מה מספרת לנו הרפורמה בהשכלה הגבוהה על עצמנו?
הדיון על האוניברסיטאות תופס תאוצה. מרב ארלוזרוב ("להכחיש את מדע הכלכלה זה כמו להכחיש את השואה") סומנה בצדק כנציגה הדמגוגית והלא-כל-כך מדייקת של וועדת שוחט ויש גם קפיטליסט תורן שמנסה להסביר לכולם ששכר לימוד גבוה הוא טוב לסטודנטים.
מולם עומדים כמה בלוגרים ביקורתיים וחדי עין כמו אייל גרוס ויוסי לוי אצלם תוכלו למצוא את רוב הקישורים למתקפה על ההשכלה הגבוהה בישראל וכן הפרכה של רוב הטענות. היום מצטרף אליהם המאמר של יאיר ברק שלא מרחם ועוקץ את הכלכלנים איפה שלא נעים. הזירה מתחממת.
נראה שיש מי שממש כואב לו שמדעי הרוח קיימים בעולם. באמת כמה חבל שלא הכל מנוהל באופן עסקי ומכוון להפקת רווחים מקסימליים. הנה מה שכותב למשל הקפיטליסט בתגובה למאמר של יוסי לוי:
"הסטודנטים שבמכללות הפרטיות – האם הם המשוררים והפילוסופים של המחר, או שמא הם עורכי הדין והברוקרים של המחר? לא הם לא, וזה בדיוק מה שאני טוען במאמר שלי, באוניברסיטאות לומדים מקצוע, רוב האנשים עוסקים בקצועות גשמיים ולא במדעי הרוח או במחקר, וזה מה שהם צריכים ללמוד. אם הם רוצים ללמוד משהו אחר, לא פרקטי שלא ישרת אותם, שיעשו את זה מכיסם ולא ממשאביה של המדינה."
אני מבין קטן מאוד בכלכלה, אבל הדברים את זה אפילו אני מצליח להבין: מדעי הרוח ומחקר זה מותרות, כמו קישוט יפה או וואזה, משהו שאתה רוכש לעצמך אם יש לך מספיק כסף. זה רעיון מפחיד ומזעזע אבל אל תטעו, זה הרעיון שמסתתר מאחורי "התיאוריות הכלכליות" שמציגים לנו "מדעני הכלכלה" מבית מדרשה של ארלוזרוב.
כלכלה של חנוונים
אני באמת קצת סתום בדברים האלה, אבל בכל זאת משהו התחיל לזוז לי בראש. הבעיה, כפי שמציגים הרפורמטורים היא שהחברה ("המדינה") משלמת יותר מדי בשביל ההשכלה הגבוהה. במילים פשוטות – האוניברסיטאות לא מחזירות את ההשקעה. יותר מדי הוצאות ופחות מדי תפוקה. הפתרון שהוועדה תציע יכלול שכר דיפרנציאלי וחוזים אישיים למרצים (כולל ביטול הקביעות). זה אמור למשוך אל האקדמיה את החוקרים הטובים ביותר שעכשיו לכאורה בורחים לחו"ל או לשוק הפרטי וככה המחקר יעשה איכותי יותר פחות בזבזני. ואולי יהיו גם פחות סטודנטים (עוד בזבוז) בגלל שכר הלימוד הגבוה. כן, גם הרפורמטורים והארלוזרובים והקפיטליסטים הם לכאורה בעד מחקר אקדמי. הם אפילו יודעים איך צריך לעשות אותו טוב יותר.
איך פותרים את הבעיה התקציבית? אני רואה שני תסריטים אפשריים. הראשון כולל הורדה משמעותית של משכורות למדעי הרוח וחוגים "לא יעילים" והעברת כספים לחוגים "החמים". זה לא יקרה מהר. המרצים ישבתו על קץ הימים אם יקצצו מהמשכורות הנמוכות ממילא שלהם. אבל לאורך זמן זה אולי יקרה כי התקציבים למדעי הרוח ירדו, לא יחודשו תקנים, ומספר התלמידים יקטן. אני תכף אגע גם בזה.
