מחקר: ישראלים מדמיינים שהם מאושרים גם כשהם בבוץ
מסתבר שאפשר לשכנע אומה שלמה שלמרות שרע לה, בעצם טוב לה. למרות שלא רוצים שתדעו, זה מה שעולה מסקר שפורסם על ידי מכון גאלופ.
נטע אחיטוב פירסמה בהארץ כתבה מעניינת על מדד האושר הלאומי הגולמי והעניין הגובר באתוס חלופי לצמיחה כלכלית. כנהוג, הנושא המעניין חבוי בתוך כתבת צבע על מדינה אקזוטית באסייה, אבל כדאי לקרוא בכל מקרה. כמו שכתבתי בפוסט אחר בנושא, צמיחה כלכלית במדינה מסויימת אינה מנבאת כלל צמיחה באושר הממוצע באוכלוסיה, וקשה לכן להבין את ההתעסקות הכפייתית של כלכלית ופוליטיקאים בצמיחה כלכלית. בישראל אנחנו מכירים את זה באופן אישי. למרות סיפור ההצלחה של הכלכלה, הכסף לא ממש חילחל מטה. אבל גרוע מזה, אפילו היה מחלחל, מסתבר שזה לא באמת היה משפיע על רמת האושר הכללית באוכלוסיה.
לאור זה, ולאור הקשיים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים שחווים ישראלים רבים, מפתיע לגלות בכתבה בהארץ שישראל מדורגת גבוה מאוד במדד האושר הלאומי שפורסם על ידי מכון גאלופ לפני כשנה:
באוגוסט 2010 פירסם מכון הסקרים גאלופ את תוצאות מחקר אל"ג שנערך בשנים 2006-2009 ב-155 מדינות שונות (בהוטן לא נכללה בסקר הזה). ישראלים ודאי יופתעו לשמוע שישראל דורגה במקום התשיעי המאושר, אחרי קנדה ולפני שווייץ. 62 אחוז מהנשאלים בישראל העידו שהם מאושרים, 36 אחוז העידו שהם לא מאושרים ולא אומללים ו-3 אחוזים העידו שהם אומללים. אל ששת המקומות הראשונים הגיעו דנמרק, פינלנד, נורווגיה, שוודיה, הולנד וניו זילנד. אחריהן הפתיעה במקום השביעי קוסטה ריקה. ארצות הברית הגיעה למקום ה-15. (מתוך הארץ 11.11.2011)
אכן הופתעתי. הייתי מצפה שנהייה קצת פחות מרוצים. כשאני רואה פער כזה בין מה שנדמה לי למה שאומרת הסטטיסטיקה, אני הולך לבדוק. בסקרים מסוג זה הכל תלוי בשאלות ששואלים ובניתוח התשובות וכשעושים את זה, כבר לא כל כך ברור שישראל היא אחת המדינות המאושרות בעולם. שימו לב.
מכון גאלופ ראיין 1000 ישראלים בעברית וערבית ושאל אותם שני סוגים של שאלות. הראשון מבוסס על מדד משנת 1965 הקרוי מדד קנטריל. המדד מבוסס על תשובות לשאלות הבאות:
דמייני סולם בן עשרה שלבים שלכל שלב מוצמד מספר מאפס עד עשר. ראש הסולם מייצג את החיים האפשריים הטובים ביותר בשבילך ותחתית הסולם מייצג את החיים הגרועים ביותר בשבילך.
על איזה שלב בסולם את באופן אישי מרגישה שאת נמצאת עכשיו?
על איזה שלב בסולם את באופן אישי מרגישה שתהיי בעוד חמש שנים?
כדאי לשים לב שהמדד הזה נפוץ מאוד בסקרים של גאלופ ובסקרים אחרים, הוא מתאר משהו, איך להגיד, קצת פשטני – את המחשבות של אנשים על החיים שלהם ועל איך יהיו החיים שלהם בעתיד. (גאלופ הגדילו לעשות וחיברו את התוצאות משתי השאלות על ההווה והעתיד כדי ליצור מדד מאוחד.) במילים אחרות זה מדד "נדמה לי". נדמה לי, אומר הישראלי, שהחיים שלי טובים והם יהיו אולי אפילו יותר טובים בעוד חמש שנים. למה נדמה לו אנחנו לא יודעים. אולי בגלל שבסוריה וירדן יותר גרוע. או שבאירופה כולם אנטישמים. או שהאינתיפאדה נגמרה. את הסיבות המדד לא מנסה להעריך. מה שאנחנו לומדים הוא שישראלים חושבים שהחיים שלהם די סבבה, בסך הכל. במדד "נדמה לי" הישראלים באמת מדורגים גבוה: מקום תשיעי בעולם. (הנה הקישור, ועוד סקר דומה, רגע אחד לפני פריצת המאבק החברתי בישראל.)
