הדרשה על לא-עצמי

בחזרה לבודהיזם, אחרי שתיקה ארוכה. אני בישראל. הרבה פרוייקטים שקשורים למיינדפולנס באוויר. והרבה פרוייקטים שקשורים לפן החומרי יותר של החיים. רשתות נגד עכברים. דלת למשרד. איטום החלונות רגע לפני שהתחיל הגשם (למדתי דבר או שניים על חומרי איטום אקריליים בימים האחרונים. החיים מעניינים). גם ביליתי במוסך אי-אלו בקרים שטופי שמש אכזרית. כל זה רק למקרה שאתם שואלים את עצמכם לאן נעלמתי. אז זהו שלא נעלמתי. להיפך. לפעמים הרגשתי שהקיום שלי שוכפל ושולש.

אז כשקבענו לדבר על "לא-אני" בקבוצת לימוד, הצעתי שנקרא את הדרשה הקלאסית על הנושא. וכשהצעתי, ראיתי שאין תרגום לעברית, אז תרגמתי.

זה אחד הנושאים המבלבלים ביותר לבודהיסט המערבי, ואולי לכל אדם. תרגומים מטעים כמו "אין-אני" לא עוזרים לעשות את המצב פשוט יותר. הרי אני זה אני, ואני כאן, אז איך זה יכול להיות שאני לא? לא רק משונה, אפילו מפחיד.

הנושא עצמו עבר טיפולים ופרשנויות אין ספור, ובתוך המסורת הבודהיסטית עצמה אפשר למצוא מגוון של דעות, לא כולן עולות בקנה אחד זו עם זו, ולא כולן עומדות במבחן השכל הישר מצד אחד, ובמבחן הלוגיקה מצד שני.

בדרשה שלפניכם אחת העמדות הקאנוניות, שנחשבת בעיני המסורת עצמה, לפחות בתהרוואדה, כשיעור השני אותו לימד הבודהה לחמשת תלמידיו הראשונים, מי שהיו חבריו לדרך החיפוש לפני שעזב אותם והתמסר להתבוננות תחת העץ. מזה אנחנו למדים על החשיבות של הדרשה, למרות שזיווה בכל זאת הועם עם השנים כשהיא נדחקה אל המקום ה59 בתוך האוסף הרביעי של הסמיוטה ניקאיה. בכל מקרה חלקים ממנה מופיעים גם באוספים אחרים, למשל במאג'הימה ניקאיה, להעיד על חשיבות הרעיונות שמובעים בה.

מה שבטוח הוא שקשה להבין את הדרשה בלי לתת את הדעת על ההנחות הסמויות שבה. ההנחות הסמויות, אם לקצר את הסיפור, הן קצת משונות למי שלא מכיר את החשיבה הדתית ההודית. הנחה ראשונה היא ש"אני" או "עצמי" אינו מתייחס (רק) לאדם האינדיווידואלי ובטח לא לאישיותו, אלא למשהו עמוק יותר, נסתר, ובעל משמעות רוחנית-דתית. אפשר בזהירות מסויימת לקרוא לו "נשמה" אבל בלי להכניס יותר מדי מהמטען היהודי-נוצרי של המילה. העצמי הזה הוא בעל מעמד קוסמי (הוא זהה לברהמן, הכוח היוצר של היקום), הוא אינו נגוע בזיהומים וסבל, ולכן הוא אושר.

בדרשה שלפנינו ישנה הנחה נוספת שאינה דווקא מרכזית בהגות ההודית, שאם זה אני סימן שאפשר לשלוט בזה באופן פנימי – האני הרי יכול לשלוט בעצמי. אני לא יכול להרחיב על זה כאן, אבל הראיתי במקום אחר שבאחת האופנישדות יש הד לרעיון הזה שהעצמי הוא "השולט הפנימי" (BṛU 3.7) ויכול להיות שהבודהה כאן מתעמת עם רעיון דומה.

