השכלה גבוהה / מאגר ביומטרי
1.
דה מרקר מפרסם סדרת כתבות על ההשכלה הגבוהה בארץ. לא מת על העיתון הזה, אבל בכל זאת כדאי לקרוא.
שימו לב במיוחד לכתבה על ד"ר יעקב ברגמן. בניגוד לרוב האקדמאים ולרוח הנושבת במסדרונות האקדמיה הוא נגד חופש אקדמי, נגד תקציב מחקר גדול, נגד הגדלת האוניברסיטאות וקבלת יותר סטודנטים.
יש איזה הגיון בחלק מהטיעונים שלו. למשל השאלה מי שולט על חלוקת תקציבי המחקר היא שאלה עניינית. ראוי לבקר את העובדה שוות"ת מחלק את העוגה התקציבית באופן שאינו כפוף לאינטרסים של הציבור כולו, אלא כפוף לאינטרסים של המוסדות השכלה הגבוהה עצמם. אפשר גם כמובן לשאול בשביל מה באמת קיים מחקר, ואיזה מחקר ראוי שיתקיים – ולא להשאיר את השאלה והתשובה לציבור הפרופסורים שנהנה מהתקציב.
אבל בכתבה חבוי מסר מדהים, ואני תוהה אם ברגמן באמת חושב ככה או שדבריו סולפו. הוא מתנגד לטענתו של פרופ עמי וולנסקי בזכות המתאם בין השכלה גבוהה לתמ"ג, שבעקבותיה הוא (וולנסקי) המליץ להגדיל את מספר האקדמאים 75% מהאוכלוסיה בישראל. הנה מה שברגמן חושב על זה:
"הנגשה רחבה של ההשכלה הגבוהה לחלק גדל והולך של האוכלוסיה פוגעת בתפקידה לאותת למעסיקים על העובדים המוכשרים ביותר. לכן, רוכשי השכלה אקדמית שאינם מוכשרים עשויים לקבל משרות שאינן מתאימות להם, ולהזיק בכך לכלכלה ולחברה".
שימו לב, תפקיד האוניברסיטה והמכללה אינו להכשיר עובדים או ללמד אותם דבר אלא "לאותת למעסיקים על העובדים המוכשרים ביותר". מהכתבה עולה בבירור שהכישרון של העובדים אינו משהו שאפשר לשנות על ידי הכשרה, אלא מדובר בנתון איתו באים מהבית (ואולי הוא בכלל חושב שזה נתון מלידה?).
אפילו אם נשכח את האפשרות שחמקה מדפי דה מרקר, שתפקיד ההשכלה הגבוהה הוא (גם) להכשיר אנשים לחיים בעלי משמעות ולסייע להם לעצב ולייצב את עולמם ותודעתם, מה שברגמן טוען נטוע היטב בחשכת האליטיזם האריסטוקרטי של המאה ה-19. האוניברסיטה בעיניו היא מסננת ענקית, חסרת תוכן, שמנפה את חסרי הכישרון מבין המוכשרים. איזה יופי של עולם אקדמי הוא מכין לנו. אולי פשוט נשלח את קורות החיים של תלמידי בתי הספר הפרטיים אל המעסיקים ההגדולים במשק ונחסוך את כל הבוג'ראס של מרצים, כיתות, מבחנים וקפיטריות.
(ואפשר לחשוב גם על המשמעות הנוספת של המילה "הנגשה". איזו מילה מכוערת.)
2.
אני עוקב בענין אחרי חוק המאגר הביומטרי. אני לא לגמרי נגד אמצעי בטיחות טובים יותר נגד זיוף זהות ותעודות, אבל הדג הזה מסריח מדי בשביל שאוכל לבלוע אותו.
אחת הבעיות (ויש כמה) עם המאגר היא השאלה למי תהיה גישה אליו ובאיזו קלות. לא היינו רוצים שכל שוטר, ומכאן הדרך קצרה לכל פושע שיכול לסחוט שוטר, יוכל לקבל מידע פיזיולוגי מזהה עלי, נכון?
