בשם ההתנגדות הלא אלימה

חוק הוא חוק הוא חוק רק בעיניו של מי שלא רואה בני אדם. ההסטוריה למדה אותנו שחוק יכול להיות מעוול והרסני וההתנגדות לו עשויה להיות נכונה וחיונית.

אנא קראו את דבריה של רני עובדיה בשימת לב:

סנגהה יקרה,

חלקכם וודאי ערים לדיון הציבורי החשוב ולמאבק החברתי סביב תוכנית מתווה פראוור, מרגע שקבלה מעמד של חוק.

חבר סנגהה שמגיע בקביעות לקבוצת ישיבה בבית הסנגה, הוא אחד מ13 בני אדם, כולם בדואים, מתוכם חמישה קטינים, שעדיין עצורים, זה כעשרה ימים.  עשרה אנשים נוספים איתם נעצר א' שוחררו בעקבות ראיות ברורות לאלימות משטרתית נגדם.

אני מכירה את א' (שמטעמים ברורים לא אומר את שמו) היטב ומקרוב.  איני יודעת מה בדיוק קרה בהפגנה, אני רק מכירה את מחויבותו העמוקה של א' לדרך אי האלימות בפתרון סכסוכים.

להיות בתא מעצר, כשמעצרך מתארך ובקשות ערער נדחות גם בהיעדר כל הגשת ראיה נגדך, אינה חוויה קלה או פשוטה.  כשמבקשים להחזיקך במעצר עד תום תהליכים גם כשברור לכל כי אינך מהווה כל סכנה לציבור, אדם מוצא עצמו עומד פנים אל פנים מול אלימות שלטונית (הפעלת כח שאינו סביר ואינו מתבקש), וזהו אחד האתגרים הקשים של דרכנו.

אני מרגישה עמוקות שכולנו , מורים, פעילים ומתרגלים בסנגהה מחויבת לדרך האי אלימות, נקראים לתמוך בחבר המעז להביא את התרגול גם אל תוך קרקע חברתית בוערת, לנקוט עמדה, לנסות להשפיע.  זו גם הזדמנות להנכיח את התרגול וכוחו באופן שנשתתף, נשב, נקשיב, ניקח חלק רואה ומביט.

ביום רביעי הקרוב יתקיים בבית המשפט בבאר שבע דיון נוסף (הערער הראשון נדחה הבוקר) בהארכת מעצרו של א' חברנו.  הדיון הזה חשוב ביותר כי בית המשפט מתבקש, בצעד חריג וגם שערורייתי, להחזיק את א' מעצר עד תום ההליכים נגדו.  הליכים יכולים להימשך גם חודשים.  אפילו המשטרה אינה טוענת שא' מסוכן לציבור או לשקט, ועם זאת היא מתעקשת על הארכת מעצרו בגין עצם השתתפותו בהפגנה.

בית משפט אינו פועל בבועה.  בעת כזו חשוב להיות נוכחים ולהמחיש לא' כי יש לו סנגהה כמו גם להנכיח בבית המשפט את עומק דרך אי האלימות ומחויבותה החברתית והחברית.

אני פונה לכל מי שיכול להגיע ביום רביעי ולהיות נוכח בעת הדיון ליצור קשר עם אסף קידר  בטלפון

054-5829103

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • רני   ביום 9 בדצמבר 2013 בשעה 18:39

    שלום
    אחרי שהסכמנו שבמדינת ישראל יש יתר על המידה רוע וכסילות גם בנוגע לבדווים בנגב. עניין הבדווים בגליל התחתון ובגליל בכלל
    נפתר ודי בהצלחה.
    ב1940 ישבו בנגב כ 60.00 בדווים בעוני ובמחלות. בכל הארץ היו כמליון וחצי איש. כיום בין החרמון ואילת הים והירדן באיזור בו שולט צה"ל וברצועת עזה בין עשרה מיליון לבין 12 מיליון תושבים.
    כל דרך החיים בכל מדד אפשרי התהפכה הכל השתנה. גם תחולת החיים גם ביטוח הבריאות גם הביטוח הלאומי וכ"ו וכ"ו.
    אין יותר מקום לבדווים שיחיו בסגנון 1940. הם מכירים בכך ומתיישבים במבני קבע. משונה הדבר שכל ה"ירוקים" דואגי הסביבה ומי לא עוד לא רואים את הנזק האדיר של נסיון לחיות אורח חיים עירוני עם כל היתרונות והחסרונות בפיזור האדיר של הבדווים בנגב. הם חייבים למצוא מקומם באיזה דבר דומה לערים.
    הבדווים בכל המזה"ת עוברים תהליך דומה. לא ניתן פשוט לא ניתן לקיים לאורך זמן את אורח החיים המודרני שהבדווים מבקשים ומגיע להם בזכות ולא בחסד בדרך שבה הם מפוזרים כיום בנגב. אין לי ספק שרובם מודעים לכך. אבל אין לי ספק שמיעוט שוחר רע בוחש בעניין זה במטרה להרע למדינת ישראל ולחברה הישראלית. אם ב1940 או 1930 היה מצב המשקעים כמו היום חלק מהבדווים בנגב היו מתים פשוטו כמשמעו ורובם היו עולים צפונה פשוט לקיים את נפשם. לביטחון הבריאותי והכלכלי הבסיסי שלהם יש מחיר והם צריכים לשלם אותו. והמדינה צריכה להקל על התשלום ככל האפשר.

    • אסף פדרמן   ביום 10 בדצמבר 2013 בשעה 09:04

      תודה על הבעת הדעה. הדבר הדחוף יותר הוא שאזרחים יושבים במעצר ללא הגבלה בגלל שהשתתפו במחאה. בין אם יש לנו דעה כזו או אחרת על המצב, המעצר של מפגינים הוא בלתי מתקבל על הדעת.