז הכוח והכסף וההשפעה בארה"ב ובאנגליה. לא שומע שרודפים אותם או מפלים אותם. דעות קדומות יש כאן על בערך כל אחד שלא שייך למעמד החברתי המיידי שלך – זה לא אומר כלום.

        • נעמי   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 21:48

          אסף, תארתי לעצמי שהיית צריך לרוץ :-)

          אנטישמיות, כמו כל סוג של דעה קדומה אחרת לא צריכה להוות סכנה קיומית מיידית. אם מישהו מתחבר בעולם הדימויים שלו למסורת העתיקה של דעות קדומות על יהודים ועושה בהן שימוש פעיל, הוא אנטישמי, חד וחלק.
          בשלב זה, דיעות קדומות על מוסלמים הרווחות באירופה אינן מאיימות על קיומם. זה לא אומר שאני לא אתנגד להן ואפעל נגדן.

          שימוש בתמונה של יהודים חרדים לשם מילוי משבצת סטראוטיפית תוך הסתמכות על כך שהבגדים המסורתיים ייצרו הזרה וחוסר אמפתיה (כמו ה"תלבושת" המוסלמית) כבר גרוע מספיק בעיני. הוספת המילה נקמה, הסוגסטיה שהם נקמנים בגלל שהם יהודים מתחברת למסורת הנוצרית ומהווה דחיפה למשבצת אנטישמית.

          כשוואלט ומרשהיימר מייחסים ליהודים ולישראל יותר כוח פוליטי משיש להם, ומייחסים להם שליטה מניפולטיבית בארה"ב, ומאשימים אותם בהשלטת כיוון פוליטי שלא רצוי להם, הם מתחברים בכמה נקודות מרכזיות לשיח אנטישמי ולמוטיבציות שלו.

          בשיח המרכסיסטי שאני כתבתי עליו בולטת האובססיביות כלפי האנטגוניסט ה"ציוני" וקיים שימוש בדימויים אנטישמיים מסורתיים.

          אני חולקת עליך, מה שמקוטלג אצלי כאנטישמיות מבוסס על היכרות עם הדימויים המדוברים והמסורות. הוא לא נובע מרגישות יתר אמוציונלית או היסטריה. אני לא מניחה דבר מראש, ומחפשת אותו לאחר מכן בנרות. לא כל ביקורת על ישראל והתנועה הציונית נכנסת אצלי מיד לקטגוריה האנטישמית. מצד שני, אם אני מזהה אלמנטים אנטישמיים, אין לי שום סיבה להדחיק את זה. I call a spade a spade.

          שום דיעה קדומה לא מקובלת עלי, ואני מרשה לעצמי לזהות אותה גם כשהיא מכוונת לאוכלוסיה שאני משתייכת אליה. אני מאותם ליברלים מנדנדים שדוחפים את האג'נדה הפוליטיקלי קורקט שלהם לכל פינה. תאמין לי (אם אתה רוצה) שזה לא מרוכז רק בנושאי ישראל.

          וכמו שכבר נאמר כאן, אשריך שלא נתקלת באנטישמיות. אני כן נתקלתי בה מספר פעמים, לרוב לא בהקשר הישראלי. נתקלתי גם באיסלמופוביה, הומופוביה, שנאת נשים, שנאת גברים, דיעות קדומות על אסיאתים, מזרח אירופאים, שחורים, וכן הלאה וכן הלאה. אולי הרדאר שלי פשוט פתוח?

  • ליאור קינן   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 14:12

    נו באמת. אתה לא נתקלת בגילויי אנטשימיות נגדך (וזה מצוין, אגב) אז אנטישמיות לא קיימת והיא מן סוג של איש קש? קצת פשטני.

    • אסף פדרמן   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 18:14

      זה לא פשטני. אם יש אנטישמיות באנגליה הייתי מצפה לפגוש אותה לפחות כמה פעמים בשמונה השנים שאני פה. אני בטוח שכל ערבי בישראל נפגש בהפלייה לפחות פעם אחת בשמונה שנים, אני בטוח שכל שחור בארה"ב נפגש בה, וכל יהודי בגרמניה של תחילת המאה העשרים נפגש בה.
      פנה לך שעה וחצי וצפה בסרט לפני שאתה מגיב.

