הזקנים משיבים לנזירות ובוויאטנם הנזירים מגורשים
האם נזירים בודהיסטים נטבחים בוויאטנם?
מאז שאני "חבר" של כל העולם בפייסבוק אני מקבל כל הזמן הצעות והזמנות להשתתף ולחתום ולקרוא. איזה יופי. קיבלתי בקשה לתמוך בנזירים של תיך נהאת האן שגורשו באלימות ממנזר בוויאטנם אחרי חודשים של התעמרות מידי מקומיים ומידי הממשלה.
מאתר התמיכה עולה תמונה של התעמרות שיטתית ומכוונת וסופה בגירוש סופי של כל הנזירים מהמקום. יש גם צילומי וידאו, למרות שאלימות גדולה לא רואים שם. ביו טיוב רואים הרבה אנשים צועקים אבל זה עדיין רחוק מהתמונות והעדויות שראינו מבורמה.
באוגוסט השנה דווח הביביסי שאכן יש מאבק מקומי שמגובה על ידי השלטון המרכזי שבסך הכל מאוד לא אוהב את תיך נהת האן וההתעקשות שלו "להתערב" כלומר להביע את דעתו על התנהלות פוליטית בארצו.
נהאת האן גולה בצרפת משנת 1966 בה נסע לארה"ב לפעול לסיום המלחמה. רק ב 2005 הותר לו לחזור. נראה שיש לו השפעה רבה גם בארצו ולמרות שוויאטנם רוצה להצטייר כארץ פתוחה מבחינה דתית, הם לא ממש רוצים נזירים פעילים פוליטית מהאגף שלו.
אף אחד לא נפל מהכסא כששגריר ויאטנם בארה"ב טען שמדובר בסכסוך פנים בודהיסטי. אפשר להניח שיש איזו אמת בדבריו ושתמיד יימצאו המקומיים שלא בדיוק שמחים שהמנזר השכונתי שלהם מקבל פתאום תרומה של מליון דולר מכספי תרומות בחו"ל ומצטרפים אליו 379 נזירים ונזירות מהזרם הרפורמי של איזה "רב" מצרפת. ומנגד יש קבוצה גדולה של תורמים זועמים שהקימו מנזר לתפארת שעומד עכשיו ריק.
אבל אנחנו לא תמימים ויודעים שהשלטון יודע גם לבחור מבין את הצדדים הניצים את מי שמשרת אותו. במקרה זה לא תיך נהאת האן, ואכן אחרי חודשים של מעין משא ומתן (על מה בדיוק?) הנזירים נזרקו החוצה על ידי המון מוסט/משטרה/מקומיים זועמים.
מצד שני, האגף של תיך נהת האן לא טומן ידו בצלחת הספין והפוליטיקה. הוגשה בקשה למקלט מדיני ונשלחה משלחת לאיחוד האירופי שמיהר לצאת בהצהרת תמיכה. שימו לב לנזיר בוידאו שמדבר על "הרג הקהילה" ו"הרג התירגול". עד כמה שאני מבין חלק מהנזירים מסתתרים עדיין מהמשטרה אבל הרג לא ממש עמד על הפרק בשום שלב.
בכל מקרה, אפשר לקוות שהחשיפה בתקשורת הבינלאומית עוזרת למתן את הארועים בשטח.
הזקנים משיבים לנזירות
לפני חודש כתבתי על הסמכת נזירות שנערכה במנזר בודהייאנה באוסטרליה בעקבותיה נודה המנזר מהמסורת התאילנדית אליו הוא השתייך. בעקבות הארועים אורגנה בזריזות עצומה עליה חתמו כ3000 איש ונשלחו מכתבי מחאה ממורים ומתרגלים מערביים רבים. לפני כמה ימים פרסמו "זקני העדה" המערביים מהמסורת של אג'אן צ'ה, שנידו את המנזר הסורר, מכתב הבהרה.
במכתב אין הפתעות גדולות, הוא אומר במילים יפות ורבות מאוד את מה שכולנו ידענו. זה שנראה לכולנו שיש בעיה עם הדרך בה המסורת התאילנדית מתיחסת לנזירות לא ממש מענין את הנזירים הבכירים, שיותר חשוב להם לשמור על הקשר עם תאילנד(שבשבילם, תאילנד=בודהה). המכתב אפילו רומז שבעיני "הזקנים" שוויון בין מיני אינו אלא אופנה חולפת לעומת האמת הנצחית של הדהרמה.
הם לא בדיוק אמרו את זה, כמובן. הם כותבים שהם דווקא חושבים בדיוק על הסמכת נזירות, ושדווקא כולם נורא בעד נזירות וכולי, אבל העיתוי של האוסטרלים היה פרובוקטיבי ולהם לא נותרה ברירה, פשוט ידיהם היו כבולות.
