פנטזיה על כוננית

 

החלום הזה התחיל עוד באנגליה, כשחשבתי על הדירה בה נגור בישראל ועל רהיט אחד שראיתי, או שתיארו לי: כוננית משנות השישים, או שידה, אני לא יודע מה ההבדל, עם ארבע מגרות ושתי דלתות הזזה. המעבר כולו היה הזדמנות לחלום על מה נעשה בדירה החדשה, בלי המגבלות של אותה דירה אנגלית צפופה, עמוסת שטיחים ורהיטים מיותרים. פנטזיה.

שישה חודשים אחרי המעבר לישראל אני חש דחף לסכם, אבל איך אפשר לסכם תקופה כל כך מלאה? כל יום הוא שנה. כל שעה, שבוע. אז אני כותב על כוננית אחת כי אחרי הכל כוננית, כמו כל דבר בעצם, מחזיקה את משמעות העולם כולו.

לפני שהיו לנו אפילו כרטיסי טיסה כבר דמיינתי לפרטי פרטים את מערכת הסטריאו שתמוקם על השידה, כולל עמדת מחשב דרכה אפשר יהיה לנגן מוסיקה מהאינטרנט. אז התחלתי לסחור בebay במגברים ישנים, נגני תקליטורים וחלקי חילוף לפטפונים. על האהבה הזו שלי כבר כתבתי פעם. היה לי פטפון באנגליה, אבל ידעתי שמחכה לי במחסן גם פטפון Lenco שמצאתי ברחוב לפני יותר מעשר שנים. מקולקל.

אז אני באנגליה עובד ביום וחורש בלילה פורומים יעודיים לפטפונים וציוד אודיו. אם אדם פתאום שואל את עצמו איזה חומר סיכה צריך לקנות בשביל מנוע פטפון מסויים התשובה מחכה לו אי שם במוח הקולקטיבי העצום של הרשת. נדיבותם של בני האדם לא יודעת סוף ומצאתי הסברים מפורטים לפתרון כל בעייה טכנית שנתקלתי בה. נסיעות הרפתקניות ליישובים נידחים זיכו אותי במפגשים מפתיעים עם מוכרי ebay. אחד שמכר לי את המגבר האגדי NAD3130 והוסיף במתנה רדיו רסיבר. מוסיקאי כושל שניסה להיפטר מערמות ציוד אודיו של גיסו שנפטר במפתיע מכר לי טייפ מקצועי של Rotel בעשרה פאונד והעמיס ערמה של כבלי חיבור. שני רמקולים ישנים שנזרקו מהמעבדה לשפות של האוניברסיטה קיבלו אצלי בית חם. יצאתי את אנגליה עם ערמה נאה של ציוד ישן וזול, עטוף בקפדנות בנירות אריזה ומונח בזהירות בין שמיכות בתוך ארגזי משלוח ענקיים.

***

ירח מאיים על חיפה

ירח מאיים על חיפה

 

בישראל חיכתה לנו דירה כמעט ריקה. פרקנו את 11 המזוודות שלנו בסלון הריק והרגשנו תלושים ועייפים. היה קיץ ונרדמנו על המיטות באי סדר. בבת אחת נעלם העולם שהכרנו, על ריחות השטיחים, האור הצהוב של הערב, האריזות המוכרות של האוכל בסופרמרקט. באותו ליל אוגוסט הלב צלל וצילמתי את תמונת הירח המאיים על חיפה.

היתה לנו מיטה ארון בגדים ושידה. זהו. הבגדים, כלי המטבח, הספרים והצעצועים באוניה. לא שולחן, לא מדף, לא ספרים, ספות או כורסה. אבל לא פחדתי כי היתה לי תוכנית. היתה לי תוכנית לכוננית וידעתי שיש לי משימה. ישבתי בקו התפר המדומיין בין המטבח לסלון וציירתי במחברת תוכנית פעולה.

 

תוכנית לכוננית

 

התוכנית התגבשה רק אחרי כמה שבועות והגיעה לכדי בשלות ודיוק שיכולים היו לספק את הסטנדרטים הבלתי מתפשרים של סוכן העצים שלי ברחוב סטנטון בחיפה. הוא גזר לי דיקט 7 מ"מ על פי המידות וניגשתי בפעם הראשונה בחיי לחבר את פאזל תלת מימדי כזה.

כצפוי, זה לקח יותר זמן ואנרגיה מהצפוי. נדדתי מחדר לחדר משאיר אחרי ערמות של נסורת ואבק, דבק ברגים ולכה שקופה. הלכתי וחזרתי לחנות של שז"ר להחליף את נייר הליטוש. נפצעתי. הברגתי. התעלפתי משאיפת אדי לכה. אורחים באו והלכו ונדו בראשם בצער כשראו אותי בעבודה. ביום שהגיעו הארגזים הרמתי את יצירת המופת והנחתי אותה בעדינות במקומה על השידה הישנה.