הדרשה, אם כן, היא פולמית, ומתווכחת עם דעה שכניראה היתה רווחת, שהעצמי הוא מצד אחד אושר ולא סבל, ומצד שני הוא קשור לשליטה עצמית במובן הפשוט של גרימה – אם משהו הוא שלי, הוא אני, סימן שיש לי שליטה עליו. במקום אחר הבודהה משווה את זה למלך ששולט על הממלכה שלו.

הנה הדברים עצמם:

Anatta-lakkhana sutta Siii66

הדרשה על המאפיין של לא-עצמי[i]

פעם אחת שהה המבורך בבנרס, בפארק הצבאים באיזיפטאנה. שם הוא פנה אל קבוצת החמש: "נזירים," "מכובדנו", הם השיבו, וכך הוא אמר:

גוף אינו עצמי. אם גוף היה עצמי, הגוף לא היה מוביל למכאוב והיה אפשר לגבי הגוף [להחליט] "שיהיה גופי כך או שלא יהיה גופי כך". אך כיוון שהגוף אינו עצמי, הוא מוביל למכאוב ואי אפשר לגביו [להחליט] "שיהיה גופי כך או שלא יהיה גופי כך".

תחושות אינן עצמי. אם תחושות היו עצמי, התחושות לא היו מובילות למכאוב והיה אפשר לגבי תחושות [להחליט] "שיהיו תחושותי כך או שלא יהיו תחושותי כך". אך כיוון שהתחושות אינן עצמי, הן מובילות למכאוב ואי אפשר לגביהן [להחליט] "שיהיה גופי כך או שלא יהיה גופי כך".

תפיסה אינה עצמי. אם תפיסה היתה עצמי, התפיסה לא היתה מובילה למכאוב והיה אפשר לגבי תפיסה  [להחליט] "שתהיה תפיסתי כך או שלא תהיה תפיסתי כך". אך כיוון שהתפיסה אינה עצמי, היא מובילה למכאוב ואי אפשר לגביה [להחליט] " שתהיה תפיסתי כך או שלא תהיה תפיסתי כך".

דחפים אינם עצמי. אם דחפים היו עצמי, הדחפים לא היו מובילים למכאוב והיה אפשר לגבי דחפים [להחליט] "שיהיו דחפי כך או שלא יהיו דחפי כך". אך כיוון שהדחפים אינם עצמי, הם מובילים למכאוב ואי אפשר לגביהם [להחליט] " שיהיו דחפי כך או שלא יהיו דחפי כך".

הכרה אינה עצמי. אם הכרה היתה עצמי, הכרה לא היתה מובילה למכאוב והיה אפשר לגבי הכרה  [להחליט] "שתהיה הכרתי כך או שלא תהיה הכרתי כך". אך כיוון שהכרה אינה עצמי, היא מובילה למכאוב ואי אפשר לגביה [להחליט] "שתהיה הכרתי כך או שלא תהיה הכרתי כך".

נזירים, כיצד אתם מבינים את הדבר הבא: הגוף הוא ארעי או נצחי? "ארעי, בהנטה". ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? "סבל, בהנטה". ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתיחס אליו כך "זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?" "לא, בהנטה"

נזירים, כיצד אתם מבינים את הדבר הבא: תחושות הן ארעיות או נצחיות? "ארעיות, בהנטה". ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? "סבל, בהנטה". ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתיחס אליו כך "זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?" "לא, בהנטה"

תפיסה היא ארעית או נצחית? "ארעית, בהנטה". ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? "סבל, בהנטה". ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתיחס אליו כך "זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?" "לא, בהנטה"

דחפים הם ארעיים או נצחיים? "ארעיים, בהנטה". ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? "סבל, בהנטה". ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתיחס אליו כך "זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?" "לא, בהנטה"

הכרה ארעית או נצחית? "ארעית, בהנטה". ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? "סבל, בהנטה". ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתיחס אליו כך "זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?" "לא, בהנטה".