הבעיה, הם מודים, היא שבתאילנד אסור להסמיך נזירות. במילים אחרות זו בעיה פוליטית. אפילו אם הם היו רוצים בכך הם היו חייבים לנדות את המנזר הסורר כדי לשמור על המעמד החוקי של מסורת אג'האן צ'ה.
אבל הם גם לא ממש רוצים. הם מקבלים את הדיעה התאילנדית שאי אפשר מבחינה הלכתית לחדש את המסורת הנזירית שאבדה אי שם לפני 1000 שנים. באופן מופלא הפרשנות רוחצת את ידי הנורמה.
כמו שכבר כתבתי פעם הקוד האתי שמחייב את כל הנזירים ומיישר קו בענייני הסמכה וכללי נזירות הוא הוא הקוד ששומר על לכידות הקהילה. על פילוסופיה ותרגול מותר להתווכח עד מחר, כל עוד כולם מסכימים על מי משתחווה למי. הקהילה חייבת הררכיה של סמכות, והסמכות במקרה הזה הולכת בכוון אחד – מהמועצה העליונה בתאילנד, למסורת של אג'האן צ'ה, ומשם למנזרים בתפוצות. מי שרוצה להיות שייך למסורת צריך לכפוף את ראשו. אב המנזר באוסטרליה החליט לא לעשות את זה והוא מן הסתם ידע שבזאת יאבד המנזר שלו את הקשר המיוחס לאותה מסורת.
מה שעלוב בכל זה הוא הנסיון להצדיק את המסורת הנוקשה בכך שהיא משמרת את תורתו המקורית של הבודהה ולנתק את השאלה הפוליטית לגבי נשים מהשאלה האם נשים יכולות לתרגל ולהתעורר. הבודהה קיבל נשים וגברים כאחד והקאנון הבודהיסטי מכיל תיאורים בגוף ראשון ושלישי של נשים שהיו נזירות, תרגלו ושהתעוררו. אם כללי הנזירות אינם רלוונטיים לזה, אז בשביל מה הם שומרים עליהם? ואם הם רלוונטים, למה לא לאפשר לנשים לקבל תמיכה זהה לזו של הגברים?
אם כן, בנות, אם אתן רוצות להיות נזירות עדיף שתפנו אל תיך נהאת האן בצרפת, למרות שגם אוסטרליה נשמע כמו מקום נחמד מאוד.
למי שרוצה להתעמק הנה המכתב.
אה… דוגמטיקי כל העולם התאחדו, פונדמנטליסטי כל העולם התאחדו, 'זקני' כל העולם התאחדו. למה אתם מכריזים שאתם בדתות שונות, הרי אתם באותה דת אחת. נקרא לה "המסורת", או "שושלת האמת". העיקר שיודעים, כפי שכתבת יפה אסף, מי משתחווה למי.
למען האמת אני לא לגמרי מבין את העניין. אם הנזירות רוצות לחיות בהתאם למסורת מסוימת – ובכן זו המסורת. זו צורת ההתנהלות בזרם הזה. זה מה שהאנשים הללו מאמינים בו וכך הם רוצים לחיות. אם זה לא מוצא חן בעיניהן למה הן מתעקשות לקבל את הנדרים במסורת הזו (בה זה כלל לא קיים)? כפי שכתבת אישה יכולה לקבל נדרים מלאים בסינגפור או במרכז של טיך נאת האן. אני פשוט לא מבין למה מישהו שרוצה לשחק כדורגל נכנס למגרש כדורסל ומנסה לשנות את החוקים אם במגרש הצמוד יש חבורה שמשחקת כדורגל.
למה הן מתעקשות? אין לי קשר עם אף אחת מהן ואני יכול לחשוב על זה בדיוק כמוך.
1.
דה מרקר מפרסם סדרת כתבות על ההשכלה הגבוהה בארץ. לא מת על העיתון הזה, אבל בכל זאת כדאי לקרוא.
שימו לב במיוחד לכתבה על ד"ר יעקב ברגמן. בניגוד לרוב האקדמאים ולרוח הנושבת במסדרונות האקדמיה הוא נגד חופש אקדמי, נגד תקציב מחקר גדול, נגד הגדלת האוניברסיטאות וקבלת יותר סטודנטים.
יש איזה הגיון בחלק מהטיעונים שלו. למשל השאלה מי שולט על חלוקת תקציבי המחקר היא שאלה עניינית. ראוי לבקר את העובדה שוות"ת מחלק את העוגה התקציבית באופן שאינו כפוף לאינטרסים של הציבור כולו, אלא כפוף לאינטרסים של המוסדות השכלה הגבוהה עצמם. אפשר גם כמובן לשאול בשביל מה באמת קיים מחקר, ואיזה מחקר ראוי שיתקיים – ולא להשאיר את השאלה והתשובה לציבור הפרופסורים שנהנה מהתקציב.
