עוד אחת.

א.

ראש השנה ויום כיפור הם ההזדמנות השנתית שלך לעשות חשבון נפש. גאון מי שהצמיד את המילה חשבון למילה נפש. נחמד לעשות חשבון לקראת ראש השנה כי שנה חדשה פירושה התחלה חדשה ועוד הזדמנות לעשות את זה כמו שצריך, אבל החשבון של יום כיפור זה כבר לא צחוק כי אתה לא רק נדרש לבדוק את עצמך מול הקריטריונים של החברעס אלא מול הקריטריונים של בית דין של מעלה, מול מי שיצר את כל זה. האם הייתי לגמרי בסדר? האם פישלתי? מול היושב במרומים אי אפשר לעגל פינות ולמצוא תירוצים, ואי אפשר להגיד הייתי פחות או יותר בסדר. לא, אני חייב לעמוד מולו ערום ועריה ולהגיד סליחה, חבל, כאן פישלתי ושם יכולתי להשתדל קצת יותר.

אבל מולכם אני לא חייב, ולכן תקבלו את חשבון הנפש של ראש השנה.

ב.

אני אוהב שכתוב כאן בצד ימין "לומד לתואר שני באוניברסיטת בריסטול", כי זה תזכורת למה שהיה בעצם לפני שנתיים, וזה גם מזכיר לי כמה קשה לשנות כותרות כאלו. בינתיים המשכתי לגדול ואני כבר כותב את המילים הראשונות של עבודת הדוקטורט ומרגיש כאילו אני בליגה של הגדולים. כלומר, של הכמעט גדולים. חצי סטודנט וחצי לא. אתמול תואר שני, היום תואר שלישי.

זה מה שאני יודע לעשות הכי טוב. ואדם צריך לדעת מה הוא יודע ולעשות את מה שהוא עושה הכי טוב. זה משפט שהיה מוצא חן בעיני נועם חומסקי בגלל שהמשמעות שלו לא רק אינה נובעת באופן חד משמעי מהמילים, אלא היא לא נובעת באופן חד משמעי מהתחביר. המשפט יכול להגיד: אדם יכול לעשות רק את הדברים שהוא יודע לעשות טוב (1) או על האדם לעשות את מה שהוא עושה, אבל לנסות לעשות את זה הכי טוב שהוא יכול (2). לדוגמה, אני יכול לבחור רק ללמוד כי את זה אני עושה יותר טוב מרוב האנשים אבל אני גם יכול לעשות דברים שאני לא עושה הכי טוב כמו לזוז בתנועות צ'י קונג, להיות גמיש, לבנות אתרי אינטרנט, להתחיל עם בחורות ולשחק טניס. אבל אני יכול לנסות לעשות אותם הכי טוב שאני יכול. הרעיון שאתה אמור לעשות דברים הכי טוב, יותר טוב מאחרים, הניע את התרבות המערבית קדימה בקפיצות אדירות, אבל היום זה ברור, בעיקר תודות לתקשורת ולדמוקרטיזציה של הידע, שהסיכוי להיות הכי טוב במשהו הוא כמו הסיכוי לזכות בלוטו. תמיד יהיה הודי קשיש שיעשה יוגה יותר טוב ממך, תמיד יהיה מלומד שיודע יותר שפות, מטייל שהיה ביותר מקומות, שחקן שח ממולח יותר, צייר מוכשר יותר, נואם מלהיב יותר. בעולם אחר אולי הייתי יכול להיות הכי טוב בכפר, והיה לי סיכוי לא רע לשמור על המעמד. אבל מהרגע שאופק האפשרויות הוא כל העולם סביר יותר שהחיים יתבזבזו על הנסיון להיות הכי טוב. לא חבל?

השנה אני בוחר באפשרות מספר 2.

ג.

מה קרה בשנה שהיתה? הזעתי לא מעט מעל טפסי הרשמה לדוקטורט וכבר חשבתי לוותר על כל העיסק ולעשות משהו שונה לגמרי. כולנו מקווים בסתר ליבנו שמשהו יקרה ויאלץ אותנו לעשות משהו שונה לגמרי ולפעמים המצב כל כך נורא שאנחנו מקווים למחלה קשה, נכות או אסון טבע שיציל אותנו מהמציאות. כמה טיפשי. התאבדות, אגב, זה גרסה של הדבר הזה: אדם מקווה שמשהו קיצוני מאוד ישנה את התנאים העגומים של חיו, אפילו במחיר של הפסקתם.