מספרים לנו על אמצעים מגבילים כמו צו שופט, על הגבלה למקרים הרי גורל וכיוצא באלה. אבל מה זה אומר בפועל? אפשר ללמוד אולי משהו מהציטוט הזה מאת עו"ד בני כץ, בעבר תובע ויועץ משפטי במשטרה וראש משרד חקירות בתחנת כפר סבא:
כץ מאשר את חששם של המתנגדים למאגר הביומטרי, כשהוא מצהיר בביטחון שלמשטרה תהיה גישה אליו. "חד וחלק, תהיה להם גישה למאגר. בשביל לאכן טלפון סלולרי צריך שופט שיחתום ויאשר. אבל אם מדובר במקרה דחוף אני מתקשר לקצין הביטחון של החברה הסלולרית ואומר לו 'אם אתה לא נותן לי איכון עכשיו אני בא אליך'. מה, אני אעיר שופט באמצע הלילה? בקומבינה הישראלית, בגבולות הלא ברורים, שוטר יכול לקבל כל מידע: יציאות וכניסות מהארץ, פתיחת תיקים פליליים, הוצאה לפועל, משרד התחבורה, מוסדות בריאות, מצלמות כביש 6 אבל חשוב לציין שהמשטרה עושה במידע הזה שימוש הוגן בסך הכל".
צריך צו גם כדי לקבל מידע מחברת אשראי?
"כן, אבל גם כאן אפשר במקרים דחופים לדבר עם קצין הביטחון של חברת האשראי. הרבה פעמים הם רק מבקשים 'תביא לי צו אחר כך'. אחר כך!"
אה, כן, "שימוש הוגן בסך הכל". עכשיו אני רגוע.
תודה על הפוסט.
עכשיו אני מבין מי מדבר מגרונם של פקידי האוצר.
הוא דמגוג לא קטן. לדוגמה, כולם יודעים שהאוניברסיטאות מתאמצות לקבל מה שיותר סטודנטים, כדי להגדיל את הכנסתן. כולם גם יודעים שזה פוגם ברמת ההוראה. המסקנה של ברגמן היא שצריך לזרוק את הסטודנטים המיותרים לרחוב. אדם נאור היה יכול להסיק בדיוק ההפך: צריך להרחיב את האוניברסיטאות כך שיוכלו לקבל לשעריהן את כל מי שחפץ. ולסבסד את שכר הלימוד ברמה כזאת, שהתחרות על כיסו של הסטודנט תהפוך מיותרת.
כמו כל איש מנהל עסקים, ברגמן מודד הכל דרך החור של הגרוש. נעדרת לחלוטין מתורתו החשיבות העצומה שיש להשכלה גבוהה בדמוקרטיה המודרנית. ציבור לא משכיל זה ציבור לא חושב, לא ביקורתי; בקיצור, חלומו הרטוב של כל שלטון. למרבה הצער, התיכון הישראלי לא מלמד את התלמידים לחשוב לבד. הם נתקלים באתגר המפתיע הזה לראשונה בחייהם בלימודי התואר הראשון. אזרח שלא ראה מימיו גרף, שלא יודע לחבר נתונים למסקנות, שלא יודע לקרוא טקסט ולחלץ ממנו אמירה או הנחה סמויה – הוא אזרח שאפשר לעשות בו כל מניפולציה שהיא.
השאלה היחידה היא אם ברגמן טיפש ולא מבין את זה, או מיתמם ובעצם מייחל לזה.
נבערים ובני שליטה.
מבקש מכל אחד/ת שחשוב/ה לו/ה הנושאים של חופש ופרטיות (המעט שעוד נשאר) לא להשתתף בניסוי הביומטרי, ובכך לתת לחוק הביומטרי עם המאגר שבו לגווע לאיטו.
עידן, אתה צודק. ככל שרף הקבלה ורף המעבר משנה לשנה יורד גדלה כמות הסטודנטים ויורדת רמת הלימודים (לא ההוראה. זה עניין אחר). השאלה היא האם אנו לא מעוניינים לשמור על רמה מסוימת או שמתן תעודת סיום הוא מטרת קיום האוניברסיטה. על זה בדיוק מצביע ברגמן. הוא טוען שהחברות הישראליות מצפות למהנדסים, פיסיקאים, מתכנתים וכו' ברמה מסוימת על מנת להישאר תחרותיים בעולם שהמציאות העסקית שלו היא שאם אין לך יתרון אתה לא קיים. ברגע שלא יוכלו לסמוך על רמת מסיימי האוניברסיטאות הם יצטרכו למצוא דרך אחרת לשים ידם על עובדים בעלי הכישורים הנדרשים.
