קשב, קשיבות, מיינדפולנס, ותשומת לב

עדכון 5.9.2011: בדיעבד שיניתי את דעתי לגבי חצי מהדברים שכתבתי כאן. אבל אני משאיר כי דווקא טעויות מעידות על שבריריותם והפכפכותם של החיים. בינתיים כתבתי משהו יותר מעניין על הנושא.

איך לכתוב על mindfulness בעברית? ההגירה של רעיונות ופרקטיקות לישראל כרוכה במציאת תרגום הולם למושגים חדשים. ההיסטוריה של תרגום מונחים בודהיסטים לאנגלית היא נושא שאפשר לייחד לו פוסט שלם, אם לא בלוג שלם. כאן אני לדבר בעיקר על מושג אחד, שהוא אפילו לא ממש בודהיסטי.

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה בגלל שנתקלתי יותר מדי פעמים במילה "קשיבות" שהיא נעימה לעיני כסכין גילוח חלוד. מכל המילים בעברית לא נמצאה מילה שיכולה לתאר את הפעולה הפשוטה יחסית של הפעלת תשומת לב? למה להמציא להשתמש במילה לא מוכרת כתרגום למילה mindfulness? מדובר, בסופו של דבר, בסוג של מודעות או קשב. זה ההיפך מהפרעת קשב. זה קשב. לשם מה "קשיבות" שבעצם מסתירה יותר מאשר מגלה?

אפשר לשאול מה המצאת המילה קשיבות אומרת על המייבאים של פרקטיקות בודהיסטיות לישראל. האם זה נובע מרצון להציג משהו כאילו הוא חדש לגמרי? כל כך חדש וחדשני שאפילו אין לו מילה בעברית! האם זה נסיון להתגבר על איזו מגבלה שנדמה לנו שהעברית מציגה? אולי העברית לא רוחנית מספיק? לא פסיכולוגית מספיק? אולי זו בכלל האהבה שלנו לרעיון של חידוש השפה. כולנו מעין בן-יהודה כאלה שרוצים להשאיר את חותמנו על השפה המתחדשת. הבעייה היחידה היא שהעברית כבר כאן ואין צורך לחדש אותה, במיוחד כשמתרגמים מונחים שהם בעצמם אינן מיוחדים או חדשים בשפת המקור – כמו מיינדפולנס. [עדכון 10.4.2011: טוב, קצת הגזמתי. המילה קשיבות לא הומצאה אתמול והיא מופיעה במילון אבן שושן משנות השבעים. אבל היא נדירה. עובדה שלא אני, ואף לא אחד מהקוראים הכרנו אותה. במקרה מצאתי אותה כשחיפשתי היום משהו אחר.]

יש גם סיבות אחרות, פחות דרמטיות, לעיוות של העברית הבודהיסטית. זכור לי שבקורס מדיטציה אחד שניהלתי המילים של המורה היו עבריות אבל משהו בתחביר ובביטויים אמר כולו אנגלית. אני חושב  ש"לקחנו מחסה" אכלנו "עם מודעוּת" והתבוננו "במיינד שלנו עושה כל מני דברים". זה לא מפתיע: אפילו אם המורים ישראלים, הם למדו תחת מורים אנגלים, אמריקאיים, הודים, או כאלה שלימדו באנגלית שהייתה בשבילם שפה שנייה.

אחד הפיתרונות הקלים לבעיית ההגירה של מושגים היא להשאיר אותם בשפת המקור. לפעמים, במיוחד בהקשרים טכניים ומיוחדים, אין ברירה אלה להשתמש בהם, אבל כעיקרון זה פתרון לא טוב. מספיק לראות מה קרה לנירוונה ולשאנטי ויוגה. זה במיוחד רע כשמנסים לפנות לקהל שאינו כולל רק שמונה סטודנטים נלהבים שמעוניינים בסמינרים אינטנסיביים על הדת הבודהיסטית. לא קשה לראות שלא תיווצר תנועת המונים סביב נושאים שקוראים להם בעברית ג'האנה או ברהמה-ויהארה. מעמדה של האנגלית אצל דוברי העברית גבוהה יותר ממעמד הסנסקריט, לכן "מיינדפולנס" ככה בתעתיק פשוט יכולה להיות אלטרנטיבה. אבל תסלחו לי אם אומר שזו אלטרנטיבה עלובה (וכן, אני יודע שהשתמשתי בה בעצמי).

ההגירה של המושג מעניינת במיוחד כי במקביל להגירה הלשונית מתקיימת הגירה של המעשה עצמו. מדיטציה זה משהו שעושים מנהלי עסקים אמריקאים ואחיות סיעודיות בלונדון; ועכשיו גם בישראל. בשבילם, היא כבר מנותקת לגמרי מהטרמינולוגיה הבודהיסטית שמדברת על טיפוח מודעות על מנת להשמיד את זיהומי התודעה ולהשיג את תחום האל-מוות. היא עברה חילון ואינגלוז גמורים. בעקבות ההצלחה של קבט-צין בשיווק שיטת ה MBSR שפיתח, המילה מיינדפולנס קיבלה עצמאות מהרקע הבודהיסטי שלה ויש לה היום הגדרה עצמאית בספרות הפסיכולוגית. זה המושג שאנחנו מבקשים עכשיו לתרגם לעברית.

