מסתבר שאפשר לשכנע אומה שלמה שלמרות שרע לה, בעצם טוב לה. למרות שלא רוצים שתדעו, זה מה שעולה מסקר שפורסם על ידי מכון גאלופ. נטע אחיטוב פירסמה בהארץ כתבה מעניינת על מדד האושר הלאומי הגולמי והעניין הגובר באתוס חלופי לצמיחה כלכלית.
האם המיליארדים שהתווספו למערכת ההשכלה הגבוהה הם החלום הרטוב של האקדמאים, או תרגיל קבורה מתוחכם? ואיך בעצם קרה שההשכלה הגבוהה זכתה לעדנה כזו?
למה החוקרים בכלל מגיעים למצב שבו הם מגלים שהם יודעים יותר מדי על מעט מדי, מרוויחים פחות מהחברים שלהם, ולא נהנים בעצם ממה שהאקדמיה אמורה לספק? התשובה היא שהם מגיעים לקו הסיום של הדוקטורט לא מעודכנים במה שקורה בהשכלה הגבוהה. הפוסט הזה מבקש לתקן את זה.
