לא מעורר ולא עוזר לריכוז

בביקור האחרון שלי בישראל עשיתי טעות קטנה וקיבלתי קפה שחור בשמונה בערב. המשקה שהגיע היה מורכב מחצי כוס קפה טחון וחצי כוס מים רותחים. ידעתי שאסור לי לשתות את זה, אבל יש דברים שאי אפשר לסרב להם במזרח התיכון בלי להעליב מישהו, אז הוספתי שניים סוכר ושתיתי בכל זאת. אם תהיתי לפני כן איך מרגיש התקף חרדה, באותו לילה התגלה לי. דפיקות לב, קוצר נשימה, נדודי שינה, ומחשבות בלי סוף שלא נתנו לי לישון עד ארבע בבוקר רק בשביל להתעורר שלוש שעות אחר כך.

מי שמכור לקפה כניראה לא מכיר את זה. אבל אני, שמקבל באאז מכוס תה אחת ביום, יכול לספר לכם על מה שכמעט כל קפה עושה לי: דופק מואץ, לחץ דם מוגבר, עצבנות קלה. אבל מה בדבר כל הדברים הטובים שקפה, או ליתר דיוק קפאין, עושה לנו? האם לא הורדנו רד בול לקראת נהיגת לילה כדי לשמור על עירנות? האם לא טחנו אספרסו כשכתבנו את התזה כדי להתרכז? אפילו מתכנתים עם מודעות בריאותית ומזרון יוגה שותים שש כוסות של תה ירוק בלילות של עבודה על פרויקט. למה? כי קפאין מעורר ועוזר לריכוז.

אבל הטענה הזו, שנתמכת בדרך כלל על ידי המחקר המדעי, זוכה לביקורת מצד קבוצה קטנה של מדענים טוענים שהמחקרים "הקלסיים" על קפאין מטעים, ושיש אפילו מניפולציה של המחקר על ידי תעשיית הקפאין שבין משקאות קלים לקפה ותה מגלגלת מיליארדי פזוס בשעה. זה לא ממש חדשות, אבל אני למדתי על זה רק היום. כלומר הלילה.

מה אומרים המבקרים? שקפה ממכר, ולכן מי שמפסיק לשתות סובל למעשה מתסמיני גמילה. מי שמכור לקפה ומפסיק עלול לסבול משורה של תסמינים במשך כמה ימים החל מעירפול וקושי בריכוז, וכלה בכאבי ראש איומים. אחרי שבוע בערך זה עובר.

על זה דווקא אין ויכוח. אבל אם מסתכלים במחקר המדעי על קפאין לאור זה, רואים שהוא אינו דווקא מראה עליה בריכוז בעקבות שימוש בקפאין, אלא פשוט ירידה בריכוז אצל מי שנמצאים בתחילת תהליך גמילה מקפה.

ככה מתנהל מחקר "קלאסי" על השפעת קפאין: מגייסים קבוצה של מתנדבים ומבקשים מהם לא לשתות קפה נניח בבוקר לפני הניסוי, או אפילו 12 שעות לפני הניסוי. מחלקים אותם לקבוצות. קבוצה אחת מקבלת כדור לבן עם קפאין, וקבוצה שנייה כדור קטן עם כלום. אחרי כשעה (זמן ספיגת הקפאין בדם) מבקשים מכולם לבצע איזו משימה שבודקת את רמת הריכוז או מצב הרוח. הפלא ופלא! הקבוצה של הקפאין ביצעה את המשימה באופן מדוייק יותר. מכאן, מסיקים מדענים, קפאין עוזר לריכוז.

אבל המסקנה כאן אינה תיאור של התוצאות אלא הסבר שלהן. וזו רק דרך אחת להסביר, וכניראה לא הדרך הטובה ביותר. אם מניחים את ההנחה הלא פרועה שרוב האנשים שותים באופן רגיל משקאות עם קפאין, אז הקבוצה של הכלום נמצאת בעצם בחסר, או בתחילת "גמילה" שנכפתה על ידי תנאי המחקר. כלומר זה לא שקפאין משפר את הריכוז כמו שגמילה מקפאין מפריעה לריכוז.

למרות שזה יקר ומסובך יותר לערוך ניסוי דומה בו כל המשתתפים נקיים מקפאין ישנם מחקרים כאלה שנסקרו ב 2005 על ידי החוקרים ג'ק ג'יימס ופיטר רוג'רס. הם הגיעו למסקנה ששההבדלים במצב הרוח והריכוז בין קבוצה שקיבלה קפאין וקבוצה שלא אינם נובעים מאיכותו המשמחת של הקפאין, אלא מאיכותה המבאסת של של הגמילה. לקפאין יש השפעה קטנה מאוד על ריכוז ומצב רוח אצל מי שאינם רגילים לצרוך אותו, השפעה שנעלמת עם ההתרגלות.

במילים אחרות, קפה טוב לריכוז בערך כמו שהרואין טוב למצב הרוח (טוב, הגזמתי קצת עם המטאפורה, אבל אתם מבינים את המסר).

הסקירה פורסמה כאן:

James J. & PJ Rogers ‘Effects of caffeine on performance and mood: withdrawal reversal is the most plausible explanation’. Psychopharmacology (2005) 182: 1–8

ואם עדיין לא ראיתם – אני מעביר ביום חמישי יום עיון על קשב (מיינדפולנס) במכללת אורנים