התסריט השני הוא כנראה זה שאמור להתרחש בטווח הקרוב. השכר הנוכחי של המרצים יישאר על מקומו ובנוסף יהיו חוזים אישיים עם משכורות גבוהות לחוקרים במקצועות "חמים" כמו ביו-אינפורמטיקה. המשמעות של זה יכולה להיות רק אחת: יותר כסף, לא פחות, ישמן את גלגלי המערכת. האוניברסיטה תצטרך יותר כסף כדי לממן את המשכורות החדשות.
מאין יבוא הכסף? מהעלאת שכר הלימוד.
ומה המשמעות של זה? תגדל השתתפות הסטודנטים במימון המחקר הטכנולוגי. עד היום החברה כולה פירנסה את האוניברסיטה וממחר הסטודנטים יעשו את זה דרך שכר הלימוד.
לתסריט הזה יכולות להיות שלוש השלכות מעשיות ומשמעות מופשטת אחת.
1) בשביל מי שאין לו הורים אמידים יהיה אפילו יותר קשה ללמוד באוניברסיטה.
2) בשביל מי שאין לו הורים עשירים מאוד יהיה פחות כדאי ללמוד משהו שאינו מקצוע מכניס.
3) יהיה יותר כסף למחקר של תחומים טכנולוגיים "חמים" ופחות כסף למחקר במדעי הרוח.
המשמעות של זה היא שהמדינה מתנערת למעשה מהאחריות לתת חינוך גבוה לאזרחים, ומקווה שהאזרחים שרוצים ללמוד יתנהגו כמו לקוחות טובים וישלמו את המחיר הראוי בשביל מה שהם מקבלים. באותו אופן המדינה, כלומר אנחנו, מתנערים מהצורך לתמוך במחקר שאינו מוצדק כלכלית. ומי שיחליט על ההצדקות יהיו כמובן כלכלנים ואנשי עסקים.
אני כאמור לא מצויד בכלים הנכונים כדי להעריך אם החזון הזה יצליח, אבל נראה שחוץ מתומכים יש לו גם הרבה מתנגדים שחושבים שמבחינה כלכלית פשוטה מדובר בנזק ולא בתועלת. אני כן מצויד בכלים הנכונים להעריך את המשמעות העמוקה של המהלך הזה.
מה מספרים לנו הרעיונות האלה על עצמנו?
הם מספרים שהחברה (או "המדינה") לא מעוניינת יותר בחשיבה ביקורתית, ולא מעונינת לתמוך באנשים שחקר האמת קרוב לליבם. כמובן שבאוניברסיטה לא רק חוקרים את האמת, אבל החלק הזה, שתמיד היה לו מקום של כבוד, ילך וייעלם עם ההתייעלות של האקדמיה. למעשה האקדמיה תעלם ובמקומה תקום מכללה להכשרה מקצועית וייזמות טכנולוגית.
היום האוניברסיטה מתחלקת לשלושה חלקים. אל תבלבלו את המבנה האירגוני או הפקולטות עם החלקים האלה. המבנה מטעה. החלקים הם: הכשרה מקצועית, מחקר מדעי-טכנולוגי, ומחקר מדעי הרוח.
הכשרה מקצועית כוללת את הלימודים לתואר ראשון ושני שמקנים לאדם מקצוע בו הוא בסופו של דבר עובד. האוניברסיטה מכשירה מורים, פסיכולוגים, רופאים, עובדים סוציאליים, משפטנים, כלכלנים וכיוצא באלה.
אני כורך יחד מחקר מדעי ומחקר טכנולוגי בגלל שכאן מדובר בקידום הידע בתחומים שיש להם יישימות מיידית או כמעט מיידית: תרופות, הנדסת מזון, תקשורת אלקטרונית הנדסת חומרים.
