על הפשרה

מה היה בהפגנה? אני ניזון מהתקשורת ובלוגים ולכן אני יודע רק את הפרטים הבאים. היתה הפגנה. בעיקר בתל אביב. בניגוד להפגנות הקודמות בהן סומנה דפני ליף כמנהיגה, ושפוצצו באלימות מכוונת על ידי המשטרה, בהפגנה הזו הוכתרה סתיו שפיר כמובילה, "התקבלו אישורים" והכל היה נופת צופים. אתמול המשטרה שמרה על פרופיל נמוך גם כשכמה מאות מפגינים סטו מהמסלול חסמו כבישים וצעדו לעבר קריית הממשלה.

מישהו עוד יכתוב שהמשטרה הפיקה לקחים (אה, הנה זה), אבל אני מהמר שהכל היה מוסכם מראש ומתוזמר מלמעלה. ליף נתפסת כמסוכנת כי היא לא חותמת, לא משתתפת, סוחפת אחריה מאות אלפים אבל לא סוגרת עסקאות עם ההסתדרות או גופים מסחריים. החליטו להכנס בה מיד וחזק כדי ליצור הרתעה. מבחינתם, הטעות היחידה שהם עשו היתה שממש עצרו באלימות ולאור יום. מספיק היה לפוצץ במכות כמה מפגינים ולעצור עוד מאה, ולהמשיך לנהל מלחמת הכפשה בתקשורת נגדה, כדי שהפגנה דומה בעתיד תמשוך רק את הקיצוניים והאלימים מבין הפעילים – מה שכמובן משרת את הממשלה. ליף לא נגררת לעימות במישור הפוליטי, שם אפשר יהיה לחסל אותה במהירות, ולכן היא מסוכנת יותר בשביל מי ששולטים במגרש הזה.

ההפגנה השקטה היום אורגנה על ידי החלק המוסדי, שהוא בעיקרון נוח יותר לפוליטיקאים. להם יש דרישות מנוסחות, שמישהו כבר אמר שהן דומות באופן חשוד למצע של מפלגת העבודה. מהדרישות האלה יהיה קל להתעלם, והבחירות רחוקות. המסר הוא פשוט – מחאה עם נאומים פוליטיים ואישורים IN, מחאה עממית אותנטית OUT. אבל עוד נראה אם זה באמת יהיה ככה. או שהציבור כנוע וצייתן או שרוח המהפכה מהלכת על פני הארץ.

שימו לב את מי זה משרת שיש שתי מחאות שמתווכחות זו עם זו. בטח לא את המחאה. אם הם יפעלו בחוכמה שני הזרועות האלה, הממסדית והפרועה, ישרתו אחת את השנייה היטב. תראו איך הממשלה והמתנחלים עושים את זה כבר שנים.

וזה מוביל אותי למה שרציתי להגיד על פשרה, תחת השפעה חמורה של שלום בוגוסלבסקי, הבלוגר הפוליטי המבריק ביותר שכותב היום לדעתי.

פשרה היא החיים עצמם. חיבור בין זכר לנקבה זו פשרה גנטית. במקום לשכפל את כל המערך הגנטי של אשתי בדיוק מושלם – מה שהיה יוצר עותקים של מישהי שהיא מראש מודל מצויין – הגנים של אשתי נאלצים להתערבב עם קרעי גנים ממודל עגום ופגום על מנת ליצור ילדים שהם לא היא ולא אני. אנחנו חושבים על פשרה כעל משהו נחות ודפוק, אבל במקרה הזה כל ההורים יודעים שילדים הם דווקא פשרה גנטית מוצלחת – הם ירשו את כל התכונות הטובות שלה ושלי. הם המודל המשופר והמשודרג.

כל מי שניסה להיות במערכת יחסים יודע שאהבה ברת קיימא היא פשרה המתמשכת על שנים. שוב, המילה פשרה בהקשר של מערכות יחסים מקבלת יחסי ציבור רעים שלא בצדק. בטעות אנחנו חושבים על בת הזוג המושלמת (הדמיונית) לעומת "הפשרה" וזה מחמיץ את האמת שאין מושלם בתוך יחסים עם אדם אחר, כי האחר, מה לעשות, הוא לא אתה. אנשים עקשנים שמאוהבים בעצמם הם בדיוק אלה שלא יכולים למצוא אהבה ולנהל יחסים.

