הדרשה על לא-עצמי

בחזרה לבודהיזם, אחרי שתיקה ארוכה. אני בישראל. הרבה פרוייקטים שקשורים למיינדפולנס באוויר. והרבה פרוייקטים שקשורים לפן החומרי יותר של החיים. רשתות נגד עכברים. דלת למשרד. איטום החלונות רגע לפני שהתחיל הגשם (למדתי דבר או שניים על חומרי איטום אקריליים בימים האחרונים. החיים מעניינים). גם ביליתי במוסך אי-אלו בקרים שטופי שמש אכזרית. כל זה רק למקרה שאתם שואלים את עצמכם לאן נעלמתי. אז זהו שלא נעלמתי. להיפך. לפעמים הרגשתי שהקיום שלי שוכפל ושולש.

אז כשקבענו לדבר על "לא-אני" בקבוצת לימוד, הצעתי שנקרא את הדרשה הקלאסית על הנושא. וכשהצעתי, ראיתי שאין תרגום לעברית, אז תרגמתי.

זה אחד הנושאים המבלבלים ביותר לבודהיסט המערבי, ואולי לכל אדם. תרגומים מטעים כמו "אין-אני" לא עוזרים לעשות את המצב פשוט יותר. הרי אני זה אני, ואני כאן, אז איך זה יכול להיות שאני לא? לא רק משונה, אפילו מפחיד.

הנושא עצמו עבר טיפולים ופרשנויות אין ספור, ובתוך המסורת הבודהיסטית עצמה אפשר למצוא מגוון של דעות, לא כולן עולות בקנה אחד זו עם זו, ולא כולן עומדות במבחן השכל הישר מצד אחד, ובמבחן הלוגיקה מצד שני.

בדרשה שלפניכם אחת העמדות הקאנוניות, שנחשבת בעיני המסורת עצמה, לפחות בתהרוואדה, כשיעור השני אותו לימד הבודהה לחמשת תלמידיו הראשונים, מי שהיו חבריו לדרך החיפוש לפני שעזב אותם והתמסר להתבוננות תחת העץ. מזה אנחנו למדים על החשיבות של הדרשה, למרות שזיווה בכל זאת הועם עם השנים כשהיא נדחקה אל המקום ה59 בתוך האוסף הרביעי של הסמיוטה ניקאיה. בכל מקרה חלקים ממנה מופיעים גם באוספים אחרים, למשל במאג'הימה ניקאיה, להעיד על חשיבות הרעיונות שמובעים בה.

מה שבטוח הוא שקשה להבין את הדרשה בלי לתת את הדעת על ההנחות הסמויות שבה. ההנחות הסמויות, אם לקצר את הסיפור, הן קצת משונות למי שלא מכיר את החשיבה הדתית ההודית. הנחה ראשונה היא ש"אני" או "עצמי" אינו מתייחס (רק) לאדם האינדיווידואלי ובטח לא לאישיותו, אלא למשהו עמוק יותר, נסתר, ובעל משמעות רוחנית-דתית. אפשר בזהירות מסויימת לקרוא לו "נשמה" אבל בלי להכניס יותר מדי מהמטען היהודי-נוצרי של המילה. העצמי הזה הוא בעל מעמד קוסמי (הוא זהה לברהמן, הכוח היוצר של היקום), הוא אינו נגוע בזיהומים וסבל, ולכן הוא אושר.

בדרשה שלפנינו ישנה הנחה נוספת שאינה דווקא מרכזית בהגות ההודית, שאם זה אני סימן שאפשר לשלוט בזה באופן פנימי – האני הרי יכול לשלוט בעצמי. אני לא יכול להרחיב על זה כאן, אבל הראיתי במקום אחר שבאחת האופנישדות יש הד לרעיון הזה שהעצמי הוא "השולט הפנימי" (BṛU 3.7) ויכול להיות שהבודהה כאן מתעמת עם רעיון דומה.