מחקר מדעי הרוח כולל אמנם פילוסופיה, דתות והיסטוריה אבל גם כלכלה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, ושאר התחומים שעוסקים באדם ומקומו בעולם. בניגוד לתארים יישומיים בהנדסה או רפואה, כאן כל התארים המתקדמים הם דוקטור לפילוסופיה (PhD).
הקולות הניאו-ליברלים שמוזכרים בתחילת המאמר הזה מציעים לחזק את התחומים הישימים (מדע-טכנולוגיה) כי שם נמצא הכסף הגדול בעזרת כסף גדול אפשר לשמר את ישראל כפי שהיא, חזקה ונהנית מצמיחה כלכלית שהיא מקור לאושר מוחלט שאינו נגמר אף פעם. במקרה הזה קידמה מדעית היא רק שם נרדף לעליונות כלכלית וטכנולוגית ואין בה שמץ מהתאווה לדעת, הרצון לחקור או השאיפה לשפר את העולם.
את זה הולכים לממן הסטודנטים. ההנחה, כפי שכתב הקפיטליסט אותו ציטטתי למעלה, היא שסטודנטים אמורים לבוא בשערי האוניברסיטה רק אם הם רוצים ללמוד מקצוע. ומכאן נובע הטיעון הבא: אם זה יתרום לשיפור משכורתם העתידית הרי זה "טבעי" שהם ישלמו על זה לפי שווי השוק של התואר שהם רוכשים. זה מה שקורה במכללות הפרטיות שגובות סכומים גבוהים ומציעות הכשרה מקצועית.
התחום שיידעך כתוצאה מהמהלך הזה הוא כמובן מדעי הרוח. אני מזכיר שמדובר במחקר באופן כללי, ולא רק בפילוסופיה (שמשום מה משמשת כשק חבטות בדיונים האלה). כיוון שאין ישימות מיידית למחקרים מסוימים – למשל, בפסיכולוגיה, בהיסטוריה, במדעים קוגניטיביים ובכלכלה, וצריך להודות שלעיתים קרובות אין ישימות כלל – ההגיון הכלכלי יכתיב את הדעיכה האיטית של תחומי דעת מסוימים. סטודנטים יהססו להשקיע סכום גדול בשביל ללמוד מקצועות אלה, וחוקרים צעירים יהססו להצטרף מתוך ידיעה שאין בעבודה הזו אפילו ביטחון כלכלי מינימלי.
הבעיה היא שכמעט כולם, כולל עבדכם, נגררים בסוף לדיון על ההשלכות התועלתניות של מהלך כזה ולא מסתכלים על המשמעות העמוקה.
חברה אנושית בריאה צריכה גם לעסוק בשאלות עומק. זה לא ענין של רווח כלכלי, אלא של שרידות נפשית ורוחנית. הדבר הכי מפחיד בכל הסיפור הזה הוא שיש מי שחושב שחיי רוח זה מותרות שאדם צריך לרכוש לעצמו רק אם מעותיו בידו. חברה אנושית בריאה מאפשרת לחלק מהאוכלוסיה לעסוק דברים לא יעילים ולא ישימים. היא מאפשרת לאנשים מסוימים להיות נזירים, אברכים, כמרים, סופרים, אומנים ומדענים מתוך הכרה שעבודתם חשובה והכרחית לקיום של חברה בריאה בלי קשר ליצרנות שלהם. נהפוכו, יש בדרך כלל קשר הפוך ליצרנות – האנשים האלה נסמכים על שולחן ואינם יכולים לכלכל את עצמם.
