טריק הקלפים הטוב בעולם
בסמינר המחלקתי הרצה השבוע ריצ'רד וייסמן, שהוא לא רק פרופסור לפסיכולוגיה אלא גם קוסם חצי מקצועי. לפני שאני אומר משהו, נא צפו בסרטון הוידאו הזה בו הוא עושה קסם קלפים מדהים של החלפת צבעים. נראה אם תקלטו מה הוא עושה איתם.
תסתכלו טוב טוב. אחר כך נדבר.
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
נא להרים ידיים: כמה שמו לב בזמן החצי הראשון שמשהו בכלל השתנה בסצנה? מי שם לב שהשולחן השתנה? מי שם לב להחלפת צבע החולצה שלו ושלה? מי שם לב להחלפת הרקע?
ומי שם לב להחלפת הצבע של הקלפים? (המממ…)
לפני כמה זמן עמי בן-בסט הציג כאן את הדוגמה הקלאסית (java 6MB) שחשפה את התופעה הזו לקהל הרחב. חבל להרוס למי שלא מכיר. קראו את ההוראות אצל בן-בסט ותחזרו לכאן אחר כך. רק נסבר את האוזן שמבין בערך 20,000 שצפו בסרטון שלו, 200 שמו לב.
הסרטון של וייסמן מתבסס על אותו עיקרון, אבל עושה את זה הרבה יותר טוב. אם ראיתם את הסרטון שאצל בן בסט ודאי שמתם לב לגורילה שמופיעה גם בסרטון של וייסמן כמחווה לאותה גורילה היסטורית (והיסטרית). מה שיפה כאן שאין אחיזת עיניים שקשורה לעריכת הוידאו. זה טייק אחד מההתחלה לסוף.
כמו ששמתם לב הקסם הוא בכלל לא אודות החלפת הצבעים של הקלפים אלא על החלפת הצבעים של הסצנה כולה כולל הבגדים שלובשים הקוסם ועוזרתו החיננית (חוקרת פסיכולוגיה גם היא). אם לא שמתם לב לזה (אני לא שמתי לב), אזי נפלתם קורבן למוחכם שלכם שיש בו עוורון מובנה לשינויים בפרטים שאינם רלוונטים.
כמו שכתבתי כבר פעם (ואין לי כוח לחפש את הקישור עכשיו), מה שאנחנו רואים אינו "תמונה במוח" או "תמונה על הרשתית" אלא משהו אחר לגמרי שהוא קרוב יותר להיסק משוער על מה שהמציאות הויזואלית אמורה להכיל. התודעה אינה "משקפת" את המציאות, אלא בונה אותה, בקירוב ולעתים בדיוק מסוים, מתוך מידע מקוטע ומוגבל שמעובד בכמה רמות במוח.
כמובן שזה לא אומר שהתוצר הסופי של הראיה הוא תמונה שגויה של המציאות. התודעה לא באמת בונה "תמונה" שמוצגת במוח, או בנפש. הרבה פרטים שנדמה לנו שאנחנו יודעים, למעשה לא זמינים, הם לא חלק משום תמונה, כי למעשה בכלל אין תמונה. מה שיש הוא שילוב של השערות, הסקים, זיכרון, וידיעות. הסרטון מדגיש את זה כשהוא חושף את העובדה שלא היתה בעצם שום ראייה (כלומר, תמונה) של צבע החולצה של וייסמן. לא סתם לא שמנו לב לשינוי, אלא היינו לגמרי עוורים לו. זו דוגמה למצב שנקרא עוורון לשנוי (change blindness).
כמה מילים על יוצר הסרטון
וייסמן הוא לא סתם פסיכולוג, הוא פרופסור וראש הקתדרה להבנה ציבורית של הפסיכולוגיה. כיוון שהוא מנסה להפיץ רעיונות פסיכולוגיים לציבור, הוא חשב שיהיה נחמד אם יצפו בסרטון כזה לפחות מליון איש. הוא הצליח.
היו לו בין השאר כמה תוכניות טלוויזיה בהן הוא הראה בהצלחה שכל מני מדיומים, מתקשרים, ושאר קוראים בקפה ומגדי עתידות הם לא יותר מסתם שרלטנים. הוא ערך למשל נסוי שהוכיח שמדיומים מסויימים אינם קולעים למטרה למעלה מהסתברות אקראית כשמשנים את טיב האינטראקציה שלהם עם הקליינטים. מדיומים הם פסיכולוגים טובים — הם מצליחים לשכנע את הקליינט שהם מדויקים, למרות שהם לא. בהעדר האינטראקציה הזו הם נכשלים לגמרי.
המתודות של הפסיכולוגיה המחקרית והידע שנצבר בתחום בהחלט עוזר להבין מדוע נראה לאנשים רבים, כולל למדיום עצמו, שהניבויים והתאורים קולעים בול. חשבתי שזה יהיה נחמד לציין את זה לאור הויכוח הישן והמוטעה שהתעורר כאן לפני כמה ימים בקשר למדעיות, והיעילות, של הפסיכולוגיה.
אני מאלו ששמו לב לגורילה בסרט של עמי בזמנו, עכשיו פספסתי אותה עד שהערת. למותר לציין שהיתה תחושה של משהו פישי בווידאו, אבל את זה תמיד יש עם קלפים ולא שמתי לב לכל שינוי אחר. חמוד מאוד מאוד.
אבל זה לא חכמה, אני קוסם חובב בעצמי…
היתה הרגשת חוסר נוחות במהלך הסרט ושמתי לב שהצבעים של הבגדים התחלפו. המפה והרקע לא הבחנתי.
את הגורילה זיהיתי כי כשראיתי את הסרטון ההוא בעבר זיהיתי את כל השינויים
אותה תחושה שיש לי תמיד כשמרמים אותי
)-:
ולא שמתי לב לשום שינוי
:-((
לא מזמן יצא בעברית ספר שעוסק בתעתועים דומים של השכל שלנו – החושים, הדמיון, הזיכרון והרגשות. לספר קוראים "להיתקל באושר" וכתב אותו דניאל גילברט, פרופ' לפסיכולוגיה מהרווארד.
(גילוי נאות – אני תרגמתי אותו, אבל לא בגלל זה אני ממליץ.)
אתה צריך להוסיף קצת יותר רווח בין הוידאו והטקסט שאחריו. כשעובדים ברזולוציה גבוהה אפשר לקרוא את הפסקה הבאה וזה טיפה הורס. (בכל זאת לא שמתי לב לשינויים!)
לא שמתי לב לכלום :(
לא, לא שמתי לב. אם כי זה היה לפני כמה חודשים, כשראיתי אותו לראשונה. בדיוק אז הייתי בקשר עם סוזן בלקמור שמתעסקת עם העניינים הללו, שלחתי אליה את הלינק ולהפתעתי היא לא ראתה את הסרט והתלהבה ממנו מאוד.