שעור בלוגיקה
בפוסט הקודם הזכרתי את החוק החדש, ונענתי על ידי המגיבים שאני טועה. החוק, הם הסבירו, אינו אוסר על התבטאות נגד הכיבוש. חברי טוענים שאני עקשן והמגיבים חושבים שאני לא נחמד. זה לא נכון, כמובן, אני פשוט אדם הגיוני בעל תואר דוקטור לפילוסופיה. אני לא יכול לשבת ככה סתם ולתת לטיעון הגיוני לחמוק מהבנתו של מישהו. כשכולם קיטרו על קורסי החובה בלוגיקה בתואר הראשון, הייתי היחיד לקחת שניים. גם בפסיכומטרי קיבלתי את מלא הנקודות על חידות ההגיון. כזה אני – חובב מסקנות אמיתיות.
ניגש לענין. על מנת להפריך טענה אוניבסלית, כל שצריך הוא למצוא דוגמה נגדית אחת שאינה מתאימה לטענה. למשל, אם פלוני טוען שחוק מסויים אינו אוסר על התבטאות נגד הכיבוש, מספיקה דוגמא אחת להתבטאות נגד הכיבוש אשר עליה החוק אוסר כדי להוכיח שהטענה של פלוני שקרית. מבחינה לוגית טהורה, אין צורך למצוא דוגמה נוספת כדי להחליש את הטיעון המקורי. מספיקה טענה אחת. אבל בחיים האמיתיים אנחנו יודעים שזה לא תמיד ככה. לפעמים צריך כמה דוגמאות כדי להכניס את האמת לראש.
אם כן נתחיל בטענה "החוק אינו אוסר על התבטאות נגד הכיבוש". להלן דוגמה נגדית המפריכה אותה:
החוק קובע שהקריאה הבאה אינה חוקית – "אני קורא להחרים את סלטי שמיר בגלל שהם מיוצרים בשטחים הכבושים".
וכדי לסבר את האוזן, אפשר להוסיף שזו כמובן לא הדוגמה הנגדית היחידה הסותרת את הטיעון של פלוני. החוק גם קובע שהקריאות הבאות אינן חוקיות:
"אני קורא להחרים את חלבה אחווה בגלל שהיא מיוצרת בשטחים הכבושים."
"אני קורא להחרים את איזי קלין חומרי ניקוי. בגלל שהם מיוצרים בשטחים הכבושים"
אני קורא להחרים את עוגיות עבאדי. בגלל שהם מיוצרים בשטחים הכבושים"
למעשה הסתבר לי שהרשת מלאה בדוגמאות כאלה. כך שלא דוגמה אחת ולא שתיים מפריכות כליל את הטענה של פלוני ומראות שלמרות הכל צדקתי אתמול. אני מקווה שזה יאיר את עיני המגיבים שטחו מלראות את השגיאה שהם עשו. הטענה של פלוני שקרית, והחוק, כמו שאמרתי, אוסר על התבטאות נגד הכיבוש.
למותר לציין שאני עצמי לא קורא לחרם על מישהו או משהו. זה ילדותי. גם אותי החרימו פעם בבית ספר ואני יודע שזה קקה. אגדיל ואומר שאני ממליץ לא לקרוא לאף אחד להימנע במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה. אבל את כל שאר הדברים שאתם עושים אפשר להמשיך לעשות כרגיל. בינתיים.
אפשר לבדוק גם את הטענה ""החוק אוסר על התבטאות נגד הכיבוש" ולראות כי היא מופרכת על ידי הקריאות "הכיבוש רע לישראל","הכיבוש הוא אסון לישראל" הקריאות האלו לא אסורות על פי החוק,כך שהטענה כי החוק אוסר על התבטאות נגד הכיבוש אינה נכונה.
לכאורה פרדוקס למעשה חוסר בכמתים.
אכן יונתן השפה הטבעית חסרה את הדיוק והחן של השפה הפורמלית.