אני תופס את מדעי הרוח באופן דומה. זה המקום בו חברה חילונית מאפשרת באופן מודע לקבוצה של אנשים לעסוק במה שנראה להם חשוב וראוי. החברה מאפשרת לאנשים האלה להתפרנס, אבל לא להתעשר. נכון שזו לא מערכת מושלמת, אבל העיקרון של חופש, מחקר, ופרנסה חייב להתקיים. אסור לחברה ("למדינה") להגיד לאנשים האלה מה לחשוב ובמה להתעניין. האנשים האלה אמורים לדעת טוב יותר. בגלל זה הם שם. בניגוד למסדרי נזירות למשל אליהם כל אדם יכול להצטרף, האקדמיה בוחרת את החוקרים אחרי סינון והכשרה קפדניים, והם אלה שאמורים להחליט מה ראוי למחקר.
חברה בריאה חייבת שחלק ממנה יעסוק בלימוד ובחשיבה ביקורתית באופן בלתי תלוי. לכן אסור להכפיף את חיי הרוח האקדמיים להגיון של תועלת כלכלית. מדעי הרוח באוניברסיטה הם המקום האחרון שמצדיק את הקיום החילוני, הנאור, הרציונלי והשפוי ובלעדיו אפשר יהיה לסגור את הבאסטה ולהצטרף לאיזה כולל.
אני בעד מחקר טכנולוגי-מדעי ובעד אוניברסיטאות עשירות. המחלקות לביו-אינפורמטיקה ומחשבים יכולות להנהיג חוזים אישיים ולבטל את הקביעות. מבחינתי שינפיקו מניות וייסחרו בבורסה. אבל אסור לנגוע במחקר מדעי הרוח. האפשרות ללמוד ולחקור את התחומים האלה חייבת תמיד להיות חופשית ופתוחה. פתוחה למי שרוצה, למי שיכול ולמי שראוי.
– – – – – – – – – – – – –
ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.
כל הכבוד. דברים חשובים מאוד.
שלום. אני סטודנט במדעי הרוח, וגם אני מתכוון לעשות דוקטור יום אחד, וגם אני חושב שעולם שבו אין כבוד למדעי הרוח הוא עולם מפחיד למדי.
אבל לאחרונה אני חושב שהעולם שבו אין כבוד למדעי הרוח הוא דווקא העולם שלנו, שבו קל כל כך להיות סטודנט בגילמן או בגבעת רם או בכל אחד מהמקומות האלו. זאת מחשבה לא מגובשת עדיין – אבל נדמה לי שהשיטה הכלכלית הנוכחית, שבה קל להתקבל לאוניברסיטה, לא מוסיפה לאוניברסיטה כבוד.
כמי שלומד במדעי הרוח, אני יודע — כמוך — שהאולמות בהרצאות מלאים בשני סוגים של אנשים: מי שלמרות הזדמנויות קורצות ומכניסות יותר לשכלם בחרו בקריירה של השכלה, ומי שמדעי הרוח היא האופציה היחידה שלהם. וכמוך אני יודע כמה רב מספרם של האחרונים על אלו הראשונים. כל אופי הלימודים, כל הדרישות האקדמיות, כל רמת הדיונים בתואר הראשון הם עלובים כל כך בגלל העובדה, שהאוניברסיטה מנסה להשתיל בכוח השכלה בראשים האלו, שדוחים כל הזמן את השתל.
אוניברסיטה קטנה יותר מבחינת תלמידים תגביר ותעמיק את הפערים החברתיים. אבל היא תעשה דבר נוסף, והוא חיובי בעיני. היא תגדיל את הפערים האינטלקטואלים. תואר ראשון במדעי הרוח יחזור להיות מה שהוא אמור להיות: איזה סימן המראה שנושאו הוא אינטלקטואל, המעוניין בהשכלה.
מראש האקדמיה אמורה הייתה להיות גורם מבדל – התואר אמור היה להפריד בין מי שרכש השכלה גבוהה, ולכן הוא מוכשר יותר במשהו, ובין מי שלא. עולם שבו לכולם יש תואר אוניברסיטאי הורס את היסוד שעליו מושתתת האקדמיה. כל מי שמשתמש במנוף האקדמיה כדי להרים מפעלים שלא קשורים למה שהיא — כמו העצמה חברתית של אוכלוסויות מוחלשות — עושה לאקדמיה קצת עוול.
