אסוציאציות הודיות

בעקבות הרשימה של תומר מהודו, העפתי מבט בגורו עליה הוא כתב "התאכזבתי ממנה קשות". אל תטרחו, השיחה איתה ביוטיוב שעממה אותי כל כך שהפסקתי אחרי חמש דקות. אבל בצד קלטתי קישור לשיחה עם גנגהג'י. כשהייתי בהודו, לפני המון זמן ולא בנסיבות הכי כייפיות בעולם, התגלגלתי לסאטסנג עם גנגהג'י. זו היתה אחת הפעמים הראשונות, והאחרונות, שישבתי בסאטסנג. היא התיישבה שם, בין כולם, ורק אמרה שאפשר לשבת ככה, כי במילא לא צריך לעשות כלום, ורק אם למישהו יש משהו בוער לשאול אז שישאל. לא ידעתי אז כלום. באמת. לא אדוואיטה, ולא וודנטה, ולא בודהה, ולא פאלי, ולא ויפסנה (אולי בעצם כן? אולי ויפסנה). אז נדמה לי ששאלתי אותה אם אין באמת מה לעשות, בשביל מה אנחנו יושבים שם איתה. בטח ניסיתי להיות קצת פרובוקטיבי, אבל גם אותנטי, כי באמת רציתי לדעת, ובאמת לא היה כל כך נעים לשבת שם כי לא היתה לי מקום נוח והיה חם וצפוף. אז חשבתי לעצמי, אם אנחנו כאן בפתיחות כזו, אני פשוט אשאל כאילו אני לא יודע כלום – כי זה באמת המצב. אני יודע שמצאתי חן בעיניה כי היא אמרה את זה. אני חשבתי שהיא משוגעת על כל הראש. אחר כך היתה איזו מסיבה על החוף (של הגנגס) וכשעליתי משם חזרה היא  נופפה אלי בקלשון וצחקה. משוגעת. חשבתי.

למרות זאת, אני משום מה זוכר את החווייה ההיא בחדות מפתיעה. מתי זה היה? בטח איזה 12 שנה. אז עכשיו נתקלתי בראיון הזה איתה, ואני חייב להגיד שמה שיש לה להגיד מדוייק ואמיתי, אותנטי ואפילו אחראי. לא יודע אם זו תוצאה של 12 שנים של חיים פוסט-הארה, או שזה כבר היה ככה אז ולא ראיתי, אבל מה זה חשוב. אם אתם חובבי הז'אנר, הראיון מלבב ויש בו אפילו כמה רגעים מעוררי השראה ממש.

 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • עינת   ביום 13 בפברואר 2012 בשעה 10:07

    נראית אישה מקסימה וחכמה.
    אבל מודה שלא ראיתי עד הסוף, אבל היה לי מענין לצפות בזה דוקא בגלל חוסר רקע מוחלט בבודהיזם. עלו לי כמה מחשבות. האם החיפוש אחרי שלב ההארה לא בעצם מחליף חיפושים אחרים אחרי מטרות חברתיות שמוקעים פה? נראה שזו מין מטרת על כמעט בלתי מושגת שאנשים עוסקים בה בצורה כנראה די נואשת (ואז "חוזרים לסמים?" קטע לא ברור) היא עושה גלוריפיקציה לרגע ההארה. האם לא אמיץ יותר להגיד שאין רגע כזה?
    האם אפשר להיות מואר ולעבוד בשוק העבודה ה"רגיל" מערבי? ( שואלת ברצינות) או סתפ לחיות בארץ ולהיתקל כל הזמן בעוולות ומצבים מכעיסים ומעוררי ייאוש?

  • אסף   ביום 13 בפברואר 2012 בשעה 15:47

    הי עינת,
    יש לפחות הבדל אחד בין חיפוש אחרי "הארה" לבין חיפוש אחרי מטרות חברתיות כמו כסף או פרסום. ההבדל הוא שכסף ופרסום לא מביאים את האמת השמחה והאושר שהם מתיימרים להבטיח, אבל הארה על-פי ההגדרה עצמה היא אמת שמחה ואושר.

    ברור שגנגהג'י עושה גלוריפיקציה לרגע ההארה, אבל דווקא היא גם מתייחסת לתהליכים שהיא עברה מאז, ולאיזו קפיצה שנייה שהתרחשה אצלה מאוחר יותר. חשבתי שזה מעניין. אני מאמין לה שבשבילה זה היה רגע מכונן, אז למה לצפות שהיא תמעיט בחשיבות שלו? ויש אחרים שמספרים על התפתחות הדרגתית יותר. גם זה בסדר.

    לגבי השאלה האחרונה שלך, אם יורשה לי להביע דעה בעניינים כאלה, להיות אדם נאור (מואר, אם תרצי) זה אומר להתייחס באופן אחר למה שאת מתארת כעוולות ומצבים מכעיסים, ולאו דווקא להתייאש. בנוסף סדרי העדיפויות משתנים. נשמע שאת דואגת שאם ח"ו תיפול עליך הארה לא תוכלי להמשיך בעבודה. אני אומר: אל דאגה!