צר לי אסף,
אך לאחר קריאת הפוסט הקודם והנוכחי כדי להבין על מה מדובר. נראה לי שאתה מפספס באופן ההתנסחות שלך (אני לא מתווכח על התוכן).
הבחירה להשתמש בלוגיקה (גם אני למדתי…) נותנת תחושה של התנשאות ולא של ענייניות. ברור שלא ניתן להגן בטיעון של לוגיקה על תוכן הפוסט, גם אם כן ניתן על כל מיני משפטים בתוכו. לוגיקה פורמאלית לא קשורה לכך שאתה בוחר להעביר ביקורת בנושאים רחבים על ישראל, ממקומך בחו"ל. זה בסדר. זה בסדר, גם לדבר על הכיבוש, גם על מצב החינוך וגם על תחושה כללית שהדברים נראים לא טוב ממקום מושבך בו אתה חווה את אחוות העמים…
אבל אנא, אל תכניס את הלוגיקה לסלט. להזכירך הלוגיקה גם הובילה לביצבוץ הצדק האישי שלך (צדקתי אתמול… יש!) וכידוע "במקום בו אנו צודקים…". אני יכול לכתוב עוד תגובה על המקום של "אני צדקתי" בתוך כל התסבוכת שלנו במדינת ישראל אבל נראה לי שהנקודה הובהרה.
כל טוב
יוני
טעות בידך. המקום היחיד הראוי להיות בו כדי להעביר ביקורת על ארגון או מדינה הוא ממש בתוך הארגון או המדינה. כיצד אחרת תהיה לך מידה כזו של היכרות או של אכפתיות, כיצד אחרת תרצה שיהיה בו טוב יותר?
טל, יוצא מכך שאין זה ראוי לבקר את ממשלת ישראל אם אינך גר בישראל, ואין זה ראוי לבקר את מועצת יש"ע אם אינך מתנחל, ואין זה ראוי לבקר את האוניברסיטה אם אינך עובד או לומד בה, ואין זה ראוי לבקר את אגד אם אינך חבר אגד.
מזל שאין עדיין חוק שאומר מה ראוי לבקר ומה לא. אה, סליחה, בעצם יש חוק כזה.
לעניין האסור והמותר נראה שראוי לציין כאן ובמקומות אחרים שהחוק למעשה לא אוסר שום דבר, רק מספר לקוראים (הקוראים להחרים) למיניהם שאם מישהו יטען – ואף ישכנע – שנגרם לו נזק כלכלי מהקריאה הזאת יהיה עליהם לפצות את המישהו הזה על הנזק שנגרם לו. עכשיו, אנשים מאוד מאוד אידיאולוגיים עשויים להסכים לשלם משהו על הפצת הטוב שלהם בעולם, לא נכון?
זאת אומרת שאידיאולוגיה האותנטית היחידה יכולה להיות רק בידי בעלי המאה שיכולים לשלם עבור הפצת האידיאולוגיה שלהם?! אוי! ואבוי!. מה, את רצינית?
המאמר הקודם נעלם…
המאמר הקודם כאן:
https://federman.org/?p=65858
יוני, לא יודע מה צר לך כל כך. השעור בלוגיקה פורמלית נועד ללמד שיטת טיעון מסויימת למען חובבי הפילוסופיה שבין הקוראים. זה רק תרגיל פורמלי והתוכן מן הסתם לא משנה לשיטת הטיעון.
רעיה, החוק כל כך טוב שאפילו נזק לא צריך להוכיח. אפשר לתבוע עד 30,000 ש"ח ללא הוכחת נזק. מה שצריך להוכיח הוא שהיתה קריאה לחרם בהקשר שהחוק מציין. קריאה כזו היא מעתה עוולה אזרחית שאסורה על פי חוק – אבל אל תתני לעובדות לבלבל אותך.
הערה קטנה, אם יורשה לי:
אתה כותב: כזה אני – חובב מסקנות אמיתיות.