הדרשה, אם כן, היא פולמית, ומתווכחת עם דעה שכניראה היתה רווחת, שהעצמי הוא מצד אחד אושר ולא סבל, ומצד שני הוא קשור לשליטה עצמית במובן הפשוט של גרימה – אם משהו הוא שלי, הוא אני, סימן שיש לי שליטה עליו. במקום אחר הבודהה משווה את זה למלך ששולט על הממלכה שלו.

הנה הדברים עצמם:

Anatta-lakkhana sutta Siii66

הדרשה על המאפיין של לא-עצמי[i]

פעם אחת שהה המבורך בבנרס, בפארק הצבאים באיזיפטאנה. שם הוא פנה אל קבוצת החמש: "נזירים," "מכובדנו", הם השיבו, וכך הוא אמר:

גוף אינו עצמי. אם גוף היה עצמי, הגוף לא היה מוביל למכאוב והיה אפשר לגבי הגוף [להחליט] "שיהיה גופי כך או שלא יהיה גופי כך". אך כיוון שהגוף אינו עצמי, הוא מוביל למכאוב ואי אפשר לגביו [להחליט] "שיהיה גופי כך או שלא יהיה גופי כך".

תחושות אינן עצמי. אם תחושות היו עצמי, התחושות לא היו מובילות למכאוב והיה אפשר לגבי תחושות [להחליט] "שיהיו תחושותי כך או שלא יהיו תחושותי כך". אך כיוון שהתחושות אינן עצמי, הן מובילות למכאוב ואי אפשר לגביהן [להחליט] "שיהיה גופי כך או שלא יהיה גופי כך".

תפיסה אינה עצמי. אם תפיסה היתה עצמי, התפיסה לא היתה מובילה למכאוב והיה אפשר לגבי תפיסה  [להחליט] "שתהיה תפיסתי כך או שלא תהיה תפיסתי כך". אך כיוון שהתפיסה אינה עצמי, היא מובילה למכאוב ואי אפשר לגביה [להחליט] " שתהיה תפיסתי כך או שלא תהיה תפיסתי כך".

דחפים אינם עצמי. אם דחפים היו עצמי, הדחפים לא היו מובילים למכאוב והיה אפשר לגבי דחפים [להחליט] "שיהיו דחפי כך או שלא יהיו דחפי כך". אך כיוון שהדחפים אינם עצמי, הם מובילים למכאוב ואי אפשר לגביהם [להחליט] " שיהיו דחפי כך או שלא יהיו דחפי כך".

הכרה אינה עצמי. אם הכרה היתה עצמי, הכרה לא היתה מובילה למכאוב והיה אפשר לגבי הכרה  [להחליט] "שתהיה הכרתי כך או שלא תהיה הכרתי כך". אך כיוון שהכרה אינה עצמי, היא מובילה למכאוב ואי אפשר לגביה [להחליט] "שתהיה הכרתי כך או שלא תהיה הכרתי כך".

נזירים, כיצד אתם מבינים את הדבר הבא: הגוף הוא ארעי או נצחי? "ארעי, בהנטה". ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? "סבל, בהנטה". ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתיחס אליו כך "זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?" "לא, בהנטה"

נזירים, כיצד אתם מבינים את הדבר הבא: תחושות הן ארעיות או נצחיות? "ארעיות, בהנטה". ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? "סבל, בהנטה". ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתיחס אליו כך "זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?" "לא, בהנטה"

תפיסה היא ארעית או נצחית? "ארעית, בהנטה". ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? "סבל, בהנטה". ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתיחס אליו כך "זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?" "לא, בהנטה"

דחפים הם ארעיים או נצחיים? "ארעיים, בהנטה". ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? "סבל, בהנטה". ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתיחס אליו כך "זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?" "לא, בהנטה"

הכרה ארעית או נצחית? "ארעית, בהנטה". ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? "סבל, בהנטה". ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתיחס אליו כך "זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?" "לא, בהנטה".