נראה שבשמאל הישראלי ובתוך תנועת המחאה ישנו גרעין טהרני כזה. הם רוצים לשנות את השיטה מהיסוד. הם לא חותמים על כלום. הם לא נגד עמלות הבנקים, אלא נגד קיום הבנקים מלכתחילה. אני לא רוצה להכניס להם מילים לפה, אבל הרושם שלי הוא של אנשים שמאוד דבקים בהתנגדות לסדר הכלכלי החברתי והמדיני הקיים. בצדק, צריך להודות, אבל הצדק הוא לא כל הסיפור כאן. כי למרות שהחיים בעולם הפוליטי מתחילים מתפיסה מסויימת של צדק, אי אפשר להגיע רחוק על ידי התעקשות בלבד. אם נסתכל מה קרה לאותו חלק בשמאל הישראלי שדבק בתפיסת הצדק המאוד מדוייקת שלו נראה שהוא פשוט התכווץ למימדים של כמה מאות פעילים שנוסעים להפגין בבילעין, או בתל אביב, מנהלים בלוגים רדיקליים ומדברים בעיקר עם עצמם, עם אותם פלסטינאים שמוכנים עדיין לדבר, ועם אקדמאיים באירופה.

אני לא יודע מה יעלה בגורל האמנה החברתית הזו שדובר בה בהפגנה אתמול, אבל אני שואב עידוד מכך שחתומים עליה גם הבת של הרב עבדיה יוסף ותנועה חברתית חרדית בשם שוויון עכשיו. אני לא יודע עליהם כלום, מלבד העובדה הפשוטה שהם לא מהשמאלנים חותמי-העצומות הטיפוסיים. בריתות כאלה חשובות יותר מהצדק הטהור של גרעין השמאל הקשה.

התקווה שלי היא שיתגלו עוד כוחות כאלה, עוד אנשים וקבוצות שיבינו שהם בעצם מה שהיינו אמורים לקרוא "שמאל" אבל בגלל מלאכת הכפשה מוצלחת לא חשבו על עצמם במונחים כאלה. למעשה המילה שמאל שרופה, וכדאי מהר לפצוח בקמפיין למציאת שם טוב יותר לאידאולוגיה הפוליטית הזו. תראו את בועז כהן, לא אשכנזי, ולא מצליח להכריח את עצמו להגיד שהוא שמאלני. והוא עוד כותב ברשימות, ראבק! אני רוצה לחשוב שיש המון כמוהו, שמאלנים חבויים. ישראל מלאה בערבים, רוסים, תושבי פריפריה, עובדי קבלן ועובדים בכלל, וכן גם שמאלנים מקצועיים, שרב המשותף להם מהשונה. לכולם דרושה גרסה של צדק חברתי שתבטיח להם מגורים, פרנסה, פנסיה, חינוך ראוי ובריאות. לכולם אויבים משותפים בממשלה, בכנסת, ואצל ההון הספקולטיבי והפרוע.

מה הפריע להתאגדות עד כה? ערבים לא מתפקדים למפלגה ציונית. "ימנים" לא רוצים מפלגה עם ערבים. מזרחים לא מצביעים יחימוביץ'. רוסים לא רוצים דתיים, ודתיים רוצים להיות עם דתיים. ועכשיו גם יד ימין של המחאה לא מסכימה עם יד שמאל. שמאל, ימין, הפרד ומשול, עד שרוח המהפכה תעיר את הציבור הישן מתרדמתו; זה שישן באמונה שהוא הצודק היחיד, וזה שישן באמונה שהמפלגה העדתית שלו שומרת עליו. מי שצריך חלונות שבורים וצמיגים בוערים בשביל להתעורר, בבקשה. ומי שצריך עשרת אלפים איש בכיכר עם נאומים, תפדל. רק אל תגידו שאתם יותר מדי עסוקים בשביל לחשוב על זה.

לפני סיום, מחשבה: אם הפיצול במחאה בין ה"לגיטימיים" ל"פרועים" היה מתוכנן, הם עוד יאכילו את ביבי עיסה מהסוג שהוא נוהג לבשל.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • בועז כהן   ביום 1 ביולי 2012 בשעה 03:58

    1
    השם הוא בועז. לא בעז

    2
    אני לא מגדיר את עצמי כ"שמאלני" ממש כפי שאני לא מגדיר את עצמי כ"חילוני", למרות שאינני חובש כיפה, אין לי זקן וציציות.