הבעיה שאני מזהה בתגובות היא ההשלמה עם רמת הלימודים ויותר מכך, הדגשים הניתנים בבתי הספר. זו הבעיה האמיתית. אך להחליט להוריד את רמת הלימודים באוניברסיטה כאילו עצם השהייה באוניברסיטה מוביל להשכלה מגוחך בעיני.
אם אתה באמת מסכים עם עידן אז אתה מסכים שמטרת האוניברסיטה אינה רק להכשיר מהנדסים ברמה שתספק את התעשיה.
מלבד זאת, לשאלת המהנדסים, אפשר לעשות כל מני דברים כדי לשפר את הרמה. אפשר ליצור מסלולי לימוד מיוחדים, ואפשר להשקיע יותר כסף על מנת לתמוך במי שלא זכה לחינוך תיכוני ברמה מספקת.
ואפשר כמו שברגמן מציע פשוט לוותר על כל הסטודנטים האלה ולהשאיר את העבודה בידיהם של "המוכשרים" שרק במקרה הם התלמידים שזכו לגדול בחממות חינוך שופעות כסף.
הבחירה בין האפשרויות אינה רק "כלכלית" אלא גם ערכית.
זה המקום להזכיר שבתחום מלגות ההצטיינות חל שינוי משמעותי בשנים האחרונות ומספר המלגות בתחומי המדעים המדויקים והכלכלה גדול היום פי כמה מאשר במדעי הרוח.
שוחחתי על זה עם איש אקדמיה והוא אמר לי "ברור, כי הכסף שהולך למצטיינים במדעי המחשב ובכלכלה חוזר וזה שהולך למדעי הרוח לא חוזר".
ניד איי סיי מור?
אסף, אני מסכים שהאוניברסיטה צריכה לעשות יותר מאשר להכשיר מהנדסים. האוניברסיטה צריכה למשל להיות המקום בו צומחים חוקרים.
אני חושב שהחשיבה של החזר על ההשקעה בהקשר הזה פוגעת לא רק בפקולטות למדעי החברה והרוח אלא ברמת המחקר וההכשרה ברמת כלל האקדמיה ואף ברמה הלאומית. ואני אומר את זה כבוגר הטכניון שם כידוע אין פקולטות למדעי החברה או מדעי הרוח.
לגבי הפתרונות שהצעת – יצירת מסלולים מיוחדים – לא ברור למה הכוונה. ניתן היום ללמוד באוניברסיטאות והמכללות כמעט כל דבר שעולה על דעתך. מרפואה ועד פרסום (לא שיווק, פרסום), ממתמטיקה ועד קולנוע. תזרוק תחום או נושא וימצא לך תואר תואם. איזה מסלולים נוספים נחוצים?
לגבי התמיכה הכלכלית – יש מסלולי מכינה ובגרויות ערב. ניתן ללמוד על חשבון הצבא ויש היום קרנות לא מנוצלות. אני יודע שזה נשמע מוזר אך אחד הדברים שקורים זה שתלמידי המכינות האקדמיות והסטודנטים בשנה הראשונה פשוט לא יודעים היכן הכסף. זו בהחלט נקודה שיש לשים לב אליה. אך אני לא בטוח שכסף למלגות זה מה שחסר.
יחד עם זאת מה שאני קורא בתשובות שלכם זה השלמה עם רמת לימוד נמוכה בבתי ספר וציפיה שהאוניברסיטאות תשלמנה את הפער. זה ראיה נאיבית. אותם נערים שיפרשו מבתי הספר, שיאבדו אמונה בעצמם או שפשוט יצברו פער גדול לא יגיעו לאוניברסיטה. המקום להשקיע בו זה בתי הספר. זה המקום בו מוקנים ערכים והרגלי למידה ולא האוניברסיטה.
ודבר אחרון – משום מה אתם קושרים בין השכלה לרמת אלימות או קלות התמרון של האוכלוסיה. אין נימוק מגוחך מזה לתיקצוב האוניברסיטה. יש היום עשרות אלפי אקדמאים יותר מאשר בשנות השמונים. יש אינספור מכללות המעניקות תארים והרבה יותר חוגים באוניברסיטאות. רמת האלימות רק עלתה בארץ. בראיון עם יושב ראש לשכת רואי החשבון הוא דיבר על בעית הבטחון האישי ברחוב כנושא הבוער ביותר הדורש טיפול. הוא לא היחיד. ולגבי קלות התמרון של האוכלוסיה – אני לא חושב שהמצב כיום טוב יותר מאשר לפני עשר או עשרים שנה למרות האחוז הגבוה יותר של אקדמאים בארץ.