ככה, נזירים, יש לראות בחכמה שלמה כל גוף שהוא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימי או חיצוני [שלי או של אחר], גס או מעודן, נחות או נעלה, קרוב או רחוק: "זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי"

יש לראות בחכמה שלמה כל תחושה שהיא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימית או חיצונית [שלי או של אחר], גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, קרובה או רחוקה: "זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי"

יש לראות בחכמה שלמה כל תפיסה שהיא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימית או חיצונית [שלי או של אחר], גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, קרובה או רחוקה: "זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי"

יש לראות בחכמה שלמה כל דחף שהוא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימי או חיצוני [שלי או של אחר], גס או מעודן, נחות או נעלה, קרוב או רחוק: "זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי"

יש לראות בחכמה שלמה כל הכרה שהיא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימית או חיצונית [שלי או של אחר], גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, קרובה או רחוקה: "זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי".

נזירים, כשתלמיד אצילי, ששמע [את הדהמה], רואה כך הוא מאבד ענין בגוף (nibbindati).[1] ככה גם מאבד עניין בתחושות, מאבד עניין בתפיסה, מאבד עניין בדחפים, מאבד עניין בתודעה. כשהוא מאבד עניין, הוא מתנתק.[2] כשהוא מתנתק הוא משתחרר (vimuccatī)[3], משהוא משתחרר עולה הידיעה "השתחררתי". הוא יודע: "הלידה הושמדה, החיים הרוחניים נחיו, מה שהיה לעשות נעשה, אין עוד מעבר למצב הזה".

זה מה שהמבורך אמר. מרוממי נפש, הנזירים מקבוצת החמישה שמחו בדברי המבורך. ובשעה שהדרשה הזו נאמרה, תודעותיהם של הנזירים מקבוצת החמישה השתחררו מהזיהומים באמצעות אי-אחיזה.[4]

מפאלי: אסף פדרמן. תודה לקרן ארבל על ההערות.


[1] Nibbindati [nis+vindati, vid2] to get wearied of (c. loc.); to have enough of, be satiated, turn away from, to be disgusted with. In two roots A. vind: prs. nibbindati etc. usually in combn with virajjati & vimuccati (cp. nibbāna III. 2). Vin i.35; S ii.94; iv.86, 140; A v.3; Dh 277 sq.; It 33; J i.267; Miln 235, 244; Sdhp 612. ppr. nibbindaŋ S iv.86; PvA 36 (nibbinda — mānasa); ger. nibbindiya J v.121 (˚kārin). — B. vid: Pot. nibbide (v. l. BB nibbije) J v.368 (=nibbindeyya Com.); ger. nibbijjitvā J i.82, & nibbijja Sn 448=S i.124 (nibbijjâpema=nibbijja pakkameyya SnA 393). — pp. nibbiṇṇa. See also nibbidā.

 

[2] Virajjati [vi+rajjati] to detach oneself, to free oneself of passion, to show lack of interest in (loc.). S ii.94, 125 (nibbindaŋ [ppr.] virajjati); iii.46, 189; iv.2, 86; A v.3; Sn 739=S iv.205 (tattha); Th 1, 247; Sn 813 (na rajjati na virajjati), 853; Nd1 138, 237; Miln 245; Sdhp 613. — pp. viratta. — Caus. virājeti to put away, to estrange (acc.) from (loc.), to cleanse (oneself) of passion (loc.), to purify, to discard as rāga D ii.51; S i.16=Sn 171 (ettha chandaŋ v.=vinetvā viddhaŋsetvā SnA 213); S iv.17=Kvu 178; A ii.196 (rajanīyesu dhammesu cittaŋ v.); Sn 139, 203; Th 1, 282; Pv ii.1319 (itthi — cittaŋ=viratta — citta PvA 168); ThA 49; DhA i.327 (itthi — bhāve chandaŋ v. to give up desire for femininity). — pp. virājita

[3] Bhikkhu bodhi adds – his mind is liberated. Is this forced by grammer? I don’t think so.