      • יוני   ביום 17 ביולי 2011 בשעה 13:44

        אחד הלובים הכי חזקים כנגד ישראל קיים בבריטניה, ואכן, כנראה שהם קוראים את הרוח שמנשבת מהבלוג שלך ורואים בך שותף ולכן לא טפלים אליך…
        וברצינות… האנטישמיות קיימת באירופה במקומות שונים, גם באופן פעיל יותר (צרפת למשל) וגם פחות (אולי בריטניה – אני לא יודע). הרבה פעמים היא פשוט מתנקזת לסמל שנקרא "מדינת ישראל", כך הם לא אנטישמיים אלא רק אנטי-ישראלים.
        אני לא רוצה להיות נדוש – אבל בעבר, כשזה לא התנקז למדינת ישראל כי היא לא היתה קיימת, זה היה הרבה יותר ישיר…

        מאחל לך להמשיך לא לחוות אנטישמיות, רק אל תעצום עיניים לאופן שבו זו עדיין כן מתקיימת.

  • שאול סלע   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 17:43

    מה לעשות ולסוכנות היהודית/משרד ארץ ישראלי יש מסורת ארוכת שנים של פגיעה במזרחים. יבניאלי נסע לתימן התחפש לרב ובהבטחות חסרות כיסוי הביא לארץ יהודים שהפכו לפועלים שחורים. 40 אחוז מהם מתו במחלות וברעב. בשנות ה50 תקעו את המזרחים לתקופה ארוכה במעברות עם עבודות מסריחות והנאשכנזים קיבלו מהר מאוד פתרונות נאותים בתעסוקה ודיור קבע במרכז הארץ. נזכיר לכולנו שהנפגעים העיקרים מהקרנות הגזזת הם יוצאי אפריקה שאותם תקעו בכחש וברמיה בפריפריה.

    אם יש יהודיןם שמגבים את החלטת עצרת האו"ם שציונות היא גזענות אז מה את רוצה מהלא יהודים ?

    • אסף פדרמן   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 19:23

      שאול, באמת, איך זה קשור למה שנעמי כתבה?

      • נעמי   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 21:52

        זה קשור רק לעובדה שהוא יודע שאני חושבת שייחוס הקרנות הגזזת לקנונייה אשכנאצית אפלה הוא לא נכון, לא ראוי ונובע מדיעות קדומות מהסוג הגזעני.

  • שאול סלע   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 17:44

    התגובה מ 17:43 היא לנעמי

  • ניר   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 17:51

    אתה לא חושב שזה מעט מגביל לקבל את התמונה שלך על אנטישמיות מסרט (שמצליח להיות יותר דמגוגי אפילו ממייקל מור, בניגוד ל"מחסומים" המצוין) של יואב שמיר ועל המצב בארץ מ"ההם" ו"ארץ האמורי"?

    אפשר להתווכח על מעלות המקורות האלה, אבל ברור שהם רואים את המצב מזוית צרה ומובהקת. זה בדיוק מקביל למי שרואים את בריטניה רק דרך בלוג אידאולוגי ספציפי.

    מעבר לזה, אני לא ממש מתרשם שישראלים חושבים הרבה על אנטישמיות באנגליה או מקום אחר. אני חי בניו יורק ולא זוכר שמישהו אי פעם שאל אותי על אנטישמיות בארה"ב.

    • אסף פדרמן   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 18:21

      ניר, מה שאתה עושה זו דמגוגיה. מה זה קשור שאף אחד לא שאל אותך על אנטישמיות? אותי שאלו. למעשה נעמי שאלה אותי בתגובה למשהו שכתבתי בפוסט אחר.

      מותר לך לא להסכים, אבל מומלץ לך (א) לקרוא את התגובה שלי לליאור קינן ו(ב) להסביר למה אני טועה ודווקא יש אנטישמיות באירופה וארה"ב.

