מקרה מעניין במיוחד של זכויות יוצרים תפס לי את העין. בלוגר אחד, שהוא כניראה פרופסור סטיבן שאווירו, עמד לפרסם מאמר בספר שאמור היה לצאת בהוצאת אוקספורד יוברסיטי פרס. רגע לפני שעמד לשלוח את המאמר, גילה סעיף לא שגרתי בחוזה שמעניק להוצאה את כל הזכויות על המאמר שלו. וכשאני אומר הכל, אני מתכוון הכל.
ומה היינו רוצים שהוא ייתרום בחלומותנו המדעיים על בודהיזם ופסיכולוגיה כבר נכתבו מילים הרבה, למרות שיש עדיין מה לומר. בתוך זה נכתב גם קצת על בודהיזם ומדעים הקוגניטיביים, נושא שמדי פעם מגיע לכותרות מגזינים או לתוכניות תעודה בBBC אולי בגלל שנזירים טיבטים בתוך מכשיר EEG עדיין מלהיבים את הדמיון שלנו. אבל לא רק זה, גם…
The Department of Philosophy at the University of Durham invites applications for two PhD scholarships as part of the project Sastravid: A New Paradigm for the Study of Indian Philosophy
מחקר כולל בדרך כלל הרבה עבודה עצמאית, למידה של חומר רב, מחשבה יצירתית וביקורתית, ניהול זמן קפדני, משמעת עצמית, ויכולת קומוניקטיבית גבוהה שבאה לידי ביטוי בכתיבה לכל מני פורומים והרצאה בפני קהל. כשמסתכלים על זה ככה, מישהו עם חבילת הכישורים האלה הופך לפתע מנרד אקדמי מוזר למועמד שיהיה חבל לא להכניס אותו לעסק שלך.
לקריאה של הרשימות האחרות בסדרה על האקדמיה אפשר ללחוץ כאן. שאלה שמטרידה את שנתם של דוקטורנטים בכל העולם כשהם לא עסוקים בניסוי שלא הצליח או ברעיון שמסרב להתגבש במילים היא איך לקבל את המשרה האקדמית הנכספת? מקריאה בפוסטים הקודמים אפשר לקבל את הרושם שקל יותר לזכות בלוטו מאשר לזכות במשרה אקדמית קבועה, אבל זה כמובן…
למה החוקרים בכלל מגיעים למצב שבו הם מגלים שהם יודעים יותר מדי על מעט מדי, מרוויחים פחות מהחברים שלהם, ולא נהנים בעצם ממה שהאקדמיה אמורה לספק? התשובה היא שהם מגיעים לקו הסיום של הדוקטורט לא מעודכנים במה שקורה בהשכלה הגבוהה. הפוסט הזה מבקש לתקן את זה.
