הנה כבר הרווחתי $1032 מהבלוג
החלטתי לתת עוד מעט דרור לאובססיה הקטנה שתקפה אותי בפוסט הקודם בנושא. גם אני רוצה לדעת בדיוק מה אנשים קוראים, למה מתי ואיך. שמתי לב שחלק מהכותבים בישראבלוג מעניקים לקוראיהם את השירות המאוד נחוץ של ספירת כניסות. הרי איך נוכל לדעת מה לקרוא אם לא נדע מה כולם קוראים?
מעקב אחרי מספר הכניסות מצטרף לכמיהה של כותבים להרוויח משהו מכל העיסק הזה, שבואו נודה התחיל די במקרה. הנה כמה דוגמאות: סייברלייף 4.5 מציין בגאווה ש 111,977 מבקרים אינם טועים, ושוקי גלילי מצרף קישור לפוסט שלו שעוסק בתקווה הלא סמויה בכלל שכסף יתחיל לזרום כמים דרך הבלוג. גם חנן כותב על בלוגים, ועל כתיבה ובגדול. ההבדל היחיד הוא שחנן גם עושה את זה (ובגדול). הוא באמת מנסה להרוויח מזה, ואולי גם מצליח למרות שהוא לא אומר, ובכל זאת אפילו הפוסט שלו העל הזנב הארוך של וובסטר לא אמור לענין אותי אלא אם אני מנהל אתר בעצמי. כן, מזמן רציתי להעניק לו את התואר "המנהל של האינטרנט", ואין הזדמנות טובה מזו לעשות את זה.
גלוי נאות. אני מציין את כל זה בגלל שכולם כמובן מסכימים שקישורים לבלוגים אחרים הם חלק מהגוד פרקטיס של הכתיבה ברשת והם מה שמאפשר לקהילה למצוץ עוד קצת את זמנם היקר של הקוראים (חוץ מאנשים כמו מילי שמקיימים בכתיבתם את הרוח המקורית של כתיבה חופשית ומתיחסים לעצמם בצורה קצת פחות וירטואלית)
יש משהו מיגע בפוסטים שמתיחסים לכתיבה עצמה ולטכנולוגיה שקשורה אליה. מכירים את הישיבות האלה שמדברים בהן על הדרך להגיע להחלטות? מכירים קורסים להכשרת מדריכים למורים של חונכי מדריכים? זה אותו דבר. מדברים על לדבר, כותבים על כתיבה, מפרסמים ברשת על פירסום ברשת. ובמקרים העגומים באמת, כמו זה של הפוסט הנוכחי, עיקר הענין הוא התעסקות בשעון הרייטינג שרק מבטיח, הבטחה שלעולם לא תקוים, לתרגם את המספר לשקלים חדשים. כן גם הפוסט הזה הוא כזה.
אני חייב רק רגע לספק את הקוראים הבודהיסטים כאן. לכל מה שתארתי בפסקה הקודמת יש מילה בפאלי: פפנצ'ה. זהו. נחזור לרייטינג.
אז בדקתי ומצאתי שמאוקטובר 2004 נכנסו לאתר שלי 41668 אנשים. טוב, לא ממש אנשים, אלא כניסות. כמובן שאין לי מושג איך מנגנון רשימות מודד את הכניסות. בממוצע מדובר ב 412 קוראים לכל פוסט, מזה צריך לחסר פעמיים שאני נכנס ופעם שאשתי, ואמא שלי, ואולי גם אבא שלי ואחר שלי וכמה חברים. נניח שיש 400 כניסות.
נראה לי שיש 200 קבועים, והשאר מגיעים דרך גוגל כי הם חיפשו את הספר "מה שהבודהה לימד" והגיעו לפוסט "מה שהבודהה לא לימד" שבעצם עוסק בספר…. בעצם זו דוגמה גרועה. הפופולריות של "הפסקת אש בחג המולד" שפורסם לפני שנה לא נובעת ככל הניראה מההתעניינות הפתאומית של הקוראים במלחמת העולם הראשונה אלא מצמד המילים הפסקת אש או אולי חג המולד שמשכו קוראים ממנועי חיפוש.
קשה לדעת. באמת. ובכלל, זה לא משנה. הקבועים לא יקליקו על פרסומות, וגם לא הבודהיסטים. בטח לא כל יום. נשארתי עם מאתיים. מתוכם נניח חמישה אחוזים (5%) יקליקו על איזו פרסומת לספר על בודהיזם. על כל הקלקה,אם יש לי מזל, אני אקבל 10 סנט. בסך הכל זה יכול להיות דולר שלם! נניח שאני מפרסם בתדירות של פעמיים בשבוע. זה יכול להביא 2$ לשבוע! 8.6$ בחודש! 1032$ תוך עשר שנים! נכון מדהים?
