בודהיזם למאבק הלאומי
אני בודק עכשיו מבחנים – שגרה איומה ומשעממת. בהפסקות אני קורא קצת עיתונים כדי להפיס את דעתי, מה שמביא עלי כמובן את התוצאה ההפוכה. קרקס הנשיא, האינטריגות בממשלה, ומאמרים מרגיזים מאוד על הרפורמה באקדמיה מציגים לי ישראל שאיני אוהב לראות. קשה להתנגד לאלימות ולרדידות הזו, ולמרות שאני רוצה מאוד לכתוב על המון דברים אני בדרך כלל מרים ידיים. העולם, ככה נדמה לי, לא צריך עוד בלוגר עם עוד דעה.
אבל לפעמים מישהו מביע דעה שאינה סתם דעה. ואותו שווה לקרוא. הנה משהו שבדרך כלל אינו קורה: אני ממליץ על משהו בלי שמץ של ביקורת. דרור בורשטיין כתב את הדברים האלה על ספרו של מאתייה ריקאר. נא לקרוא. הייתי צריך להגיד ידידי דרור בורשטיין, כי למרות שאיני מכיר אותו הוא הפך בבת אחת לכזה עם מה שכתב.
התרעננתי.
ואם יורשה לי, ניסיתי להתייחס גם אני למציאות בזווית מזרחית, מעט מנותקת מהיומיום האינטנסיבי שלנו… אשמח אם תקרא.
וגם אני אהבתי.
מאוד.
אבל ראית איזה טוקבקים אלימים? וואו, אז מישהו הציע להם גישה אחרת לחיים… טוב, אין דבר יותר מפחיד מזה.
אכן
אני מסכים עם כל מלה במה שכתב אותו דרור בורשטיין אבל רוצה להפנות תשומת לב למשהו.
האחר אינו רק הפלשתיני. האחר הוא גם הדתי, הלאומי, הימני, המתנחל.
אחד הדברים שהטרידו ברטוריקה של כמה ארגוני שמאל הוא שהשיח נשאר אותו שיח – יש אחר והוא רע ותפלצתי – רק שהמוקד שלו השתנה: לא מדובר בערבים (כי הם זולת) אלא במתנחלים.
א. יש את הפעילות המבורכת של עמותות כמו תו או שביל זהב – אם הם עדיין קיימים, הם עשו את ההליכה השקטה, ואני מקווה שהם עדיין פועלים
(וגם בבילעין יש אולי ניצנים של רעיונות על אי אלימות, למרות שאני לא יודע כמה הם מחוייבים לזה)
ב. אפשר לנסות ליישם את התורה הבודיהסטית לא רק לתחום המדיני, אלא גם לתחום הכלכלי, יש פרק על זה בספר קטן זה יפה, וקצת חבל (אבל אולי זה הכרחי?) שבין הבודהיסטים במערב הבודהיזם נשאר רק ברמה האישית, ולא פיתחו את זה הלאה לרמה הקהילתית הלאומית והבינלאומית
http://www.bdidut.com/econom/econ-buda.htm
http://www.bdidut.com/econom/econ-function.doc
אישית אני מאמין שיש קשר חזק בין תאוריה של מערכות מורכבות והניתוח שלה לבין מושגים כמו רשת אינדרה
והניתוח הבודהיסטי בכלל שנוטה להיות דינמי ולא סטטי
אשר למה שאור כתב ל"שמאל" יש ויש – ללא ספק יש הרבה יותר מידי אנשים בשמאל שמתמקדים בשנאת האחר, ומצד שני יש גם לא מעט שמבינים את המלכוד הזה
בורשטיין כותב:
"ה"נורמליות" הישראלית היא הנורמליות של חיי איבה, משטמה ורצח,"
בורשטיין מצטייר מהמאמר כצדקן ששונא את העם שבקרבו הוא חי ומחכה לנס טקטוני שיחבר את ישראל לאירופה. זה לא נשמע לי בודהיסטי במיוחד. וכמובן שאי-אפשר בלי ההתעלמות המסורתית מהעובדה שהפלסטינים בחרו ברוב גדול בממשלת חמאס שבאופן מוצהר רוצה למחוק את מדינת ישראל.
אגב, לפי ההלכה האיסלמית יהודים הם לפחות בבחינת אהל אל-כיתאב – מעמי הספר שזכאים לחיות תחת משטר מוסלמי (תוך תשלום מס גולגולת מיוחד). בודהיסטים הם כפירוּן – כופרים שיש שהילחם בהם. כך שבמקומך בתור בודהיסט לא הייתי בטוח כל-כך שיש לי יתרון בהגעה לשלום עם הפלסטינים.