מהפכה או מקצוע
בדרך לעבודה שמעתי ברדיו ארבע את נוויל ברודי. ברודי היה מן גורו שלנו בימים שאני ונדב שליו עשינו צחוקים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. הוא זה שהחליף את השם של המקצוע מעיצוב גרפי לתקשורת חזותית וכניראה שימש השראה לשינוי הגדול שהנהיג שמעון זנדהאוס במחלקה בבצלאל. אנחנו היינו כיתת הניסוי של זנדהאוס – השנה הראשונה שלו על הר הצופים.
ברודי דיבר על כך שסטודנטים שלו ברויאל קולג' מתעניינים פחות בהכשרה מקצועית ויותר ברעיונות ושינוי. עד כמה שאני זוכר, האווירה בבצלאל היתה בדיוק הפוכה. היומיום שלנו הוכתב על ידי השאלה איזה כישורים דרושים לעבודה מקצועית ומסחרית. (אני אחרי שנתיים הלכתי ללמוד פילוסופיה).
מעניין המתח הזה בין הכשרה מקצועית למהפכה. הראיון ברדיו ארבע תפס את זה. או שאתה בא ללמוד כי אתה רוצה לרכוש את הכישורים הנחוצים להתבססות מקצועית, או שאתה בא ללמוד ממניעים גדולים יותר. אם אתה חושב בגדול, הכישורים המקצועיים הם רק בחירה טקטית שתעזור לך לממש את החזון. האקדמיה אמורה להיות המקום בו החזון מתפתח, מתגבש, והופך לדבר בר ביצוע.
העלאת שכר הלימוד פרושה שהמחיר שסטודנטים מתבקשים לשלם על דבר כזה הופך למעמסה של ממש. קל יותר להצדיק את זה אם ההחזר על ההשקעה ממומש בכסף. אבל מה אם ההחזר הוא רעיונות חדשים לשינוי חברתי, אופק חדש או מהפכה? מי אז ישלם את שכר הלימוד?
עלית על הנקודה: מישהו לא ממש מעוניין שבאקדמיה יבשילו רעיונות חדשים ומהפכניים… האקדמיה הפכה לבי"ס להכשרה מקצועית. הרעיונות מבשילים במקומות אחרים.
הי סיגל, כן גם אני מקווה שמבשילים במקומות אחרים – אבל איפה?
ובהתיחס ל"מישהו לא ממש מעוניין", אני לא הייתי בוחר בתיאורית הקונספירציה כדי להסביר את המצב הזה.