      • ניר   ביום 17 ביולי 2011 בשעה 01:53

        הייתי משאיר האשמות בדמגוגיה לווינט ולבלוגים אחרים שנואמים בהם נאומים, אני בסך הכל כותב לך מה שאני חושב.

        הנסיון האישי שלי לא בא להוכיח שום דבר, אלא לאזן את הנסיון האישי שלך שבו, אתה מספר, ישראלים אובססיבים ממש לגבי האנטישמיות כביכול בבריטניה.

        אני מאמין שכל אדם צריך לגור איפה שטוב לו, ולא מאמין בלחפש אנטישמים תחת המיטה. אבל צריך ממש להתאמץ בשביל לא לראות בחלק מהבקורת על ישראל סממנים אנטישמים. כשסופר נורבגי חשוב אומר שישראלים טובחים פלסטינאים כי הם רואים בעצמם העם הנבחר, איך אתה קורא לזה? כשמפגינים ביוון נגד הממשלה (טרום המשט, בענין כלכלי בלבד) אומרים לעתונאי של הביביסי שלא ידברו אתו כי הוא "ציוני", איך אתה מגדיר את זה? או כשאגוד מקצועי איטלקי מציע להחרים חנויות של יהודים בגלל "עופרת יצוקה"?

        לטעון שאנטישמיות לא קיימת זו אשלייה עצמית בדיוק כמו ישראלים שמספרים לעצמם שהעולם כולו אנטישמי.

        • אסף פדרמן   ביום 17 ביולי 2011 בשעה 07:48

          או, זה כבר נשמע מעניין יותר. הדוגמה האחרונה נשמעת באמת אנטישמית. הדוגמה של יוון היא משונה – וקשורה לאסוציאציה הרחבה שנעשה בעולם היום בין ציונות, רוע וקפיטליזם. ברור שיש שם גרעין של דעה קדומה מהולה בטיפשות והתלהמות אבל אני לא בטוח שלהאשים כתב של ביביסי בציונות זו אנטישמיות – אבל אולי אני טועה. לגבי הסופר הנורבגי, אני לא רואה שהוא אומר משהו שדתיים לאומניים תושבי התנחלויות לא אומרים בעצמם.

          הבעייה עם רוב המקרים של "אנטישמיות חדשה" היא שפשוט קשה להפריד בין הביקורת הלגיטימית לביקורת האנטישמית. זה קל יותר כשמדובר ברדיפת יהודים מקומיים בגין מדיניות ממשלת ישראל, אבל זה קשה כשהביקורת היא פשוט ביקורת על ישראל עצמה.

        • יואב   ביום 17 ביולי 2011 בשעה 22:16

          אני לא מאלו שחושבים שאין אנטישמיות. יש. אבל הדוגמאות האלה לא מראות אנטישמיות אלא ביקורת ותגובות מחאה כנגד ישראל:

          בדוגמה היוונית העיתונאי זכה להתעלמות כי הוא ציוני. לא כי הוא יהודי. ציוני, בהגדרתו הרחבה כתומך בקיום ישראל במתכונתה הנוכחי.

          בדוגמה האיטלקית, האיגוד המקצועי אמנם מפנה את זעמו לכיוון שגוי אבל הרעיון מאחוריו ברור: הישראלים, בעלי הלאום היהודי עושים פעולה שלדעתם אינה צודקת ולכן הם בוחרים להחרים קבוצה מתוך הלאום הזה. זו לא אנטישמיות אלא חוסר הבנה של מושגי דת, לאום ועם (שגם אנחנו מבלבלים ביניהם לעיתים קרובות) – וכאן אגב, החוק הישראלי החדש לא יגרום לניתוק הקשרים עם האיגוד שכן היהודים המוחרמים לא מהווים איזור גיאוגרפי כמו יהודה ושומרון…

          אבל, כמו שציינתי, יש אנטישמיות. כמו למשל שריפת בתי הכנסת בקורפו ובמילוז', הכאת יהודים (על רקע דתי) ועוד. וברור שניתן לטעון שהכעס והביקורת המופנים כלפי ישראל מקורם בשנאה ואנטישמיות אבל לפתור כל טיעון כאנטישמי זה להתרכז במה שנח לנו. זה להיות דמגוגים.