דוגמא נוספת? רמת האלימות בארה"ב בה יש את האוניברסיטאות המובילות בעולם והלימודים במכללות זולים לילידי המדינה בה נמצאת המכללה. זה לא עוזר לסגור את הפערים האדירים שנוצרים בבתי הספר כי זה כבר מאוחר מדי.
ראשית, אנחנו לא מדברים בקול אחד. לכל אחד מהמגיבים היה משהו אחר להגיד. שנית, אין לי מושג איפה קראת על השלמה עם המצב בבתי הספר.
אף אחד לא כתב על בתי ספר כי הפוסט הזה אינו על בתי ספר אלא על אוניברסיטה.
אף אחד גם לא כתב על קשר בין העדר השכלה לאלימות – אז אל תכניס להם מילים לפה. אתה קורא את המילים אבל שומע את המחשבות של עצמך.
כתבת – "אף אחד לא כתב על בתי ספר כי הפוסט הזה אינו על בתי ספר אלא על אוניברסיטה."
עידן, שהיה המגיב הראשון לפוסט ציין בתגובתו את רמת הלימודים בבית הספר התיכון ועניתי לו בתגובתי הראשונה. אתה מוזמן לקרוא את תגובתו.
לא מרגיש נוח להמשיך לאור תגובתך.
כל טוב
לא עצבנת בכלל, אבל אני מעדיף לא לפתח דיון פינגפונג על נושאים שלא לגמרי קשורים לפוסט.
ברגמן לטעמי אכן עלה הנקודה העקרית (לפי הכתוב מעלה לא לפי הכתבה שלא יצא לי לקרוא) והגורם העיקרי להתדרדרות האוניברסיטאות הינה הדרישה לתואר ראשון בשוק העבודה.
החברה הישראלית היא חברה תחרותית (להבדיל מחברה מסורתית) מעסיקים מחפשים לקבל עובדים מוכשרים. עד לפני כמה עשורים היוותה תעודת הבגרות את הרף הדרוש למעסיקים כדי לקבל עובד מוכשר היום כאשר רמת הלימודים ירדה מאד בבתי-הספר התיכוניים ורמת הזכאות לבגרות עלתה פונים מעסיקים לאוניברסיטה לשם סינון מועמדים פוטנציאלים לעבודה. כדי לקבל עדיפות על מבקשי עבודה אחרים דרוש היום תואר ראשון לכן כל אחד מנסה להתקבל לאוניברסיטה והמוטיבציה של רבים היא רק התעודה בסיום הלימודים. התיקצוב של האוניברסיטאות על פי מספר הסטודנטים גורר ירידת הרמה, הפיכת החוקרים באוניברסיטה למורים והתפיסה בציבור שהם צריכים להיות מתוגמלים על פי שעות ההוראה שלהם. לטעמי אוניברסיטה צריכה להיות מוסד אליטיסטי המכשיר חוקרים את ההכשרה לשוק העבודה צריכים לבצע בממכללות.
אפילו התיאור שלך מדויק, והוא לא, הפתרון אינו יכול להיות החזרה של המערכת שלושים שנה אחורה ומניעה של השכלה גבוהה מרוב האוכלוסיה.
קל מאוד ליפול למלכודת שרואה "עובדים" ו"הכשרה" במקום אנשים וחינוך. זה לא רק נוגד את הערכים שלי, זה אפילו לא נכון כלכלית כי "העובדים" של היום צריכים הבנה גדולה יותר, לא קטנה, בשיטות מחקר, חשיבה ביקורתית, חשיבה שיטתית, הבנת הנקרא וכיוצא באלה.
השאלה אינה מה המעסיקים צריכים אלא באיזו חברה אתה רוצה לחיות.
למרות שמערכת החינוך הייתה טובה בעשרות מונים שלושים שנה אחורה איני רוצה להחזיר את המצב לקדמותו.המילים "אנשים" ו"חינוך" הן מילים יפות אך חסרות תוכן. אוניברסיטה אין תפקידה לחנך את הציבור היא אמורה להקנות ידע. בכך שמאפשרים להרבה אנשים שרק מעונינים בתואר ללכת לאוניברסיטה ומטרתם אינה לרכוש השכלה פוגעים באוניברסיטאות ובסטודנטים שכן מעונינים בידע. אוניברסיטאות צריכות להיות מכוני מחקר אלטיסטיות ואילו רכישת תארים עבור מעסיקים פוטנציאלים צריכה להתבצע במכללות.