    3
    דווקא מושגים פשוטים המשותפים לכולם הם דברים שראוי לאמץ אותם. ולכן הענין הוא לא "דפני ליף", "דתי או חילוני", "שירת בצבא או השתמט". אני לא טוב יותר מאף אחד אחר שרוצה לעבוד ולחיות בכבוד בארץ הזו, רק מפני שאני יהודי (על זה אין ויכוח) ישראלי (גם על זה לא) ממוצא מזרחי ששירת בצבא. לא.

    4
    כל עוד לא תצליח המחאה לגייס מאות אלפים כמוני, משכונת המצוקה, מהפריפריות, מבין מצביעי הימין, מבני עדות המזרח, כל עוד זה לא יקרה, יהיה קשה מאוד להתקדם בקידום המטרה: מדינה צודקת וחומלת יותר על תושביה.

  • אסף פדרמן   ביום 1 ביולי 2012 בשעה 06:35

    מתנצל על שיבוש השם בועז, מסכים עם רוב השאר.

    לגבי 2, לא יודע מה הבעייה בהגדרות. אין לך בעייה להגדיר את עצמך על פי דברים נתונים כמו "מזרחי" "יהודי" או "ישראלי". אבל כשזה מגיע למערכת ערכים פתאום לא נעים להגדיר ולהשתייך? להצטרף למחאה זה להשתייך. להתפקד למפלגה זה להשתייך. אי אפשר להסביר לכל אחד את כל הניואנסים כל הזמן, ולא צריך להשתייך לכל החיים, אבל אי אפשר להמנע מכל הכותרות כל הזמן.

    כמו שכתבתי בפוסט – אולי צריך באמת לשנות את השם "שמאל" בשביל שיותר אנשים ירגישו נוח להצטרף.

    השאלה שעולה אצלי למקרא מספר 4 שלך היא אצל מי האחריות. האם המחאה צריכה "לגייס" או שמאות האלפים יכולים להבין בעצמם שהיא משרתת אותם ולהצטרף. אפשר לחשוב שיש ועדת קבלה להפגנות האלה.

  • מנדי   ביום 1 ביולי 2012 בשעה 09:21

    היי אסף אתה יכול להוסיף לרשימת המקורות שאתה ניזון מהם את J14, אליאן מרשק משדר חיי מהאייפון את ההפגנות, מראיין אנשים מעניינים ומראה בלייב מה שהתקשורת מסתירה בהפגנות.
    בגדול זו תקשורת עממית ואיכותית שאין לה בעל-בית-בעל-הון וכו'
    http://j14.org.il/j14live
    עובד גם מאנגליה (נראה לי)

  • יונתן   ביום 1 ביולי 2012 בשעה 10:54

    רק הערה מאחד שכן היה אתמול,ההפגנה אתמול היו הרבה יותר משתתפים מאשר בהפגנה שבוע שעבר כך שאני לא חושב שניתן לומר שדווקא מחאה אלימה היא האותנטית והמחאה המסודרת לא.

    כמו כן רוב המוחים רוצים שיפור אבל לא מהפכה וזה בסדר.

    • אסף   ביום 1 ביולי 2012 בשעה 17:31

      הי יונתן תראה איך התקשורת מבנה את הכתיבה שלך. המחאה בשבוע שעבר לא היתה אלימה (עד כמה שאני מבין), אלא אם כן אתה מתכוון שהמשטרה היתה אלימה. נכון, שברו חלון. זו לא אלימות.

      ההבדל היה באירגון. כתבתי שהיא אותנטית, בגלל הספונטניות ובגלל שלא קיבלו אישורים. זה לא אומר שההפגנה הגדולה היא מזוייפת. אולי לא בחרתי במילים הכי מדוייקות, אבל אתה מבין את העיקרון – זה ההבדל בין מי שמשחק לפי הכללים שמכתיבים לו מהמשטרה והעיריה, ומי שלא.

      אני לא חושב שהמחאה בשבוע שעבר היתה נסיון לקדם מהפכה. שוב, זו רטוריקה של המתנגדים שמנסים לצייר את המוחים כאנרכיסטים, קומוניסטים מהפכנים.