אבל גאלופ שאלו בסקר הזה עוד משהו וזה לא מופיע בראש הפירסומים ולא מוסבר בהארץ. הם ביקשו מהנשאלים להעריך את החוויה שלהם ביום מסויים, אתמול, לגבי עשרה משתנים שונים. המדד הזה כמובן מעריך באופן מדוייק יותר את איכות היום של הנשאלים ועוקף, לפחות במידה מסויימת, את הפנטזייה וההכללה כדי לגעת בשאלה כיצד אנשים תופסים את הדברים שאמורים להשפיע באופן קרוב יותר על איכות החיים שלהם. הנסקרים התבקשו לדווח ולדרג החוויות של מנוחה, יחס של כבוד, צחוק וחיוך, למידה ועניין, הנאה, כאב פיסי, דאגה, עצב, מתח, וכעס.
בין הקוראים שינחשו איך ענו הישראלים על השאלות האלה תוגרל גלוייה של מלכת דנמרק, המדינה המאושרת בעולם (חוץ מבהוטן).
אל פחד. מגזין פורבס הכין טבלה נחמדה בה אפשר לשחק עם הדירוגים השונים מהמחקר של גאלופ. הדבר הראשון שרואים הוא שהמתאם בין חווית יום האתמול למדד "נדמה לי" הוא לא משהו. למשל באינדונזיה, המדורגת במקום ה-83, הנשאלים חוו את אתמול באופן מאוד חיובי דווקא – מקום 4 בעולם. החווייה של ישראלים לעומת זאת ממוקמת אי שם מתחת לחווייה של הבולגרים הטג'יקיסטנים הרומנים, והרבה מתחת לירדנים לסורים ולמונגולים. אנחנו ממוקמים כל כך נמוך במדד הזה שלא יכולתי לספור את המקום. אנחנו בין -20 המדינות הכי פחות מאושרות מבין 150 המדינות של הסקר.
אז למרות ש62% מהישראלים שניסקרו דיווחו שנדמה להם שהחיים טובים (מעל 7 במדד נדמה לי), רובם דיווחו שבאופן מעשי, אתמול, הם חוו בעיקר חוויות שליליות כמו כעס, מתח, דאגה, העדר מנוחה, חוסר כבוד וכיוצא באלה. אם זו לא אשלייה עצמית בקנה מידה פאתולוגי, אני לא יודע מה זה. למרות שהחיים האישיים של כל אחד הם על הפנים, יש אנשים שימשיכו לספר לעצמם שזה מעולה ורק ימשיך להיות מעולה בחמש השנים הבאות. בוץ? מה פתאום בוץ? זה שוקולד!
טוב, נו רע לנו. טוב שפקחת את עינינו.
אל תהיה כזה קרעכץ. זה לא העניין.
אני לא ממש מבין למה מישהו שבוחר לחיות במקום אחר (אני לא אומר את זה כתוכחה, אני בעצמי חי בניו יורק בשנים האחרונות) מוטרד כל כך אם הישראלים צריכים להיות מאושרים או לא. אני בעד שכולם יהיו מאושרים. די מרושע בעיני לנסות לסתור אושר של מישהו.
בכל מקרה ההגיון שלך לא ברור: הסקר שואל אותן שאלות בכל מקום בעולם. אם הן מטופשות, כל הדרוג חסר משמעות ומכאן גם המקום של ישראל. אם לא, יכול להיות שיש עוד גורמים שמשפיעים על אושר של בני אדם חוץ ממה שאתה קורא ברשימות או בווינט. למשל, מספר ימי השמש בשנה, העובדה שישראלים יחסית קרובים למשפחתם המורחבת, העובדה שיחסים בין אישיים בישראל – לפחות לפי הנסיון שלי – עדיין הדוקים יותר מהמקובל במערב, או דברים אחרים.