  • מגחך   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 20:20

    לא נתקלת באנטישמיות,
    ארגו,
    אין אנטישמיות.

    ובבלוג הקודם שלך אתה עוד מתפאר בכישורים שרכשת במבוא ללוגיקה.

    • אסף פדרמן   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 20:30

      אתה טרול.
      אתה לא מזדהה בשם, עושה פרצוף, ומתעסק בפורמליזם שולי במקום בנושא הפוסט. ראה זאת כאזהרה.

      • אסף פדרמן   ביום 17 ביולי 2011 בשעה 07:54

        תגובתך השנייה נמחקה. אם יש לך משהו אישי להגיד – השתמש ב"כתבו אלי" בצד ימין למעלה.

  • אורן   ביום 16 ביולי 2011 בשעה 21:02

    ואיך אתה מגיב על דברי סארטר ש"היהודי מסוגל לעשות רק רע, וכל מחשבה חופשית אצל היהודים נעשית בצורה חופשית רק כדי לעשות רע". – האם צורת מחשבה שכזו איננה אנטישמיות בצורתה הטהורה? האם העובדה שאצל הערבים כל פעם שהם רוצים להכפיש מישהו הם מזהים אותו עם היהודי?

    • אסף פדרמן   ביום 17 ביולי 2011 בשעה 07:50

      לא דיברתי על "הערבים" וסארטר, עד כמה שאני זוכר, אינו בין החיים כבר הרבה זמן.

  • אסף פדרמן   ביום 17 ביולי 2011 בשעה 08:26

    נעמי, תודה על התגובה. אני מבין מאיפה את באה. העניין הוא שרוב רובם של הדברים האלה מתקיימים בתחום השיח, בתחום של ניואנסים לשוניים וייצוגיים. אני לא מבטל אותם, אבל רוצה להגיד שיש ההבדל בין עשייה שמפלה ואפילו הורגת בקבוצה מסויימת, לבין התעסקות בניואנסים ורגישויות מהסוג הזה. זה מטעה להשתמש במילה אנטישמיות כדי לתפוס את כל הקשת הזו, במיוחד בישראל בה המילה מתחברת באופן הדוק לטבח מאורגן של מליוני יהודים.

    אני מאמין לך שאת לוחמת נגד דעות קדומות באופן כללי. אם כל מי שקורא "אנטישמיות" היה פשוט אזרח מודאג מדעות קדומות וגזענות כמוך היינו רואים פחות ניצול ציני של הפחד ויותר שיתופי פעולה.

  • רני   ביום 18 ביולי 2011 בשעה 09:29

    אני לא טרול. בכ"ז זה שאתה לא רואה דבר מה לא אומר שאחרים אינם רואים אותו. אנטישמיות אינה מוגדרת כטבח מאורגן של יהודים, זו רדוקציה, לצורך ויכוח, של נושא מורכב. שאל יהודים אנגליים, עשרה בערך, אם יש אנטישמיות באנגליה, שאל בכלל את פיליפ רות. כללית עבור רוב רובם של האירופאים, ואיני מדבר על בוגרי אוניב. במדעי המדינה, יהודי = ישראלי, מה גם שיש לכך רקע לינגוויסטי תת הכרתי. זה מידע אישי של שנים. לדוגמה: גם כשילד בבריטניה מתכופף להרים פני ומייד מכונה JEW זו אנטישמיות.
    כמי שחי שנים רבות בחו"ל, יש אנטישמיות ויש אנטישמים. בודאי בממלכה המאוחדת. הגארדיאן, האינדיפנדנט, גם ה BBC מלאים במוטיבים אנטישמיים מימי הביניים ואחורה בבואם לדון בישראל.

