אנחנו הפליטים
מעולם לא גרתי במקום בו לא הייתי זכאי לטיפול רפואי. באנגליה כל תושב, אפילו שאינו אזרח או שהוא רק סטודנט מזדמן זכאי לשירות רפואי חינם. האנגלים גאים בזה, ובצדק. קשה לדמיין מה הייתי עושה אם בתי היתה חולה והרופא לא היה מוכן לראות אותה, או בית החולים לא היה מוכן לקבל אותה.
כולנו רוצים להמנע מסבל גופני, ולקבל טיפול כשאנחנו חולים או פצועים. אין שום סיבה שמי שאין לו כסף, או מסמכים מתאימים לא יקבל טיפול כזה. בכל מה שנוגע לגוף העשיר והעני דומים מאוד. גם הפליט והתושב, האזרח ומסתנן הבלתי חוקי.
סגירת המרפאה של רופאים לזכויות אדם הובילה למחאה מוצדקת נגד ההתנערות של מדינת ישראל מאחריות לתושביה. כמובן שזה לא חדש — יש בישראל מסורת מפוארת של התנערות המדינה מאחריות לתושבים.
יש סיכוי אמיתי לשינוי במקרה הזה בגלל שמצד אחד מדובר רק בכמה אלפי אנשים, ומצד שני בחובה מוסרית שאין עליה עוררין. השבוע יתקיים דיון בנושא והממשלה תידרש להחליט. הממשלה, אם אני זוכר נכון, היא הגוף שאמור להוציא לפועל את רצון הבוחרים. אנחנו, הבוחרים, רוצים שגם פליטים שנמלטו ממקומות בהם טובחים בהם יקבלו כאן טיפול רפואי בסיסי.
הפליטים הם אנחנו. הורינו וסבינו נמלטו בעבר באותן נסיבות. מי שברח ממלחמה באפריקה הוא אתה ואת, הוא הילדים שלנו, ההורים שלנו. אי אפשר לסבול את הרעיון שהם אינם יכולים לקבל טיפול רפואי כשהם נפצעים או חולים. הפליטים הם אנחנו.
לא צריך להיות בודהיסט בשביל לחשוב שמניעת טיפול כזה הוא עוול מוסרי. וזה עוול שהממשלה יכולה לתקן בקלות על ידי העברה של שבעה מליון שקלים. בשביל ממשלת ישראל זה כסף קטן. הכסף ישנו, והמטרה נעלה.
האחריות לפליטים היא אחריות שלנו, והדרך אינה צריכה לעבור ישירות בכיסים הפרטיים שלנו (למרות שהיא יכולה), אלא צריכה להעשות באופן מאורגן דרך מוסדות המדינה. לכן העמותה של רופאים לזכויות אדם אינה מוכנה להפעיל את המרפאה בלי תמיכת הממשלה. הם צודקים.
אני מצטרף כאן לבלוגרים הרבים שקוראים לממשלה לקחת אחריות, ולממן את פעילות המרפאה, ואת הטיפול הרפואי בפליטים באופן כללי.
והאמת שעוד שבועיים כולנו נזכיר וספר בעניין הזה, שרק לפני זמן לא מאד גדול, גם אנחנו ברחנו מאפריקה.