מה שאני בטוח שלא משפיע על האושר של הישראלים הוא ש"שכנעו אומה שלמה שטוב לה" (ספק אם יש מקום בעולם עם שיח כל כך מזוכיסטי כמו ישראל) או שהאושר קשור לזה ש"יש אנטישמיות באירופה" (תחושה של מצור לא נוטה לעשות אנשים מאושרים). אתה לוקח את הדעות שלך ומנסה לכפות אותן על המציאות.
הי ניר,
תגובות שמתחילות ב"אני לא מבין" בדרך כלל מתכוונות למשהו אחר. אני לא חושב שאתה לא מבין. אני מאוד מחובר לישראל, משפחתי שם, חברי שם, אני כותב בעברית, ואולי אפילו אגור שם בעתיד. בגלל זה אני כותב, ולא מרגיש שאני אפילו צריך להסביר את זה.
מרושע? זה לא מרושע בכלל – איך אפשר לסתור אושר של מישהו? זה אבסורד מוחלט. אם הישראלים ואתה בתוכם מאושרים, מה אכפת לכם מהפוסט הזה?
נדמה לי שאתה משליך עלי משהו שלא מהעניין. קראתי בעיתון שישראל מדורגת גבוה במדד האושר העולמי. זה נראה לי מוזר כי בקיץ מאות אלפי ישראלים יצאו לרחובות והסבירו שהם דווקא מאוד לא מרוצים. אז הלכתי לקרוא קצת יותר וגיליתי שמה שכתוב בעיתון לא מדוייק, בלשון המעטה. המדד שמדרג את ישראל גבוה הוא בעצם מדד מאוד משונה. בנוסף, גיליתי שמדד קצת יותר אמין שעוסק בחוויות עצמן מדרג את ישראל בתחתית הטבלה.
אז עולות מזה כמה שאלות. אחת, למה עיתון הארץ מספר לך חצי מהסיפור – את מי זה משרת? שתיים, מה קורה שחברה מספרת לעצמה שטוב לה אפילו שבאופן יומיומי אנשים סובלים מרמה גבוהה של חרדה, דאגה, וכעס. אני לא יודע איך לתאר את זה אחרת חוץ מאשלייה עצמית בקנה מידה קולוסאלי. אבל אולי אני טועה.
יש אפשרויות אחרות שאתה מעלה והן אולי נכונות ואולי לא. אולי חרדה, חוסר כבוד, כעס, חוסר מנוחה ודאגה לא משפיעים על האושר ומה שחשוב זה השמש והמשפחה? אולי המחקר בכלל לא אמין וזה הכל שטויות? אולי. ואולי לא. אני מתייחס לנתונים שמצאתי, לא לנתונים שאפשר לדמיין.
אני מניח שהסיבה לכך שהארץ פרסמו את המחקר היא שזה פשוט מאוד אופנתי כרגע. הפסיכולוגיה החיובית וההתעסקות באושר לאומי גולמי מאוד אופנתיים כרגע, למשל הצלחתו המבורכת של הספר "הגיאוגרפיה של האושר" (The Geography of bliss). והעיתון פשוט מנסה לתת לקוראים שלו מה שהם רוצים לשמוע, לרבות טפיחה על השכם הישראלית. זה כשלעצמו לא כל כך מעניין, וכנראה שלא מתחבאת מאחורי זה קונספירציה גדולה…
דווקא מה שהוצאת מהתעמקות בסקר הרבה יותר מעניין, MAYA ברמה לאומית.
תודה מנדי
שלום אסף,
צר לי, אבל גם אני באופוזיציה…
נדמה לי שהשאלה לגבי איך הרגשת אתמול בכמה מדדים פחות מייצגת מפני שהיא רגישה יותר לשינויים בהרגשה- לעומת מצב בסיסי כלשהו שאנו רגילים אליו- ולא להרגשה הכללית עצמה. למשל, ייתכן שאנג'לינה ג'ולי שלמשל רבה עם בעלה אתמול, או התבשרה שלא קיבלה תפקיד שמאוד מאוד רצתה בסרט כלשהו- תדווח על יום לחוץ, מתוח ומאכזב מאוד (יחסית לציפיותיה ולמה שהיא רגילה), ואילו קבצן שקיבל אתמול במקרה המון תרומות מהבוקר עד הערב, מעל ומעבר ליום שגרתי, ובנוסף, השמש הציצה מבעד לעננים וחיממה באמצע יום חורף, ידווח על יום מלא ברגעי שמחה נפלאים.
