אימייל מראש הממשלה, חיסונים, וכנס בירושלים

כמה עדכונים

דאונינג 10 ואני

לפני כמה חודשים חתמתי על עצומה שקוראת לממשלת בריטניה לתמוך במחאה הלא אלימה בבורמה לאור הדכוי האלים של מתנגדי השלטון במדינה. העצומה עצמה היא שירות שמסופק על ידי האתר של ראש הממשלה. חתמתי כמו עוד כמה אלפי אנשים, וכולנו התבקשנו כרגיל להכניס כתובת אימייל. הכנסתי.

היום בבוקר קיבלתי אימייל מדאונינג 10. האמייל הכיל תגובה מפורטת של הממשלה על העצומה, כולל צעדים שננקטו ועדכון לגבי המצב היום. אני לא מצפה מבראון לעשות בדיוק את מה שאני אומר לו, ולהודות על האמת אני לא בקיא בפרטי הפרטים של הפוליטיקה הבינלאומית, אבל מהמכתב אני מתרשם שיש שם מישהו שלוקח לתשומת ליבו את דעתי, ומוכן לתת דין וחשבון.

מי חותם על עצומות כאלה ולא תוהה בינו לבין עצמו אם מישהו בכלל קורא אותן? היום קיבלתי הוכחה שיש מי שקורא. אל תגידו שבישראל זה בלתי אפשרי. קודם כל, מספיק שמישהו מהפקידים יקרא את הפוסט הזה ויחליט להקים מנגנון דומה באתר של ממשלת ישראל. שנית, יש את עבודה שחורה שמאפשרת לאזרחים לתקשר עם נבחריהם.

משהו על חיסונים ובית הנבחרים

שוב אנחנו עומדים בפני הדילמה הלא נעימה: מתי לחסן את הילדה? דחינו ודחינו כי אף פעם זה לא זמן טוב ללכת לאחות ולתת לילדה הקטנה שלך זריקה כואבת שתוביל לכמה ימים של חום וסבל. ולצד זה, כאילו יסורי המצפון לא מספיקים, מסתובבים ברשת סיפורי זוועה חצי-הזויים על הסכנה שבחיסונים. 

אבל לא אדם כמוני יבהל ממידע. הדלקתי את האינטרנט.

האתר של עמותת חסון למשל מכיל "מידע", שבעיקר מתובל בסיפורים אנקדוטליים שגורמים לך להתכווץ בכיסא. מאוד קשה להתגבר על האינסטינקט להאמין לסיפורים כאלה. השכל שלנו בנוי קודם כל בשביל חיקוי ולמידה מהאנשים שאנחנו רואים, ובהשאלה, מאנשים שאנחנו קוראים. זה מפתה, אבל זו שגיאה להיות מושפע מסיפורים כאלה. לעומת זאת סטטיסטיקה והסתברות הן מבנים מופשטים שקשה לנו לתפוס. ודווקא זה מה שאנחנו צריכים כשאנחנו חושבים על חיסונים. 

אנחנו עושים את זה כל הזמן. אנחנו אוכלים מה שהאנשים סביבנו אוכלים, ומתנהגים פחות או יותר אותו הדבר. אנחנו בקלות משמיצים מישהו שסרח, ולא בקלות מתחשבים בעברו הנקי ובנסיבות. אנחנו מספרים על הילד שהיו לו עוויתות חום אחרי חיסון, אבל לא מזכירים את הילד שחזר לגן למחרת. בגדול, חדשות רעות עוברות כמו אש. אף אחד לא שומע על הילדים שמתחסנים ושלא קורא להם כלום. הם לא מעניינים. הם לא חדשות בשביל אף אחד. אבל הם הרוב המוחלט. לגופים שרוצים לקדם מודעות לחיסון אני מציע לצרף סיפורי מקרים חיוביים כאלה. אמיתיים וחיוביים.

מליוני ילדים מתחסנים בכל שנה. מאות מליונים בכל העולם, ואת הסטטיסטיקה הזו קשה להביס. בעבר כמעט כל אחד היה מכיר באופן אישי ילד שנעשה נכה, חרש, עיוור, או "סתם" קודח במשך שלושה שבועות. כשאתה רואה את זה אצל השכנים, אתה לא מהסס לחסן את ילדיך. אבל מאז שמחסנים את כולם, הילד של השכן כבר לא נעשה חרש מחזרת, והשכנה לא עוברת הפלה בגלל אדמת. לכן נדמה לנו שהמחלות לא מסוכנות ושהחיסון דווקא כן.

אבל הממצאים המדעיים מראים אחרת. תרשו לי שוב להעריץ את הבריטים. באתר של משרד הבריאות אפשר למצוא את כל המחקרים העדכניים ביותר בנושא, וכן מידע מסוכם באופן שאפשר להבין בלי דוקטורט בביולוגיה. זה נכון שהמדע אינו יודע הכל על חיסונים (הכל יודע רק האל), אבל אפשר להגיד בביטחון רב שהמדע יודע הרבה מאוד על חיסונים, הרבה יותר בכל קנה מידה — פי אלפי אלפים — ממה שיודעת איזו שולה שחושדת שהילד שלה נדפק מהחיסונים.

שלא תבינו אותי לא נכון. טוב שיש את שולה ואת עמותת חסון, כי בזכות דאגתם אנחנו מקבלים הרבה יותר מידע מדעי אמין מאותם גופים שאמונים על בריאות הציבור — מידע שמראה שכדאי לחסן את הילדים.