שאלו כל דוקטורנט מתחיל במדעי החברה והרוח, אם אין לך עבודה יכולתך להתקיים בצורה סבירה נמוכה מאד. מלגות קיום נמוכות ביותר שניתנות לא תמיד באופן מלא, מלגות אחרות בקושי יש. שכר מינימום יותר גבוה ממה שמקבלים שם. דוקטורנטים למדעי החברה והרוח חיים מתחת לקו העוני אם אין להם הורים עשירים או עבודה מכניסה במקביל.
מבחינתך זה בסדר שינפיקו את המחלקה למדעי המחשב והחוג לביואינפורמטיקה בבורסה, בתנאי שלא ייגעו במדעי הרוח. הגישה הזאת קצת סותרת את מה שאתה מנסה להציג ברשימה הזאת. האם אתה באמת דואג למדע ולחברה או בעצם דואג רק לעצמך? כי מי שדואג למדע לא היה מוותר בקלות כזאת ובהינף יד על מתן קביעות למרצים, אפילו אם לא מדובר במחלקה שלו. אז אולי אתה בעצם לא כל כך שונה מפקידי משרד האוצר.
ג'וני,
בעיקרון אני מסכים עם התיאור של הבעיה, אבל לחזור אחורה אי אפשר. מה שפעם היה תואר ראשון הוא היום, אולי, דוקטורט. התואר הראשון הוא מעין מבוא כללי שמספק השכלה רחבה למי שרוצה קצת ללמוד. זה בסך הכל לא רע. יש אנשים שאמנם לא שואפים ליותר אבל פילוסופיה, למשל, סיפקה להם משהו שבלי התואר הראשון הם לעולם היו מגיעים אליו כי הרי בבתי הספר לא מזכירים אפילו שיש דבר כזה בעולם.
ד"ר בשאיפה,
כן, גם אני חושש מהיום בו תסתיים המלגה שלי. אבל יכול היה להיות יותר גרוע. אנשים לא מבינים שאין הרבה נחמה חומרית באקדמיה, ושמדובר גם, בין השאר, בהרבה עבודה ולפעמים הרבה מתח ודאגה.
ליאור,
ההתיחסות שלי היתה חצי בצחוק. אבל ברצינות, התחומים האלה הם בדיוק התחומים שלא יפגעו מהרפורמה, כי הרפורמה מחפשת לתמוך בהתיעלות שלהם. הרי ממילא פיתוח טכנולוגיות אינו ענין מדעי אלא ענין מסחרי. וממילא יש תחרות אדירה על המוחות של החוקרים האלה. אולי אפילו זה ישפר את איכות המחקר בישראל אם יהיה אפשר לשלם להם את מה שמשלמים להם באם-אי-טי או בטבע. הבעייה היא שרוצים לעשות חוק אחד למי שבונה רובוטים ומי שכותב ספר על רצון חופשי בקבלת האר"י. שני אלה לא יכולים להתחרות אחד בשני על פי שום מדד כלכלי.
יש גם דוגמאות לאופן שבו התפתחויות פילוסופיות השפיעו על המדע והטכנולוגיה באופן שלא יכלו להתקדם בו קודם. בפסיכולוגיה הקוגניטיבית ההתפתחויות הפילוסופיות והמדעיות בהכרח שלובות זו בזו.
ואתה בטח תסביר את זה טוב ממני.
אתה לא מבדיל בין פיתוח טכנולוגיות לבין מדע. מבחינתך זה אותו דבר. אתה קבעת שמדעי המחשב = תעשיה, ולכן אפשר להפסיק את המחקר המדעי ולהפוך את החוג לביואינפורמטיקה למרכז מו"פ של התעשיה.
