עוד על אומנות האשלייה
לפני שמתחילים – התרחש משהו די קריפי. פרסמתי פעם פוסט בשם "אומנות הראייה והאשלייה" שעסק בין השאר בסברה שציורי הרנסנס הפכו כמעט בבת אחת ריאליסטיים כיוון שהציירים גילו אמצעים טכנולוגיים חדשים שאיפשרו להם לייצר ציורים כמו תמונות. לדעתי האובייקטיבית הוא שווה קריאה. היום צפיתי בסרט מדהים למדי שמאשש את הסברה הזו עד למעלה מכל ספק, ואפילו מראה כיצד טכנולוגיה כזו עבדה הלכה למעשה. אבל מה שהבהיל אותי הוא שאת הפוסט הקודם כתבתי בדיוק היום לפני שנה. בדיוק ב7 ביוני 2013. למותר לציין שלא חשבתי עליו וכמובן לא קראתי אותו מאז. מה הסיכוי שזה יקרה?? באותו היום ממש? אחד למליון?? טוב, הסיכוי הוא 1 ל 365 שזה בעצם לא כל כך בלתי סביר.
בכל מקרה, הסרט המדובר עוקב אחרי אמריקאי בשם טים ג'ניסון שהקדיש חמש שנים מחיו לעיסוק אובססיבי משהו בנסיון לשחזר ציור של ורמיר. ורמיר, למי שנירדם בשעורי אומנות בבית הספר, הוא צייר הולנדי בן המאה ה-17 שציוריו מאופיינים בריאליות יוצאת דופן ובמיוחד באיכות האור שלהם. בשביל מי שחי בעולם של צילום הרפרודוציות של הציורים הפלמיים הם לכל היותר "תמונה יפה" אבל בתור מי שניסה ידו במכחול יותר מיום או יומיים אני אומר לכם שתמונות כאלה רדפו אותי בסיוטים בלילה, ועוד יותר מכך אחרי שראיתי אותן על קירות מוזיאונים וגיליתי עד כמה הם קטנים. איך לכל הרוחות אפשר היה להגיע לרמת דיוק פוטוגרפית כזו בציור שמן? בהתחלה חשבתי שמדובר בסבלנות ודיוק שיכול לפתח רק מי שגדל במאה ה-17. אבל אפילו הנסיון לרשום בקו את תווי הציורים מציבים אתגר עצום לצייר. זה פשוט בלתי אפשרי לצייר ככה כשאתה עומד מול הנוף ובידך מכחול בלבד.
ורמיר מציב אתגר אפילו גדול יותר. צילומי רנטגן של ציוריו מאשרים שהוא אפילו לא השתמש ברישום לפני שהניח את הצבע על הבד. הוא פשוט עמד וצייר את ציורי האור ההיפר-מציאותיים שלו בלי לרשום. זה פשוט לא מובן. או לפחות לא מובן עד שצופים בסרט בו צפיתי היום. היום היום אני משוכנע שמדובר בהרבה יותר מסבלנות. מדובר בטריק טכנולוגי מדהים.
טים ג'ניסון אינו צייר, ואני לא אהרוס לכם את ההנאה אם אגלה לכם שהוא הצליח לצייר כמו ורמיר באמצעות שימוש בטכנולוגיה שהוא המציא או, ליתר דיוק, שחזר מהמאה ה-17. זה לא עניין של מה בכך. הציור עצמו גזל כמעט חצי שנה של עבודה יומיומית מפרכת. אפשר להניח שורמיר לא צייר יותר משניים או שלושה כאלה בשנה. המחקר ובניית הסט לקחה לטים כמה שנים טובות. אבל ההצלחה מדברת בפני עצמה ומסבירה יותר טוב מכל תיאוריה אחרת איך ורמיר יכול היה לצייר את ציוריו המדהימים.
האם זה מפחית בערכם? לדעתי לא. להיות ממציא, מחדש טכנולוגי, וליצור באמצעות הטכנולוגיה אשלייה יפיפיה שאיש לא ראה או יצר לפני כן זה הישג כביר. זה מקביל להמצאת המצלמה והקולנוע. ובל נשכח שבעוד שטים שיחזר ציור קיים של ורמיר, הצייר עצמו המציא יש מאין את הקומפוזיציות, הצבעים ובחירת הסצנות. לא לחינם אנשי הרנסנס היו אנשי רנסנס: מהנדסים, טכנלוגים, אומנים, יוצרים, מחדשים, אינטלקטואלים. אולי הגיע הזמן להזכיר גם לעצמנו שההפרדה המודרנית בין הפקולטות – במיוחד בין המדעים לאומנות ולרוח – היא פשוט הפרדה דפוקה.
בכל מקרה, צפו בסרט והתענגו על התגלית. זה פיצ'ר מלא, כשעה וחצי. מהפוסט הקודם שלי יש קישורים לסרט של דוויד הוקני על הנושא.
http://www.alluc.to/movies/watch-tims-vermeer-2013-online/4405244.html
תודה רבה. קראתי בשקיקה את הרשימה הזו ואת קודמתה מאשתקד, ובהחלט אצפה בסרט בהזדמנות הראשונה, וגם בזה של הוקני.
זה מעניין גם בפני עצמו, וגם בהקשר כללי יותר של היסטוריה של האמנות והיסטוריה בכלל.
האם באמת הוקני, בהיותו צייר, מסוגל לרדת לחקר האמת שהיסטוריונים של האמנות פספסו? ההיסטוריונים לא יודעים לצייר, אבל כן יודעים (או חושבים שהם יודעים) הרבה דברים מסביב, על הרקע התרבותי, החברתי, הדתי וכדומה, והם משתמשים בידע שלהם כדי להפיק הסברים דחוקים עד שגויים.
עולות כמה וכמה שאלות. האם אין זכר לטכנולוגיות שהוקני מדבר עליהם בכתבים מהתקופה? אפשר להבין שהציירים עצמם שמרו עליהן כסודות מסחריים, אבל אלה לא סודות שקל לשמור (הדוגמנים למשל נחשפו אליו). האם בציורים מהתקופה, של ציירים מהשורה השנייה והשלישית, לא השתמשו בטכנולוגיות כאלה? ומה קרה לאותן טכנולוגיות לאורך התקופה שמהרנסנס ועד ימינו?
תודה אסף על הלינק לסרט הנהדר הזה!
פשוט חוויה לראות את היכולת האנושית להמציא, וכמובן את הסבלנות, הנחישות והריכוז של טים ג'ניסון בנסיון לשחזר את האומנות של ורמיר.
אני לא חושבת שזה מפחית מערכם של ציוריו של ורמיר ואת ההנאה מהם, אבל זה כן מפחית, לתחושתי, את הגאונות האומנותית (ןמוכיח את כושר ההמצאה של ורמיר). הסרט מוכיח שגם מי שאינו צייר (למרות שנראה שלטים יש יכולות בכיוון…), יכול ליצור יצירה אומנותית מופלאה בבזכות המצאה טכנולוגית.