      • מנדי   ביום 2 ביולי 2012 בשעה 09:15

        מה זאת אומרת היה אישור? אולי לכמה אלפים שעשו עצרת מול המוזיאון, אבל לאף אחד לא היה אישור להגיע לכיכר רבין, להקים אוהלים ברוטשילד ב 2 בלילה, ובטח שבטח שאיש לא אישר למעל 2000 איש לצעוד חופשי על דרך מנחם בגין ולחסום אותה (ואחר כך רחובות ראשיים נוספים). ההפגנה השנייה הייתה אוטנטית ספונטנית ובלתי מאושרת באותה המידה כמו הראשונה אולי אפילו יותר (כי היא הייתה ארוכה יותר וחסמו צירים ראשיים ליותר זמן).
        ההבדל הוא באמת באלימות של המשטרה, בהפגנה השנייה קיבלו הוראה לא לגעת (פשוט באו עם טונות של ציוד וידאו וציוד צבאי משוכלל "רקון"). בהפגנה השניה אנשים הורשו לעשות בדיוק את אותם הדברים עליהם הוכו ונעצרו רק שבוע לפני כן…

      • יונתן   ביום 2 ביולי 2012 בשעה 17:18

        הי אסף,
        התקשורת היא בערך הדבר האחרון שמבנה אצלי משהו.

        המחאה שבוע שעבר לא הייתה אלימה ברמה של פינוי מאחז של נוער גבעות אבל היו בה אלמנטים של אלימות וגם הייתה תחושה שהמחאה שתתחדש תהיה אלימה במכוון,אני חשתי את זה מכל מיני דברים שקראתי ושמעתי במהלך הקיץ ואני בטוח שגם המשטרה חשה בזה ולכן החליטה להגיב באוברקילינג כדי להרוג את התופעה בעודה קטנה.

        התכתיבים מהמשטרה ומהעירייה הם לגבי הצורה ולא לגבי התוכן,דבר לא נגרע ממחאתם של אלו שהפגינו לפי הכללים ולהפך,המחאה שלהם נשמעת כמו שהיא,מאלו שהפגינו באלימות תזכר רק האלימות.

        אני אוהב כללים,אני אוהב אנשים שמשחקים לפי הכללים,אם זה במרחב הציבורי אז צריך לזכור שהוא לא שייך רק למי שמפגין הוא שייך גם למי שבחר שלא להפגין,אף אחד לא יכול לקחת ממני את הזכות לעמוד על מדרכה עם שלט אבל גם אין סיבה שיתירו לי לשבש לאחרים את שגרת החיים רק כי לי יש מה לומר.

        כדאי להקדים תרופה למכה,יש חוקים ויש כללים שאין לציית להם,כרגע במדינת ישראל אנחנו רחוקים מהם.

  • אסף   ביום 2 ביולי 2012 בשעה 23:14

    יונתן, אני לא מסכים. לא מדובר בהרגשה שלך, מדובר בשאלה האם היתה או לא היתה אלימות מפגינים. ממה שראיתי וקראתי עד כה לא היתה אלימות כזו. היתה אלימות משטרתית שאותה אתה מקבל – אבל שים לב שהיא בעצמה אינה בתחום הכללים שאתה מבקש לכבד. לשוטר אסור להרביץ לאזרח, אסור לעצור ללא עילה, אסור לחנוק או להעיף כפה רק בגלל שמישהו אמר לו משהו של מצא חן בעיניו. כל הדברים האלה התרחשו בהפגנה שאתה כינית "אלימה".

    ואתה טועה בעוד דבר: כן, מותר לשבש לך את שיגרת החיים כי יש למישהו מה לומר. זה חלק מהמשחק הדמוקרטי. מותר להפגין ומותר לשבות. שגרת החיים שלך אינה ערך מוחלט.

    מנדי, נכון. הרטוריקה שהתלוותה לזה היתה שההפגנה השנייה היתה "כחוק" ו"קיבלתה אישורים" ולכן לא היו עימותים, בעוד שהראשונה היתה של חוליגנים אנרכיסטים. אני יודע שזה לא נכון – אבל זו התמונה שמישהו מנסה לצייר. ואנשים אוהבי סדר וציות לכללים נוטים לקבל את זה. הם מעדיפים הפגנה שלא מפריעה לאף אחד. בכלל שיפגינו בבית מול הטלוויזיה – מה הם צריכים לצאת לרחוב בחום הזה?

טרקבאקים

  • מאת קואליציות? | גלות רוחנית ביום 11 ביולי 2012 בשעה 12:15

    [...] כשדיברתי על פשרה לא התכוונתי לשמולי "מנהיג המחאה" בקואליציה עם ראש הממשלה. [...]