טייפ ה ROTEL קיבל מקום מרכזי אבל רק באופן זמני. מספר הקלטות ששרדו את השנים לא מצדיק את קיומו. באופן מרגיז נעלמו במהלך השנים הקלטות החשובות ביותר שליוו אותי ברגעים האחרונים של נערותי: פוליאנה פרנק, נושאי המגבעת (כן, הקלטת!), ועוד קלטת אחת מקסימה של להקת רוק מתקדם ישראלית שאיני זוכר את שמה. יש לי הרגשה שהחבאתי אותן כל כך טוב במחסן שהן אבדו לנצח. אני משחרר אותן לרשות הארכיאולוגים של העתיד.

מה שהיה חסר זה מחשב. המדף האמצעי בכוננית הוא מדף נשלף על מסילה שמיועד למחשב נייד שישמש תחנת מוסיקה-אימייל-סקייפ. אבל לא אני ולא אף אחד אחר בבית היה מוכן להקריב מחשב בשביל זה. לקנות חדש לא בא בחשבון. אבל הסבלנות זימנה יום אחד מחשב נייד ישן שהונח ליד פחי הזבל. התקנה מחודשת של מערכת הפעלה, והופ המחשב עובד כמו חדש! (טוב, זה לקח חמישה ימים ללא שינה בהם חיפשתי דרייברים והתקנתי את המערכת מאה פעם עד שזה הצליח).

את הרדיו הישראלי אנחנו כבר כמעט לא מדליקים. הפרסומות בכל התחנות תוקפות את האוזניים והלב, ובואו נהיה כנים התוכן לא בדיוק שווה את ההקרבה. עם המחשב אנחנו מתחברים לאינטרנט ויונקים מתחנת הרדיו הטובה בעבר בהווה ובעתיד, ביקום כולו ואף מעבר לו: BBC4. אם כבר מזכירים את זה, ה BBC iPlayer חסום לגלישה מחוץ לאנגליה, אבל אפשר לעקוף את זה על ידי שתי דרכים לפחות. התוכנה החינמית HOLA מאפשרת את זה, וכן השירות בתשלום Unitelly . בהזדמנות זו תנו לי להמליץ לכם על התוכנית The Human Zoo שמשודרת עכשיו. [18.4.17  התוכנה של HOLA לא מומלצת יותר. ראו ביקורת כאן.]

הכוננית הפכה למרכז הגרוויטציה של החלל שמכונה אצלנו הסלונמטבח, ושל הבית כולו בעצם. בהעדר טלוויזיה השידה ומדפיה הם הם הדבר בו אנחנו מתבוננים כשמשעמם לנו. ניגשים אליה לשים תקליט. למצוא ספר. במגרות שלה נחבאים האוצרות של הילדים. כמו השבת, אנחנו שומרים עליה והיא עלינו.

מדף המאובנים הוא התוספת האחרונה למרכז הרוחני של הבית. הוא מתכתב, כמו שמבקרי אומנות אוהבים להגיד, עם שאר הפריטים הארכיאולוגים שממלאים את הבית שלנו. צדפה בת חמישים מליון שנה מעניקה הקשר מעט רחב יותר לשטיח של סבתא שלי, לכיסא הנדנדה של הסבתא השנייה, ולארון הבגדים של אומה תיאה שיוצר בסוף המאה ה-19 בירושלים. התרגשתי למצוא בתוך הסלע המת צל של ייצור חי מקרקעית הים כמו שהתרגשתי כשמצאתי במחסן את אריחי הציפורים שהיו תלויים אצל הורי כשהייתי ילד (בתמונה למטה). קריאות שלום מעולם שחלף מהדהדות בתוך ליבנו.

 

 

 

 

 

קרדיום מהכרמל, צדף, שני אמוניטים שמצאתי בבוץ של דורסט, שהם לא ממש מאובנים אלא הטבעות בוץ שהתקשו רק באופן חלקי, טרילוביט מאלגי'ר שקניתי ואמוניט מההימלאיה שקיבלתי במתנה. בתחתית התמונה מציץ המחשב המדובר

 

פטיפון שחיכה לגאולה 10 שנים במחסן

קרביים של מגבר NAD אחרי ניקוי יסודי

 

 

 

 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • אסנת   ביום 26 במרץ 2013 בשעה 06:45

    "אריחי" ולא כפי שכתבת. מלבד זאת, רשימה מענגת.

  • אסף פדרמן   ביום 26 במרץ 2013 בשעה 18:22

    תודה רבה.

  • ilya   ביום 24 באפריל 2013 בשעה 12:10

    beautiful post.