אולי לא הבנת, אבל הרפורמה לא "מחפשת לתמוך בהתיעלות שלהם". היא מחפשת להפוך אותם לכלי שישרת את התעשיה במקום את המדע. אבל במקום להתעסק בבעיה המהותית ברפורמה אתה מעדיף להתפס רק למה שקורה בחצר הפרטית שלך. מצידך אפשר (ואף רצוי) להפסיק את המחקר המדעי ולעבור לפיתוח טכנולוגיות, ואפשר גם להעסיק את המרצים בחוזים אישיים, ובלבד שלא ייגעו בחוג אליו אתה שייך.
ראשית, תודה על קריאה מעניינת.
ולעבודה. תמליל משיחה שהייתה לי באמת, השבוע, עם נציג של חברה טכנית ממנה אנחנו שוקלים להזמין רכיבים, להלן ד':
ד' – מאיפה אמרת שאתה?
אני – האוניברסיטה העברית, פיזיקה.
ד' – איפה, ברקח?
אני – כן.
ד' – מוזר, חשבתי שברקח יש רק תאורטיקאים, אתם יישומיים?
אני – לא, אנחנו עושים מדע בסיסי, אבל נסיונאי.
ד'- ברקח?
אני – כן, ברקח. לא כולם כאן תאורטיקאים. ולא כל הנסיונאים עושים מחקר יישומי.
ד' – מעניין.
רוצה לומר – גם במדעי הטבע יש אנשים שעושים מחקר בעיקר לשם המחקר. נכון שחלקנו כותבים בהצעות מחקר כמה העבודה שלנו תהייה ישימה ותציל את העולם. אבל האמת היא שאף אחד לא ניצל בגלל שקוסמולוגים הבינו שהתפשטות היקום כנראה מאיצה, או שהמרחב-זמן בקרוב טוב שטוח. גם לא בגלל שמישהו הציע עוד מודל של מיתרים לתיאוריה של הכל. או בגלל שביליתי שנתיים בלהקפיץ מים והראתי שאיזו תיאוריה מגניבה עובדת.
אבל זה מחקר מדעי והוא מעניין את מי שהוא אמור לעניין. והוא מרחיב את הגבולות של מה שאנחנו יודעים. ומי יודע, אולי יום אחד מישהו יעשה משהו שיסתמך באופן זה או אחר על המחקר הבסיסי הזה.
גם במדעי הרוח זה יכול לקרות. דוגמה פשוטה היא ספר שיעניק הנאה למליונים ויסתמך ולו מעט על פירות מחקר על רצון חופשי בקבלת האר"י. עם ההייפ שיש סביב ניו-אייג' בימינו זה אפילו סביר יותר מזה שאיה מכשיר טכנולוגי יפותח בהתבסס על המחקר המדעי שלי…
ליאור, תן לי להציל אותך – אתה נלחם באדם הלא נכון. אם תנסה לשכוח לרגע את השורה ההיא ותחשוב על הכוונה שלי תראה שאין ביננו ויכוח.
חס ושלום שאני אהיה נגד מדע. אני לא "נגדכם" ולא חושב רק על עצמי שכן אני עצמי דווקא שייך ברגע הזה בחיים שלי לפקולטה למדעים. בואו נצא מהסרט הזה, נרד מהעץ, לא נוסיף שמן למדורה ונרתום את העגלה וכו'
כשאני אומר "מדע הרוח" אני מתכוון גם למחקר בפיסיקה או במתמטיקה ואף כתבתי למעלה שאני מבקש לא להתבלבל בין הפקולטות לבין החלוקה שאני עושה.
שוב, אם זה לא ברור אני מבהיר: מחקר טכנולוגי שמשרת את התעשייה או משרת כל אינטרס כלכלי יכול מבחינתי להיות מופרט לגמרי, מה שבאמת הולך וקורה מול עיני גם באנגליה וגם בישראל. במילים אחרות, מחקר כזה לא צריך להיות שייך לאוניברסיטה כי מקומו בתעשייה. אבל אני אומר את זה כדי להדגיש את הדברים שאני חושב שצריכים להיות באוניברסיטה, כלומר את כל מה שאסור להפריט.