לדעתי, זו הסיבה שהסוקרים בחרו להתמקד במדד של ההרגשה הכללית הסובייקטיבית של האדם עכשיו והאופק שהוא רואה בעתיד.
בכל מקרה, ברור שסקר כזה בעייתי מאוד (לדעתי, שוב בעיקר בגלל עניין הציפיות השונות מאוד שיש לאנשים מהחיים בתרבויות שונות).
הי דינה,
זה לא נכון בשני מישורים. ראשית החוקרים לא בחרו להתמקד במדד של הרגשה כללית – עיתון הארץ בחר. החוקרים דווקא בדקו את שני המדדים.
שנית, המקרים הספציפיים הדמיוניים שתארת לא משנים כי באוכלוסיית סקר של 1000 איש הם יבטלו אחד את השני – בגלל זה מדובר על ממוצע ולא על אנקטודות. אפילו בממוצע של גבהים של אנשים יש גבוהים מאוד ונמוכים מאוד, אבל זה לא אומר שאין משמעות לגובה הממוצע (וסטיית תקן, שאנחנו לא יודעים במקרה של המחקר הזה).
לגבי המקרים הדמיוניים שתיארתי, לא נראה לי שזה קשור לממוצע, אלא זה כן משקף הטיה מהותית של הסקר – ייתכן מאוד שלאנג'לינה ג'ולי יש דיי הרבה ימים "מזופתים" *יחסית לימים אחרים שלה ולציפיותיה מהחיים*, ולקבצן דיי הרבה ימים "טובים" *יחסית לימים אחרים שלו ולציפיותיו מהחיים* – זה לדעתי מטה את הסקר באופן מהותי (ברור שאני מניחה שהמידגם מייצג ומדעי והכל בסדר מהבחינה הזאת, השאלה עצמה בעייתית לדעתי בגלל השוני ברמת הציפיות מהחיים, אבל אולי אני טועה…).
הי דינה, זה כבר משהו אחר ממה שכתבת קודם. אבל גם זה לא ממש מתאים. אם לקבצן יש הרבה ימים טובים ביחס לציפיות שלו מהחיים וביחס למעט הימים האחרים, אז הוא ידווח "טוב" פעמיםם, גם באופן כללי, וגם כשהוא מתאר מה חווה אתמול. ואם לג'ולי יש הרבה ימים מזופתים יחסית למה שהיא מצפה מהחיים וביחס לימים הטובים אז היא תדווח "רע" גם באופן כללי וגם באופן פרטני על יום מסויים (בממוצע).
זה לא המקרה של הישראלים בסקר: נראה שיש להם הרבה ימים מזופתים אבל הם בכל זאת מדווחים שטוב להם באופן כללי. אולי פשוט יש להם הרבה ימים מזופתים (בהשוואה למעט ימים טובים) אבל הם מצפים למשהו אפילו גרוע יותר ולכן הם מדווחים "טוב" כללי אבל "רע" ספציפי. זו רק ספקולציה כמובן.
מה שאני חושבת נוטה יותר למה שאמר ניר: הקשרים המשפחתיים החזקים, מערכת בריאות שפחות או יותר מתפקדת, ההרגשה שיש לך קול – הפתיחות להשמעת כל דעה בחברה הישראלית, הסובלנות היחסית להבעת רגשות – כל אלה כלולים בהרגשה הכללית של האדם, והם כוללים מאות פרמטרים, חלקם הרבה יותר משמעותיים מאם אתמול כעסת או לא (למשל, הבנאדם יודע שאם חלילה הילד שלו יחלה, אז יש מערכת בריאות דיי טובה שתטפל בו בעלות סבירה מאוד).
[אגב, כל הדברים האלה מוזכרים, פחות או יותר, בכתבה ב"הארץ", אבל ממה שאני מבינה מהפוסט שלך, כל השאלות הללו לא נשאלו, אלא רק שתי השאלות לגבי ההרגשה הכללית והעתיד, ועשרת הפרמטרים לגבי יום אתמול.]