אני לא חשבתי למות. וגם לא על מחלה קשה. אבל חשבתי שאם אני לא אקבל מלגה ולא אוכל להמשיך ללמוד זה יפתור את כל התסבוכת הזו ואני פשוט אתחיל משהו שונה לגמרי. מה לא חלף לי בראש? קריירה בהיי טק (כבר הזכרתי שאני מפתח אתרים בזמני הפנוי?), לימודי תעודה בפסיכותרפיה, שיטת פלדנקרייז (מת על הפלדנקרייז הזה), שיאצו, מיאצו, או סתם לברוח להודו ואם לא למות ממחלת מעיים, לפחות להיות רוחני. יכולתי להצטרף לקרקס, להיות צייד, או נהג מרוצים, אבל הדברים האלה דווקא לא עברו לי בראש. בקיצור, רציתי משהו שונה לגמרי, שהוא כמובן בכלל לא שונה לגמרי כי הוא בא מתוך הראש שלי שהוא ולכן הוא דומה לגמרי למה שיש לי בראש.

יש אנשים שמחכים לכוח חיצוני שיבוא יגאל אותם, חלק מהאנשים האלה אפילו עושה מדיטציה וחושב שהנירוונה תיפול לו על הראש ותגאל אותו מהתסבוכות של החיים. כמה נעים להשתכשך באמבט של תקוות השווא! לא שאלוהים לא עוזר, אלא שהמומחים אומרים שהוא עוזר למי שעוזרים לעצמם. (בכלל, מה אנחנו עושים כשכבר מגיע איזה כוח שמשנה את החיים בבת אחת? בדרך כלל אנחנו רוצים שהוא ילך מיד בחזרה למקום ממנו הוא בא ולא יעז לנסות לבוא שוב.)

נחזור לנושא. הזעתי לא מעט מעל טפסי הרשמה אבל המשכתי בדרכי כאילו כלום. כשלא קיבלתי מלגה התעצבנתי אבל המשכתי ללכת. כשרבתי עם נ', התעצבנתי אבל לא נשברתי. כשלא היה כסף, חסכתי, וכשהיה כסף הוצאתי. כשהבירוקרטיה תקפה אותי מימין, תקפתי אותה בחזרה משמאל. כשהייתי צריך לעבור ניתוח, ניצלתי את כל מה שאני יודע על החיים והמוות ועשיתי את זה בגדול. זה מה שהיה בשנה שעברה.

בשנה שעברה מלאו לביקור שלי בעולם שלכם שלושים שנים, ובמקום להיות עצוב מהזקנה הפכתי שמח מהבגרות. נתתי הרצאות, התארחתי בפורום, הפכתי למדריך, הוזמנתי לעזור, ונתבקשתי לכתוב. לא עשיתי הכל הכי טוב בעולם, אבל עשיתי הכי טוב שיכולתי.

ואז קיבלתי מילגה, ובפעם הראשונה בחיים שלי מישהו ממש ישלם לי משכורת כל חודש כדי ללמוד. אחרי שהציעו לי מילגה, פתאום הציעו לי עוד אחת מאוניברסיטת לונדון והייתי צריך לבחור. תארו לכם מה זה! אחרי כל המחשבות על שכר לימוד, הייתי צריך להגיד להם סליחה חברים, תודה רבה, אבל אני לא מעונין בכל הכסף הזה שלכם.

ד.

שנה נוספת מתחילה ועוד שנה נכנסת לביוגרפיה שלי שעדיין מחכה לביוגרף אבל ועוד איך נכתבת במעשים ואירועים. פחות שנה לחיות, עוד שנה לקראת הסוף הבלתי נמנע. בין הלידה שאני לא זוכר לבין המוות שאני לא יכול לדמיין, אני ממשיך, כי זה מה שבני אדם עושים. כל הדברים, כל המילים, כל המעשים זה החיים. אז כדאי שזה יהיה לא פחות מאשר ראוי.
חבל לדאוג.
קדימה, ממשיכים!

הנה כמה דברים שעשיתי:

הקמתי את התשתית לקונגלומרט האתרים הזה: www.insightmeidtation.org
הוזמנתי להיות מדריך בתוכנית הזו: www.livingdharma.info
הייתי בכנס הזה: http://www.soas.ac.uk/Religions/iabs2005 
דיברתי בכנס הזה: http://www.bris.ac.uk/arts/birtha/conferences/jointprogramme.html 
התחלתי ללמוד כאן http://www2.warwick.ac.uk/fac/sci/psych
סירבתי בנימוס ללמוד כאן www.soas.ac.uk 
כתבתי כאן http://www.nrg.co.il/online/15/ART/971/164.html 
עודני נילחם בהם: http://www.btl.gov.il
והחלטתי לעשות אינטרנט מהיר עם הספקית (האתית) הזו: www.thephone.coop