חוג למחשבים הוא דוגמה מצויינת כי אפשר למצוא בו את שלושת המרכיבים שציינתי: הכשרה מקצועית של מתכנתים שמשתלבים צ'יק צ'ק בתעשייה, מחקר שמחפש את הפטנט שיביא את המכה בסטארט-אפ הבא, ומחקר שמבקש להבין מה זו תבונה ואיך אפשר ללמד מכונות לחשוב.
ככל שיותר כסף יזרום בין התעשייה לאוניברסיטה נראה יותר את הסוג השני ופחות את השלישי. רק אוניברסיטה חופשית וממומנת מכספי הציבור יכולה להרשות לעצמה מחקר אמיתי שאינו משרת את התעשייה. זו הנקודה שלי, וכל השאר זו אי הבנה מצערת.
אולי צריך לבטל את לימודי הכלכלה, אני לא חושב שהם תורמים למישהו אלא רק מזיקים.
בסקנדינביה הסוציאל דמוקרטית דברים כאלו לא קורים. תאמין לי אסף מדינות סקנדינביה הן שמקיימות את החברה האנושית הטובה ביותר ולא הודו, טיבט וכו'.
אבי,
אל תנסה לעקוץ אותי על אהבתי להודו, אני בכלל אל אוהב את הודו ובטיבט לא הייתי. באופן סטראוטיפי כולנו מקנאים בסקנדינביה כי היא טובלת בכסף עד שנזכרים במזג האויר ובבעיות השתייה החמורות. כולנו שונאים את הודו כי היא מלוכלכת ומבולגנת עד שנזכרים שבהודו חיים מליארד בני אדם במחסור איום ובכל זאת הם לא הורגים אחד את השני. אני לא חושב שיש שיטה אחת מושלמת. אני מעדיף ללמוד מכל חברה את מה שטוב בה
ממעוף הציפור, בלי הרבה פרטים, אני מבחין שגם בסקנדינביה וגם בהודו החברה מכירה בכך שזה טוב שחלק מהאנשים יעסקו במשהו לא ייצרני, אפילו על חשבון ההתעשרות של העשירים. בעיני זה משהו אנושי מאוד חשוב, ורק בדגם הקפיטליסטי האמריקאי הוא מוקע. ואולי עכשיו גם בשלוחה האמריקאית במזרח התיכון.
אבי,
אל תנסה לעקוץ אותי על אהבתי להודו, אני בכלל לא אוהב את הודו ובטיבט לא הייתי. באופן סטראוטיפי כולנו מקנאים בסקנדינביה כי היא טובלת בכסף עד שנזכרים במזג האויר ובבעיות השתייה החמורות. כולנו שונאים את הודו כי היא מלוכלכת ומבולגנת עד שנזכרים שבהודו חיים מליארד בני אדם במחסור איום ובכל זאת הם לא הורגים אחד את השני. אני לא חושב שיש שיטה אחת מושלמת. אני מעדיף ללמוד מכל חברה את מה שטוב בה
ממעוף הציפור, בלי הרבה פרטים, אני מבחין שגם בסקנדינביה וגם בהודו החברה מכירה בכך שזה טוב שחלק מהאנשים יעסקו במשהו לא ייצרני, אפילו על חשבון ההתעשרות של העשירים. בעיני זה משהו אנושי מאוד חשוב, ורק בדגם הקפיטליסטי האמריקאי הוא מוקע. ואולי עכשיו גם בשלוחה האמריקאית במזרח התיכון.
ינון כהן במאמר מעולה טוען שאולי צריכים להוציא את מדעי הכסף מחוץ לאוניברסיטה
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=823557&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=9