[4] . anupādāya āsavehi cittāni vimucciṃsūti


[i] Lakkhaṇa  מאפיין, במיוחד בשלושת המאפיינים לא-עצמי, ארעי, וסבל שמאפיינים את המציאות. כדאי לזכור שהכותרות מאוחרות. במהדורות אחרות מופיעה למשל הכותרת כ"דרשה לקבוצת החמש"

 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • דרור בורשטיין   ביום 9 בנובמבר 2012 בשעה 14:04

    תודה על התרגום, תבורך.

  • nachum   ביום 9 בנובמבר 2012 בשעה 16:27

    well done!

  • אורי   ביום 9 בנובמבר 2012 בשעה 17:08

    תודה על ההשקעה

  • אורן   ביום 9 בנובמבר 2012 בשעה 19:08

    תודה על התרגום והמבוא המלמד.

  • סיון   ביום 10 בנובמבר 2012 בשעה 18:44

    מעניין, נהניתי להחכים, תודה

  • שלמה שנטידווה   ביום 10 בנובמבר 2012 בשעה 22:48

    קצת מוזר שתרגמת את המילה סנקהארה כ"דחפים".

  • אסף פדרמן   ביום 17 בנובמבר 2012 בשעה 21:40

    הי שלמה, ותודה על השאלה.
    זה אולי לא שגרתי אבל אני עומד מאחורי זה. בהקשר הזה סנקהרה היא אחת מחמשה "אלמנטים" שמרכיבים את החווייה האנושית. אני זה הגוף, אני זה מה שאני מרגיש, אני זה מה שאני תופס, אני זה מה שאני מכיר (חושב), ו… מה חסר? חסרות רגשות, כמובן, אבל זה סיפור לפוסט אחר. וחסר אותו דבר שמניע אותנו לפעולה, מה שאנחנו קוראים "רצון". אני זה הרצון שלי. לדעתי סנקהרה ממלאת כאן את המקום הזה, היא מציינת משהו שמניע אותנו לפעולה, כמו התנייה, כמו דחף, כמו רצון, משהו שאנחנו חווים אותו כדבר שמניע אותנו. יש למילה פרשנויות נוספות, מטאפיסיות יותר, אבל כאן אני חושב שזה מתאים ככה.

  • שלמה שנטידווה   ביום 18 בנובמבר 2012 בשעה 01:02

    קודם כל תודה על התשובה.

    העניין עם המילה סנקהארה שהיא מצביעה על יותר, ואולי אף על הרבה יותר מרק משהו שמניע לפעולה. היא לא רק רצון במובן של דחף, אלא גם התכוונות, והתכוונות היא משהו שלהבנתי, פחות הוא יותר, הינו מעודן יותר מדחף. כדאי אולי לזכור שאנחנו מדברים על מילים בעברית שתקלענה במידת האפשר המירבית למגוון משמעויותיה של המילה סנקהארה.

    הסיבה דרך אגב שבשבילי יש חשיבות עצומה לתרגום נאות היא, שכן חמשת המקבצים/המצרפים הם לא רק דרך תיאורטית להסביר את הפסיכופיזיקום האנושי, אלא גם מושאים להתבוננות דקה ומעודנת במדיטציה, הדומים באופן כלשהו לציוני דרך על מפה, במקרה שלנו מפה של התודעה. אתה מבין איזה ברדק יכול להיות אם ציוני דרך על מפה כתובים או מסומנים באופן לא ברור? ועכשיו, לו היית מנחה מישהו להתבוננות מדיטטיבית בחמשת המקבצים, האם היית מנחה אותו להתבונן ב"דחפים" או במשהו שבאמת הוא הרבה יותר מורכב ומעודן מיזה?

  • אסף פדרמן   ביום 18 בנובמבר 2012 בשעה 05:07

    הי שלמה, אני מסכים. אבל איזו מילה היית מציע?
    לשאלתך, במדיטציה היית מציע להתבונן בהיקשרות לרצונות. הרעיון "אני זה מה שאני רוצה" הוא מאוד חזק, ונדמה לי שסנקהרה כאן מכוונת לדבר כזה, כניראה רצון במובן הרחב שכולל דחף לפעולה, התנייה לפעולה, כוונה ורצון. בכל מקרה, שמלמדים מדיטציה אפשר להרחיב ולהסביר. כאן בטקסט הייתי חייב לבחור מילה אחת בלבד. בחרתי דחפים כי היא גם מכסה את הצד של רצונות, התניות לפעולה, דחפים לפעולה, וגם את הצד של התנייה, תנאי, תוצאה של התנייה.