ברור שמונח כזה אינו יכול להתקיים במנותק מהאנגלית. להיות mindful, זה להיות זהיר ומודע, או רגיש לניואנסים. מיינדפולנס כשיטה פסיכולוגית של מדיטציה היא הפעלה של תשומת לב באופן מסויים שמאפשר להיות מודע יותר למה שמתרחש בזמן אמת. מי שלמד לעשות את זה יכול להפעיל באופן רצוני את תשומת הלב שלו ולחדד את הקשב לרמות גבוהות יותר ממה שאנחנו רגילים ביום יום.

לאור כל זה, אין טעם להמציא מילה חדשה. הרי לא מדובר בגילוי של יסוד חדש בטבע או המצאה של מכשיר חדש. דרושה מילה פשוטה, כמו המילה האנגלית שמוכרת לכל אחד בין אם הוא בודהיסט אדוק או לא. אני מציע להימנע מהפיתוי להמציא מילים "יפות" וחדשות כדי לתאר מושגים "שונים לגמרי" שבאים כביכול מתרבות אחרת לגמרי. כבר היינו בסיפור דומה לפני יותר מעשר שנים כשהעמותה לוויפסנה (סליחה ויפאסאנה) הציגה את "ארבע האמיתות הנאצלות". אני לא זוכר אם כתבתי על זה כבר, אז אסתכן בלחזור על עצמי. האמיתות הבודהיסטיות הן לא נאצלות כי אף אחד לא האציל אותן. הן אמיתות אציליות, כי הן הופכות אדם שמבין אותן לאצילי. ככה, המדיטציה לא עוזרת לנו לפתח קשיבות – אם אנחנו בכלל יודעים מה זה – אלא לפתח קשב.

לכן, אמרו מעתה הפחתת-לחץ מבוססת קשב (MBSR) וטיפול קוגניטיבי מבוסס קשב (MBCT). הייתי משתמש ב"תשומת לב" אבל יש לו ניחוח קצת אחר שקשור גם להזדקקות נפשית ("הילד מחפש תשומת לב!"). בכל מקרה, נא להפסיק עם "שיטת הקשיבות" שעלולה לגרום לעצירות קשה וללידה מחדש בתור אננס. אין צורך להגביל את המילה קשב לשיטות האלה, כמו שהמילה מיינדפולנס באנגלית אינה מוגבלת לקורסים האלה. גם בקורסים אחרים למדיטציה יכולה המורה ללמד מדיטציית קשב, ומותר לפסיכולוגים להמשיך לדבר על קשב ואנחנו מבטיחים לזכור שהם מדברים על דברים טיפה שונים, למרות שלא בלתי קשורים.

Similar Posts

4 Comments

  1. מסכים לחלוטין, השפה כל כך עשירה שגם אם באמת חסר מושג מסויים, אפשר לתרגם באמצעות צירופים נכונים.
    ד"א בקשר ל"אמיתות הנאצלות" אפשר לראות השתרשות מאוד חזקה של התרגום הלא נכון, ממש כמו עשב שותה – אלכס צ'רניאק סיפר לי שכשהוא תרגם את הדרשות עבור הספר "מה שלימד הבודהה" הוא השתמש בביטוי "ארבע האמיתות של הנאצלים" אבל העורכת (רימון) תיקנה אותו חזרה לביטוי ה"נכון" כי היא חשבה שזו טעות בעברית של עולה חדש מרוסיה שלא מכיר את המושגים העבריים הנכונים…

  2. תודה מנדי,
    נראה לי שגם העורכת וגם הוא טעו. נאצלים זה משהו אחר. צ"ל אציליים.

  3. יכול להיות שזה ארבע אמיתות האציליים (או אצילים? יכול להיות?) הסבירות הגבוהה יותר היא שאני טעיתי בציטוט כי ספק אם אלכס ג'י טעה בהקשר כזה :)

  4. מנדי,
    קפיצה קטנה למדף גילתה לי שני דברים מפתיעים.
    קודם כל אלכס כותב "הדרך הנאצלה כפולת השמונה". שנית, המילה "נאצל" דווקא כן מופיעה במילון במשמעות "מעודן, נעלה, שיש בו אצילות". אבל צורת נקבה שלו היא "נאצלת" ולא "נאצלה". ככה שגם אני וגם אלכס יצאנו פארש – ולכך תוסיף גם את מה ששיניתי בפוסט עצמו שמעיד כאלף עדים שאני בעצם לא יודע על מה אני מדבר.

    אבל אני עדיין חושב שהיה צריך לתרגם "אצילית" ולא "נאצלת". לנאצל יש מובן נוסף שמוכר לתלמידי הפילוסופיה של פלוטינוס – משהו "נאצל" כשהוא מקבל השפעה או האצלה מכח כלשהו. עדיף אם כן לא להשתמש בנאצל שהיא צורה דו משמעית ולדבוק באצילית!

Comments are closed.