ועוד משהו: בישראל יש גם הרבה דתיים, שידוע שתמיד הם יותר מאושרים, כנראה במידה רבה מאוד מפני שיש להם אמונה מאוד חזקה ש"הכל לטובה" וגם מפני שלדעתם ולהבנתם הם מנהלים חיים משמעותיים מאוד.
חלק גדול מהמדדים בעשרת הפרמטרים של יום אתמול משקפים לדעתי בישראל (במקומות אחרים אלה יכולים להיות דברים אחרים, כמובן) – חוץ מהמצב הביטחוני כמובן, גם את הגסות וחוסר ההתחשבות במרחב הציבורי, אבל מתברר שזה פחות משמעותי מהפרמטרים האחרים שאמרתי בהתחלה.
אז עיתון "הארץ" בחר במדד הכללי (בניגוד לאג'נדה שלו בדרך כלל, לא?), ואני גם חושבת שהוא משקף יותר (זו הרגשה שעושה אינטגרציה על הרבה יותר מדדים, שחלקם כאמור הרבה יותר משמעותיים), אבל האמת היא שכדי לקבל תמונה שלמה, צריך לראות את כל הנתונים בכל החתכים, ולעשות מין "ממוצע משוקלל" – זה באמת הכי משקף – כי עובדה שהישראלי עצמו אומר בפירוש שיש לו הרבה אי נחת, דאגות ולחצים בחיי היומיום, וברור שזה לא טוב.
וזה עוד חוץ מעניין הסובייקטיביות והציפיות השונות שיש לכל אחד, לכל מגזר ולכל תרבות מהחיים, כך שכמו שאמרתי קודם, כל הסקר הזה בעייתי מאוד בכל מקרה (אבל הוא נותן כיוון כללי כלשהו).
דינה,
הבעייה עם השאלה הכללית היא שבאמת אפשר לדחוף לתוכה כל ספקולציה. אולי זה האויר הנקי, או השמש, או הים, או זה שכולם הולכים לצבא, או המשפחה, או הדת, או הרגשת "אנחנו צודקים", או זכרון השואה, או הירקות הטריים, שירותי הבריאות, השפה העברית, ואני יכול להמשיך ככה עד אין סוף. מה שבטוח הוא שזה *לא* בגלל 10 הפרמטרים האחרים שנבדקו במחקר וצויינו בפוסט. זה הדבר היחידי שאנחנו באמת יודעים.
עכשיו כל אחד יכול להיתלות בספקולציות שלו. את וניר חושבים שיש סיבה אמיתית ששכחו לבדוק: משפחה ושמש. אני חושב שלישראלים יש יכולת מופלאה להתכחש למציאות שסביבם ולספר לעצמם שהם מרוצים. בשני המקרים מדובר בהשערות. אני אשמח לראות הוכחות שמה שחשוב בחיים זה משפחה ושמש וכל השאר לא משפיע בעצם על רמת האושר. אני באמת אשמח. בינתיים, אני נותר ספקן.
אני חושב שהדבר העיקרי שהסקר הזה מעיד (שוב) הוא שמחקר כמותני הוא אחלה דבר לשאלות צרות ומוגדרות היטב, ולא שווה הרבה כשמנסים למדוד איתו מדדים מופשטים.
זה קצת נכון, אבל לא לגמרי. בבדיקה נוספת שעשיתי, יש מתאם מעניין בין הפערים בין שני המדדים לסוג המדינה. המדינות בהן היומיום טוב יותר מאשר ההערכה הכללית הן בלי יוצא מהכלל מדינות נכשלות עם פערים חברתיים כלכליים גדולים ותל"ג נמוך. המדינות בהן הפער הוא לצד השני הן בעיקר מדינות מפותחות – שם היומיום מדורג פחות טוב מהתפיסה הכללית. אבל ישראל יוצאת דופן. אצלה הפער הוא העצום ביותר, לא קרוב אפילו לאחרות. מה זה אומר? אני לא בדיוק יודע מלבד מה שכבר כתבתי. אבל זה מעיד על כך שיש איזו תבנית בנתונים ושאי אפשר לפטור את זה ב"לא שווה הרבה".