  • שלמה שנטידווה   ביום 18 בנובמבר 2012 בשעה 08:18

    בוקר טוב אסף.

    באופן אישי הייתי מציע להתבונן במדיטציה בקשר בין נעים/לא נעים ובדרך בה אלה מתחילים להניע התניות. לאחר מכן הייתי מציע להתבונן בדרך בה התניות קשורות וארוגות בהתניות אחרות, ולאחר מכן להתבונן באיך כל הרשת הזאת מניעה אותנו להתכוונויות, רצונות ודחפים שונים ומשונים, פעם כך ופעם אחרת.

    לעניין התרגום, עכשיו לאחר שהסברת אני אכן מבין טוב יותר למה תרגמת "סנקהארה" כ"דחפים", ורק אוכל לומר לך מהי העדפתי שלי. קודם כול אולי רק אציין שאיני קורא ומבין פאלי כמוך וכמו קרן, אבל מכיר את המילים הפאליות הרווחות של הטרמינולוגיה הבודהיסטית ואת משמעויותיהן – להערכתי באופן סביר למדי.

    ייתכן והייתי מסביר את טווח משמעויותיה של המילה סנקהארה ולא מתרגם אותה, באופן דומה לשימוש במילה קרמה. כיוון שיש לי נטייה חזקה לדיוק, פעמים לא מעטות אני מתרגם מילה מסוימת לעברית ברצף של שתי מילים או יותר כשקו נטוי מפריד ביניהן. למשל "וֵדַנָא" אני מתרגם כ "תחושות/הרגשות" ואת המילה "סנקהארה" תרגמתי כ "כוונות/התניות", וזאת גם אם הדבר בא על חשבון האסתטיקה או הזרימה השוטפת של הקריאה בטקסט.

    אין לי מילה חלופית להציע, אבל כן ייתכן שהיה כדאי כבר בפעם הראשונה שכתבת "דחפים" לציין בכוכבית או ספרה הערת שוליים שמסבירה את טווח משמעויותיה של המילה המקורית ואת בחירתך שלך, כך שלאחר מכן הקורא יוכל לזכור שכשהוא קורא את המילה "דחפים" למעשה מדובר במשהו שהוא גם דחפים אבל גם הרבה דברים אחרים בדיוק כפי שהסברת.

    כמי שמוסרים את הדהרמה בעברית, דבר שכשלעצמו אינו פשוט וקל כלל וכלל, אני חושב שחשוב כבר מההתחלה לדייק גם אם הדבר כרוך בטרחה מסוימת, וזאת כדי א' – להקטין ולצמצם טעויות אפשריות ולא הכרחיות ו ב' – כדי לא להשריש טעויות שלאחר מכן יהיה קשה עד מאוד לעקור אותן.

    ללא קשר לכל אלה, תודה על פועלך בבלוג – הן על דבריך אודות תורתו של הבודהה והן בכלל. אני משכיל ומחכים הרבה בעניינים הנידונים כאן וכן נהנה עד מאוד מסגנון כתיבתך. שוב תודה.

    בהתייחס למצב העגום שאנו שוהים בו זמן רב כל כך ושהחריף לאחרונה שוב, מי ייתן ובמהרה נראה ימים טובים יותר, שהסבל הגדול והמיותר יסתיים כבר ושהמנהיגים שמנהיגים אותנו, לא רק פה אלא בכל העולם, יתמלאו בחוכמה וחמלה וינטשו את החמדנות, הרשעות והטפשת שבהם.

    המשך יום נעים ושבוע טוב :-)

  • אסף פדרמן   ביום 18 בנובמבר 2012 בשעה 09:04

    תודה שלמה, אני מאוד שמח להתכתב אתך כאן.