– – – – – – – – – – – – – –
אחרי שסיימתי לכתוב, מצאתי את הקישור הזה בעזרתו של יריב מוהר. אל תקליקו! אני אגיד לכם מה כתוב שם: שתפוז מתכוונת לשלם לבלוגרים פופולריים. כמה? 60% מההכנסות מפרסומות בבלוג, עם רמז שזה יכול להגיע לכמה מאות שקלים בחודש. האם חברי ברשימות יחליטו כפה אחד לעבור דירה? אני משער שלא, ואם אני צודק זו תהיה הוכחה שיוקרה (בסדר, גם יושרה) חשובה מכסף.
אסף ידידי הטוב,
בדיוק פניתי לעמוד הראשי ב"רשימות" כדי לראות אם עדכנו אותי, כלומר את הבלוג שלי, ב"חדרשים" (כן) והנה רשומה חדשה שלך קרצה לי מימין.
אז נכנסתי. אבל מה שחשוב באמת הוא שגם לי יש עכשיו בלוג, וגם אני אוכל להתפלסף על ענייני רוח וחומר.
הנה כתובתי:
http://www.notes.co.il/tomer/
איזה כיף?
הנה אני סתם הגעתי במקרה ומאד נהנתי !
וזאת לא אמא שלך , תבדוק במייל
אלי
ירושלים
לא בגלל היוקרה-
אלא בגלל שהם יודעים שמה שיש להם להגיד לא ממש מעניין מחוץ לאכסניה היפה והנגישה של רשימות. זה הכל. כסף הם בטח לא יצליחו לעשות מזה.
הבחירה דווקא ב"רשימות" היא בחירה מודעת, משום שכאן אני מרגיש חבר בקהילת כותבים-קוראים וכן, יפים השכנים בעיניי.
אני חושב שיש בבלוגים ברשת העברית הון אנושי, תרבותי וחברתי עצום. אני גם חושב שהם מספקים פורקן אמיתי ונקודת ייחוס בלתי-אובייקטיבית לחלוטין לחיינו. הבעיה היא לא עם זה שיש כל כך הרבה בלוגים שלא ראויים בכלל להיכתב, ובוודאי שלא להיקרא – אלא דווקא בגלל שיש כל כך הרבה בלוגים טובים שפשוט אי אפשר לעקוב אחרי כולם.
אתר רשימות מנסה (ובמקרים רבים גם מצליח) לתת סוג של במה ליוצרים וכותבים מסוג אחר. אני לא כאן בגלל היוקרה, ובטח שלא בגלל אינטרס כלכלי כזה או אחר. אני כאן משום שאני באמת ובתמים מאמין במיזם הזה, שספג כל כך הרבה ביקורות ונתפס לעתים, ואולי בצדק, כפלצני, אליטיסטי וסלקטיבי מדי.
ממש כמוני.
תומר, ברוך הבא. כבר השארתי לך ברכה אצלך.
אלי, תודה רבה. אתה כמו אמא בשבילי.
מרקו, כניראה שאתה צודק. לצערי.
טל, גם אני אוהב את רשימות וחושב שיש המון כותבים מענינים בבלוגיספרה הישראלית (כולל אלא שהזכרתי בפוסט).
אל תקח את זה באופן אישי. אני זוכר בשבילי התגנב שיקול של יוקרה כשהזמינו אותי לכתוב במועדון הסגור. אני לא מנהל את החיים שלי על פי זה, אבל המחשבה הזו עברה לי בראש. ככה זה עם בודהיסטים, כל מחשבה נרשמת.
אני רוצה לתקן עולם.
הפרדוקס – האם אפשר לעשות זאת בלי כסף?
בלי רייטינג?
איתי, אני לא יודע מה הפרדוקס. לא צריך מראש להיות עשיר ומפורסם כדי להשפיע. הרבה יותר חשוב קול אותנטי וביטחון בדרך. הכסף והפופולריות יגיעו ( או שלא).
רק דרך ששמה קודם כל את הכסף ואחר כך את את האמת תכנס לבעיות רציניות של סתירה עצמית.
המקרה היחיד בו אין סתירה הוא אצל מי שבשבילו הכסף והרייטינג הם גם אידאולוגיה. ראה טלויזיה מסחרית ומומחים פיננסיים. אבל אנחנו לא כאלה, נכון?
אנחנו מוזנים מדברים שלא מעורב בהם בכלל תחלופה של כסף.
"you never give me your money. you only give me your funny paper. and in the middle of negotiation i brake down."
יקירי,אלפי שפנים לא טועים
יבוא היום וניפגש בחג של החגים
:)