אבל בכתבה חבוי מסר מדהים, ואני תוהה אם ברגמן באמת חושב ככה או שדבריו סולפו. הוא מתנגד לטענתו של פרופ עמי וולנסקי בזכות המתאם בין השכלה גבוהה לתמ"ג, שבעקבותיה הוא (וולנסקי) המליץ להגדיל את מספר האקדמאים 75% מהאוכלוסיה בישראל. הנה מה שברגמן חושב על זה:
"הנגשה רחבה של ההשכלה הגבוהה לחלק גדל והולך של האוכלוסיה פוגעת בתפקידה לאותת למעסיקים על העובדים המוכשרים ביותר. לכן, רוכשי השכלה אקדמית שאינם מוכשרים עשויים לקבל משרות שאינן מתאימות להם, ולהזיק בכך לכלכלה ולחברה".
שימו לב, תפקיד האוניברסיטה והמכללה אינו להכשיר עובדים או ללמד אותם דבר אלא "לאותת למעסיקים על העובדים המוכשרים ביותר". מהכתבה עולה בבירור שהכישרון של העובדים אינו משהו שאפשר לשנות על ידי הכשרה, אלא מדובר בנתון איתו באים מהבית (ואולי הוא בכלל חושב שזה נתון מלידה?).
אפילו אם נשכח את האפשרות שחמקה מדפי דה מרקר, שתפקיד ההשכלה הגבוהה הוא (גם) להכשיר אנשים לחיים בעלי משמעות ולסייע להם לעצב ולייצב את עולמם ותודעתם, מה שברגמן טוען נטוע היטב בחשכת האליטיזם האריסטוקרטי של המאה ה-19. האוניברסיטה בעיניו היא מסננת ענקית, חסרת תוכן, שמנפה את חסרי הכישרון מבין המוכשרים. איזה יופי של עולם אקדמי הוא מכין לנו. אולי פשוט נשלח את קורות החיים של תלמידי בתי הספר הפרטיים אל המעסיקים ההגדולים במשק ונחסוך את כל הבוג'ראס של מרצים, כיתות, מבחנים וקפיטריות.
2.
אני עוקב בענין אחרי חוק המאגר הביומטרי. אני לא לגמרי נגד אמצעי בטיחות טובים יותר נגד זיוף זהות ותעודות, אבל הדג הזה מסריח מדי בשביל שאוכל לבלוע אותו.
אחת הבעיות (ויש כמה) עם המאגר היא השאלה למי תהיה גישה אליו ובאיזו קלות. לא היינו רוצים שכל שוטר, ומכאן הדרך קצרה לכל פושע שיכול לסחוט שוטר, יוכל לקבל מידע פיזיולוגי מזהה עלי, נכון?
מספרים לנו על אמצעים מגבילים כמו צו שופט, על הגבלה למקרים הרי גורל וכיוצא באלה. אבל מה זה אומר בפועל? אפשר ללמוד אולי משהו מהציטוט הזה מאת עו"ד בני כץ, בעבר תובע ויועץ משפטי במשטרה וראש משרד חקירות בתחנת כפר סבא:
כץ מאשר את חששם של המתנגדים למאגר הביומטרי, כשהוא מצהיר בביטחון שלמשטרה תהיה גישה אליו. "חד וחלק, תהיה להם גישה למאגר. בשביל לאכן טלפון סלולרי צריך שופט שיחתום ויאשר. אבל אם מדובר במקרה דחוף אני מתקשר לקצין הביטחון של החברה הסלולרית ואומר לו 'אם אתה לא נותן לי איכון עכשיו אני בא אליך'. מה, אני אעיר שופט באמצע הלילה? בקומבינה הישראלית, בגבולות הלא ברורים, שוטר יכול לקבל כל מידע: יציאות וכניסות מהארץ, פתיחת תיקים פליליים, הוצאה לפועל, משרד התחבורה, מוסדות בריאות, מצלמות כביש 6 אבל חשוב לציין שהמשטרה עושה במידע הזה שימוש הוגן בסך הכל".
צריך צו גם כדי לקבל מידע מחברת אשראי?
"כן, אבל גם כאן אפשר במקרים דחופים לדבר עם קצין הביטחון של חברת האשראי. הרבה פעמים הם רק מבקשים 'תביא לי צו אחר כך'. אחר כך!"
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1142619.html
אה, כן, "שימוש הוגן בסך הכל". עכשיו אני רגוע.
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100121_54533
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100121_1143915
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100121_1143916