החברה כיום כאשר הרבה אנשים הולכים לאונברסיטאות איננה חברה טובה יותר ההערכה לידע אפילו פחתה. מתי פעם אחרונה שמעת פרופסור מדבר בטלויזיה על נושא המחקר שלו כאשר לא מדובר ברופא.פעם הייתה הערכה לפרופסורים ומורים היום החברה היא מטראיליסטית ורודפת בצע.הזניה של מערכת ההשכלה הגבוה אינה מייצרת חברה טובה יותר. לגבי סוג החברה שהייתי רוצה לראות הרי מדובר בחברה יצרנית שבה יש גם הערכה לפועל ולא רק למנהל.חברה כזו לא מתקבלת מכך שכולם רצים לעשות תואר ראשון.
אהוד, המצב עגום במובנים רבים, אני לא חולק עליך, אבל קשה לי להסכים שזה תוצאה של פתיחת האוניברסיטאות לציבור וקשה לי לראות איך סגירה שלה תוביל ל"הערכה לפועל" וכולי.
אנסה להסביר את עצמי טוב יותר. כאשר האוניברסיטאות נדרשות למלא את המקום שבו נכשל התיכון הן הופכות לבית-ספר משופר. הפרופסורים המלמדים באוניברסיטאות נדמים בעיני הציבור כמורים ולכן יש טענה שעליהם לקבל תגמול על פי שעות ההוראה שלהם. עיקר העיסוק של הפרופסורים הוא בהוראה והאוניברסיטאות מקבלות תקצוב על פי מספר הסטודנטים הלומדים בהן. מספר סטודנטים גדול דורש הורדת הרמה והופך את האוניברסיטה לבית-חרושת ציונים (סליחה על הביטוי השחוק) במקום למכוני מחקר. הטענה הבסיסית שלי היא כי מספר האנשים המעונינים בידע למען ידע לא גדל ואולי אף פחת עם השנים (ראה את מצבן העגום של הפקולטה למדעי הרוח). האוניברסיטאות היום ממלאות את התפקיד של מסנן לשוק העבודה ולכן מגיעים עליהן הרבה תלמידים המעונינים בתואר בלבד כאמצעי למציאת עבודה מכניסה.
כאשר האוניברסיטאות יצטמצמו ויהפכו יותר אלטיסטיות תהייה פחות התערבות של הציבור והפולטיקאים בנעשה בהם. האוניברסיטאות צריכות להיות נותנות הקו בנושאי התרבות והמדע. הפיכה שלהן לאלטיסטיות תגרום להערכה גדולה יותר כלפי החוקרים (שתפקידם כחוקרים יובן לציבור) בהן. האונברסיטאות יהפכו למקום בו רק המעונינים במחקר יגיעו ולא כל מי שרוצה לקבל תואר. כאשר לחוקר יהיה יותר זמן לחקור והסטודנטים שלו גם יהיו מעונינים במחקר תעלה רמת האוניברסיטאות והדבר ישפיע לטובה גם על בריחת המוחות. חוקר הנדרש להרבה שעות הוראה (זמן הנלקח מהזמן אותו עליו להשקיע במחקר יעדיף לבצע את מחקריו בחו"ל. הנקודה המרכזית שיש להבין היא כי אין תפקידה של האוניברסיטה להנחיל ידע לציבור הרחב. האונברסיטאות הן מכוני מחקר!
הכנת עובדים לשוק העבודה צריכה להתבצע במכללות ואילו הנגישות של הציבור לידע היא הרבה יותר קלה כיום בעידן האינטרנט אבל יש להגבירה בתיכונים בטלויזיה בעיתונות בחינוך או במסגרות לא פורמליות באונברסיטאות.
דעתך זכותך. אני לא בטוח שאתה מדבר בשם "הציבור" ושיש בכלל דבר כזה, אבל זו רק דעתי. הדיון מענין ככל שיהיה אינו קשור באופן ישיר לפוסט ולכן אני לא ממשיך אותו כאן. אולי בפוסט אחר.
הי אסף
חזרתי לאחרונה מקורס ראשון בחצבה, ועניין אותי האם גם המחקר האקדמי תומך בטענתו של גואנקה כי הויפאסנה היא הטכניקה המקורית שאותה לימד הבודהא? (במיוחד הדגש על תחושות הגוף)
אשמח לשמוע ממך על הנ"ל
תודה מראש