ככה, נזירים, יש לראות בחכמה שלמה כל גוף שהוא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימי או חיצוני [שלי או של אחר], גס או מעודן, נחות או נעלה, קרוב או רחוק: "זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי"

יש לראות בחכמה שלמה כל תחושה שהיא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימית או חיצונית [שלי או של אחר], גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, קרובה או רחוקה: "זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי"

יש לראות בחכמה שלמה כל תפיסה שהיא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימית או חיצונית [שלי או של אחר], גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, קרובה או רחוקה: "זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי"

יש לראות בחכמה שלמה כל דחף שהוא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימי או חיצוני [שלי או של אחר], גס או מעודן, נחות או נעלה, קרוב או רחוק: "זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי"

יש לראות בחכמה שלמה כל הכרה שהיא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימית או חיצונית [שלי או של אחר], גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, קרובה או רחוקה: "זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי".

נזירים, כשתלמיד אצילי, ששמע [את הדהמה], רואה כך הוא מאבד ענין בגוף (nibbindati).[1] ככה גם מאבד עניין בתחושות, מאבד עניין בתפיסה, מאבד עניין בדחפים, מאבד עניין בתודעה. כשהוא מאבד עניין, הוא מתנתק.[2] כשהוא מתנתק הוא משתחרר (vimuccatī)[3], משהוא משתחרר עולה הידיעה "השתחררתי". הוא יודע: "הלידה הושמדה, החיים הרוחניים נחיו, מה שהיה לעשות נעשה, אין עוד מעבר למצב הזה".

זה מה שהמבורך אמר. מרוממי נפש, הנזירים מקבוצת החמישה שמחו בדברי המבורך. ובשעה שהדרשה הזו נאמרה, תודעותיהם של הנזירים מקבוצת החמישה השתחררו מהזיהומים באמצעות אי-אחיזה.[4]

מפאלי: אסף פדרמן. תודה לקרן ארבל על ההערות.

[1] Nibbindati [nis+vindati, vid2] to get wearied of (c. loc.); to have enough of, be satiated, turn away from, to be disgusted with. In two roots A. vind: prs. nibbindati etc. usually in combn with virajjati & vimuccati (cp. nibbāna III. 2). Vin i.35; S ii.94; iv.86, 140; A v.3; Dh 277 sq.; It 33; J i.267; Miln 235, 244; Sdhp 612. ppr. nibbindaŋ S iv.86; PvA 36 (nibbinda — mānasa); ger. nibbindiya J v.121 (˚kārin). — B. vid: Pot. nibbide (v. l. BB nibbije) J v.368 (=nibbindeyya Com.); ger. nibbijjitvā J i.82, & nibbijja Sn 448=S i.124 (nibbijjâpema=nibbijja pakkameyya SnA 393). — pp. nibbiṇṇa. See also nibbidā.

[2] Virajjati [vi+rajjati] to detach oneself, to free oneself of passion, to show lack of interest in (loc.). S ii.94, 125 (nibbindaŋ [ppr.] virajjati); iii.46, 189; iv.2, 86; A v.3; Sn 739=S iv.205 (tattha); Th 1, 247; Sn 813 (na rajjati na virajjati), 853; Nd1 138, 237; Miln 245; Sdhp 613. — pp. viratta. — Caus. virājeti to put away, to estrange (acc.) from (loc.), to cleanse (oneself) of passion (loc.), to purify, to discard as rāga D ii.51; S i.16=Sn 171 (ettha chandaŋ v.=vinetvā viddhaŋsetvā SnA 213); S iv.17=Kvu 178; A ii.196 (rajanīyesu dhammesu cittaŋ v.); Sn 139, 203; Th 1, 282; Pv ii.1319 (itthi — cittaŋ=viratta — citta PvA 168); ThA 49; DhA i.327 (itthi — bhāve chandaŋ v. to give up desire for femininity). — pp. virājita

[3] Bhikkhu bodhi adds – his mind is liberated. Is this forced by grammer? I don’t think so.

[4] . anupādāya āsavehi cittāni vimucciṃsūti

[i] Lakkhaṇa  מאפיין, במיוחד בשלושת המאפיינים לא-עצמי, ארעי, וסבל שמאפיינים את המציאות. כדאי לזכור שהכותרות מאוחרות. במהדורות אחרות מופיעה למשל הכותרת כ"דרשה לקבוצת החמש"