חיסונים אינם טרנד, ואינם משהו שמשרדי הבריאות מקלים בו ראש. מידע אמין כולל את העובדות האלה: ישנם סיכונים אמיתיים במחלות האלה (חזרת, חצבת, אדמת) שכוללים דלקות מוח, מחלות דם, חרשות ומוות. גם אחרי חיסון יש סכוי ללקות בדלקת קרום המוח – אבל הוא צונח אל אחד למליון. הסיכונים בחיסון הם ללא שיעור נמוכים יותר מהסיכונים שכרוכים במחלה. הבעייה הגדולה בחיסונים היא שהם גורמים למחלה בעוצמה חלשה למשך כמה ימים — וזה באמת לא נעים. עכשיו כל אחד ישקול מה טוב לילדיו.

אבל האם באמת כל הורה צריך לשקול מה טוב לילדיו? שמחתי לגלות שבית הנבחרים שלנו הקדיש לזה קצת מחשבה. הדיון שנערך לפני 4 שנים, ומופיע כאן, מכיל את הטיעונים העיקריים של המחסנים ומתנגדיהם, אבל סובב בעיקר סביב השאלה האם יש לחייב הורים בחוק לחסן את ילדיהם (התשובה: לא). מסתבר שעמותת חסון והדוגלים בהומאופתיה לוא דווקא מתנגדים לחיסונים באופן גורף, אלא מעדיפים לתת להורים (ולרופאים) את הבחירה לקבוע מתי הזמן המתאים לחסן, ונגד מה. חבל שזה לא הטון שמשתמע מהאתר שלהם. אני זוכר שבעבר התקשרתי אליהם לקבל יעוץ, והופתעתי לשמוע שהם כן ממליצים לחסן.

גם אני בעד בחירה. אני לא חושב שאפשר לאלץ אנשים שלא רוצים לחסן. החוק אינו חזק יותר מהדאגה לילדיך. עדיף להשקיע, כמו הבריטים, בהסברה ומידע שיבהירו להורים מדוע חיסונים הם ביטוי מובהק לטיפול מסור בילדים. וככל שיהיה יותר מידע, הורים יוכלו לקבוע בעצמם מתי זמן מתאים לחסן, ומתי לא. וכמו שאמרתי קודם, יש ערך שכנועי רב לתאורי מקרים חיוביים.

גם אנחנו משתמשים בזכות הבחירה. לתמר יש פריחה על היד השבוע, והרופאים לא בטוחים מה זה. נראה ששוב אנחנו דוחים את החיסון בכמה שבועות. (אנחת רווחה).

כנס בירושלים

נראה שיהיה מעניין בכנס של האגודה הישראלית ללמודי אסיה, ולא רק בגלל שעבדכם נותן איזו הרצאונת. שריינו לכם את 21-22 במאי אם אתם מתעניינים בפוליטיקה סינית, תרבות קוריאה, פילוסופיה בסנסקריט או קולנוע יפני. 

התוכנית כאן [קובץ PDF].

Similar Posts

6 Comments

  1. קראתי את הדיון ההוא בזמנו. אין לי בסך הכל הרבה מה להוסיף, זולת אולי ההשוואה בין האפקטיביות של סיפור מקרה מול סטטיסטיקה (כמו שהזכרתי בפוסט).

  2. טוב לקרוא את דעתך בעניין כיוון שגם אנחנו בסיטואציה דומה ואחרי התלבטויות לא מעטות אנו הולכים בדרך דומה לשלכם בעניין החיסונים.
    הנושא הוא טעון (אפשר לראות עד כמה,בפוסט שקישר דרומי בתגובתו) ובסופו של דבר כמו שכתבת הדאגה לילדך חזקה מכל חוק ובמקרה הזה ההחלטה היא בידי ההורים ולטעמי אין פה נכון ולא נכון מוחלטים. מדובר בהרגשה ותפיסת חיים אישית
    את הנתונים הסטטיסטיים, טוב ללמוד ולהתייחס אליהם, אבל בסופו של דבר אני חושב שמה שמכריע כאן הוא מעבר לסטטיסטיקה. כאשר משהו קורה לך, לא מעניין אותך אם אתה מקרה של 1:100 או אחד למליון. סטטיסטיקה היא כלי טוב למערכות גדולות כמו חברות ביטוח או מדינה. במקרה זה ברור שמבחינת החברה והמדינה חיסונים הם דבר נכון, אבל חשוב לזכור שלא כל מה שנכון מבחינה חברתית נכון גם מבחינה אישית.
    אני מסכים איתך שחשוב גם לשים לב לרוב המקרים שבהם הכל מתנהל בצורה תקינה, אבל אני מבין את ההשפעה שיש לסיפור האחד ששמעת למרות שהוא רק אחד לאלף. לסיפור האחד הזה יש משמעויות חזקות בהרבה מאשר לשאר 9999 המקרים האחרים ועל המשמעות הזאת הסטטיסטיקה לא מספרת לנו.
    לסיום כמה אנקדותות על סטטיסטיקה
    1. לנין אמר (באופן מפתיע) שמוות אחד הוא טרגדיה ו20 מליון הרוגים זו סטטיסטיקה
    2. אומרים שיש 3 סוגי שקרים: שקר, שקר לבן וסטטיסטיקה
    3.סטטיסטיקה חייבת לבוא עם ידע. כך למשל קורלציה מובהקת שנמצאה בין הזוגות המקננים של חסידות במספר ערים בארופה לבין מספר התינוקות הנולדים באותה העיר. ללא ידע ניתן להסיק ממחקר כזה מסקנות די מרעישות
    אומנם קצת סטייה מנושא החיסונים, אבל מי שבכל זאת מתעניין מצורף קישור למאמר
    http://www.blackwell-synergy.com/doi/abs/10.1111/1467-9639.00013

Comments are closed.