אבל אמיתות היסק לוגי אין בה כדי להצביע על אמיתותה הריאלית.
אפשר להניח כל מיני הנחות גדולות והנחות קטנות ולהסיק היסק הגיוני בסוף התהליך. אבל איש אינו ערב לאמיתות ההנחות הללו.
כבר אריסטו באורגנון הצביע על כך.
נכון. אבל כשאומרים מסקנה אמיתית מתכוונים למסקנה שנגזרת באופן תקף מההנחות שלה. כאמור, כל הדיון כאן הוא רק פורמלי ואין לנו שום צורך לדון בתוכן הריאלי של הטענות והדוגמאות שהרי לטעון אותן כאילו אנחנו מתכוונים באמת מנוגד היום לחוק הישראלי ואנחנו הרי אזרחים שומרי חוק במדינה דמוקרטית.
אסף – אתה צודק אבל מפספס בטיעון.
החוק נועד למנוע חרמות על השטחים הכבושים ולהקשות על המחאה עליהם.
נתחיל בכך שנבחין שבחוק זה מצויין שהוא מוכל על שטחים בשליטת מדינת ישראל ומדגיש שבכלל זה מדובר על שטחי יהודה ושומרון. (ואם אתם הולכים להגיב שזו הדגשה שנובעת מכל ששטחי יהודה ושומרון לא מוכלים כחלק משטחי המדינה אני מוכן לפתוח את הדיון על זה שאלו שטחים שלכן לא אמורים להיות בשליטתנו..)
עכשיו, נבחן את ההגדרה של חרם על מדינת ישראל ונראה שהיא מכילה גם חרם על איזור גיאוגרפי בה. עכשיו, יבוא זה שיטען שגם אסור להחרים מוצרים שמקורם בגליל המערבי אבל חוק זה, כמו רבים אחרים, נוצר כדי להענות לצורך מסויים. הצורך, במקום זה, הוא מניעת החרמות על מדינת ישראל ועל פעילויות המתרחשות בשטחים. מישהו מהמגיבים יכול להצביע על חרם שנעשה על מוצרים מהערבה? או מגוש דן?
נמשיך בבחינת הסגנון החופשי של החוק: מהי המשמעות של קריאה שלא להתגורר בשטחים הכבושים? האם אין בכך חרם על שטח גיאוגרפי שבשליטתה של מדינת ישראל? האם בהשתתפות של הפגנה הקוראת שלא להגדיל את שטחי הישובים ביו"ש יש בכך בכדי לספק סיוע לקריאה לחרם? (הייתי גם מוודא שפרסום ידיעות עיתונאיות על השטחים האלו אין בהן בכדי העברת מידע – התקשורת הרי שמאלנית). החוק כמובן מגדיל לעשות בלתת לכל אדם (בלי קשר לאם הוא נפגע או לא) את הזכות לפיצוי בסכון של 30,000 שקלים. יש, לפי ויקיפדיה, נכון ל-2005, 300,000 תושבים יהודים ביו"ש. תעשו חשבון לבד.
נמשיך בלבחון חרם כנגד מוצרים שמקורם באוכלוסיה הפלסטינית ביהודה ושומרון. חרם זה חוקי הלא לא מדובר בחרם המוטל מחמת קשריו עם מדינת ישראל או לאיזור גיאוגרפי, אלא חרם המוטל על אוכלוסיה של תושבים ללא מעמד אזרחי. מוצדק לחלוטין.
וכל האמור למעלה מתגמד לעומת הציטוט הבא:
(…) הנחת היסוד היא שאזרח או תושב המדינה לא יקרא להטלת חרם על ארצו שלו או על בעלות בריתה. הנחה זו הופרכה ככל שהדברים אמורים באזרחי ותושבי ישראל. (…) (ש)לישראל קיימת החובה והזכות להגן בחוק עליה ועל אזרחיה.
דמוקרטיה.