    הגדרתי את הגזענות היא כאשר אתה שופט ציבור לטוב או רע לפי תכונות שמצויות בכל הציבורים והחברות. צוענים גנבים, מרוקאים רוצחים, פולנים טפשים, יהודים גאונים, ערבים נדיבים ומכניסי אורחים וכ"ו. בשלב הבא אתה מיחס תכונות אלו לכל יחיד מאותו ציבור, כל יהודי גאון, כל צועני גנב וכ"ו. כעובדה הגארדיאן, האינדיפנדנט ולפעמים ה BBC שופטים את ישראל ואת הישראלים אחרת מכל עם ולשון לפי האשמות שבכמותן ניתן להאשים כל עם ולשון. לו רק העניין העצום הבלתי פרופורציונלי בישראל ומעשיה. לדוגמה אחת מרבות: מי עוסק בפליטי פאקיסטאן הודו בעת ההפרדה? היו מיליונים ואנגליה מלאה גם באלו וגם באלו . דוגמה שניה: אנגליה מלאה בזרים שרצחו זרים בארצם, כמעט כל נספח צבאי אם או בלי חסינות סוחב סיפור. גם הטבעת הבלגרנו במלמת המלווינס, גם פעילויות בעירק באפגניסטאן ותקצר היריעה, היו יכולות לגרור תביעות משפטיות בבריטניה. מי מתי ואיך בממלכה המאוחדת חיפש קצינים תורכיים שטבחו בכורדים? קצינים אירניים או עירקים כנ"ל, סעודים עבור רצח משפטי. שנאת ישראל=יהודים באנגליה קיימת. כל נסיון להבין באמת בדרך מדעית אקדמאית את השנאה, לפעמים מוטרפת וייחודית לישראל, יגיע לאנטישמיות. יש חוקרים טובים ככל סוציאולוג שחוקרים ומפרסמים פרסומים מדעיים תקינים על אנטישמיות, דבר שאינך רואה. כמו שבריאתן לא רואה אבולוציה. אלקטרון ראית? אי ראייתך היא בעייה שלך לא של הרואים. ולנעמי אומר, לא יעזור, זה כמו להסביר לעיוור צבעים מה זה אדום.

  • אסף פדרמן   ביום 18 ביולי 2011 בשעה 12:54

    שאני אבין, כל נסיון להבין באמת בדרך מדעית את השנאה לישראל יגיע לאנטישמיות? כל נסיון? בהכרח?
    אני דווקא שמח לקרוא דוגמאות שמאתגרות את התיזה שלי, שהיא במוצהר מבוססת על נסיון אישי ולא על מחקר מדעי. אבל אני קורא בינתיים דוגמאות חלשות. אני מבין מהן שכולנו מסכימים שאין אנטישמיות מהסוג הזה שמבסגרתו מישהו אומר "אני לא מכניס את היהודי הזה לעסק שלי". אנחנו מסכימים שאין הדרה של יהודים ממרכזי הכוח, ואין הפלייה והעלבה ציבורית שלהם על בסיס אתני.

    יש ביקורת על ישראל שמעורבבת, לדעתכם, בשנאה על רקע אתני. אני לא פוסל את זה, אבל בינתיים לא רואה איך אפשר להפריד בין השתיים. תנסה אתה להעביר ביקורת על ישראל באופן שהוא מעל לכל ספק לא אנטישמי. איך ביקורת כזו תיראה? הרי אפילו כשיהודים מעבירים ביקורת כזו מאשימים אותם שהם אנטישמים שונאי-עצמם.

    הטענות בדבר חוסר סימטריות עם משטרים אחרים לא משכנעות אותי. קודם כל המבקרים לא חייבים להיות סימטריים. שנית, יכולות להיות סיבות פוליטיות אחרות, מלבד שנאת יהודים לשמה, שמניעות את חוסר הסימטריה.

  • אהוד   ביום 24 ביולי 2011 בשעה 12:16

    אסף, אני שותף לדעה שחלק גדול ממה שמכונה אנטישמיות הוא למעשה אנטי ישראליות וברור שיש אינטרס מובהק לממשלת ישראל לערבב בין השניים ולהדביק לכל מחאה אנטי ישראלית כותרת של אנטישמיות שלגביה יש הסכמה רחבה, לפחות מהפה החוצה, שהיא פסולה.