על הפשרה

מה היה בהפגנה? אני ניזון מהתקשורת ובלוגים ולכן אני יודע רק את הפרטים הבאים. היתה הפגנה. בעיקר בתל אביב. בניגוד להפגנות הקודמות בהן סומנה דפני ליף כמנהיגה, ושפוצצו באלימות מכוונת על ידי המשטרה, בהפגנה הזו הוכתרה סתיו שפיר כמובילה, "התקבלו אישורים" והכל היה נופת צופים. אתמול המשטרה שמרה על פרופיל נמוך גם כשכמה מאות מפגינים סטו מהמסלול חסמו כבישים וצעדו לעבר קריית הממשלה.

מישהו עוד יכתוב שהמשטרה הפיקה לקחים (אה, הנה זה), אבל אני מהמר שהכל היה מוסכם מראש ומתוזמר מלמעלה. ליף נתפסת כמסוכנת כי היא לא חותמת, לא משתתפת, סוחפת אחריה מאות אלפים אבל לא סוגרת עסקאות עם ההסתדרות או גופים מסחריים. החליטו להכנס בה מיד וחזק כדי ליצור הרתעה. מבחינתם, הטעות היחידה שהם עשו היתה שממש עצרו באלימות ולאור יום. מספיק היה לפוצץ במכות כמה מפגינים ולעצור עוד מאה, ולהמשיך לנהל מלחמת הכפשה בתקשורת נגדה, כדי שהפגנה דומה בעתיד תמשוך רק את הקיצוניים והאלימים מבין הפעילים – מה שכמובן משרת את הממשלה. ליף לא נגררת לעימות במישור הפוליטי, שם אפשר יהיה לחסל אותה במהירות, ולכן היא מסוכנת יותר בשביל מי ששולטים במגרש הזה.

ההפגנה השקטה היום אורגנה על ידי החלק המוסדי, שהוא בעיקרון נוח יותר לפוליטיקאים. להם יש דרישות מנוסחות, שמישהו כבר אמר שהן דומות באופן חשוד למצע של מפלגת העבודה. מהדרישות האלה יהיה קל להתעלם, והבחירות רחוקות. המסר הוא פשוט – מחאה עם נאומים פוליטיים ואישורים IN, מחאה עממית אותנטית OUT. אבל עוד נראה אם זה באמת יהיה ככה. או שהציבור כנוע וצייתן או שרוח המהפכה מהלכת על פני הארץ.

שימו לב את מי זה משרת שיש שתי מחאות שמתווכחות זו עם זו. בטח לא את המחאה. אם הם יפעלו בחוכמה שני הזרועות האלה, הממסדית והפרועה, ישרתו אחת את השנייה היטב. תראו איך הממשלה והמתנחלים עושים את זה כבר שנים.

וזה מוביל אותי למה שרציתי להגיד על פשרה, תחת השפעה חמורה של שלום בוגוסלבסקי, הבלוגר הפוליטי המבריק ביותר שכותב היום לדעתי.

פשרה היא החיים עצמם. חיבור בין זכר לנקבה זו פשרה גנטית. במקום לשכפל את כל המערך הגנטי של אשתי בדיוק מושלם – מה שהיה יוצר עותקים של מישהי שהיא מראש מודל מצויין – הגנים של אשתי נאלצים להתערבב עם קרעי גנים ממודל עגום ופגום על מנת ליצור ילדים שהם לא היא ולא אני. אנחנו חושבים על פשרה כעל משהו נחות ודפוק, אבל במקרה הזה כל ההורים יודעים שילדים הם דווקא פשרה גנטית מוצלחת – הם ירשו את כל התכונות הטובות שלה ושלי. הם המודל המשופר והמשודרג.

כל מי שניסה להיות במערכת יחסים יודע שאהבה ברת קיימא היא פשרה המתמשכת על שנים. שוב, המילה פשרה בהקשר של מערכות יחסים מקבלת יחסי ציבור רעים שלא בצדק. בטעות אנחנו חושבים על בת הזוג המושלמת (הדמיונית) לעומת "הפשרה" וזה מחמיץ את האמת שאין מושלם בתוך יחסים עם אדם אחר, כי האחר, מה לעשות, הוא לא אתה. אנשים עקשנים שמאוהבים בעצמם הם בדיוק אלה שלא יכולים למצוא אהבה ולנהל יחסים.

נראה שבשמאל הישראלי ובתוך תנועת המחאה ישנו גרעין טהרני כזה. הם רוצים לשנות את השיטה מהיסוד. הם לא חותמים על כלום. הם לא נגד עמלות הבנקים, אלא נגד קיום הבנקים מלכתחילה. אני לא רוצה להכניס להם מילים לפה, אבל הרושם שלי הוא של אנשים שמאוד דבקים בהתנגדות לסדר הכלכלי החברתי והמדיני הקיים. בצדק, צריך להודות, אבל הצדק הוא לא כל הסיפור כאן. כי למרות שהחיים בעולם הפוליטי מתחילים מתפיסה מסויימת של צדק, אי אפשר להגיע רחוק על ידי התעקשות בלבד. אם נסתכל מה קרה לאותו חלק בשמאל הישראלי שדבק בתפיסת הצדק המאוד מדוייקת שלו נראה שהוא פשוט התכווץ למימדים של כמה מאות פעילים שנוסעים להפגין בבילעין, או בתל אביב, מנהלים בלוגים רדיקליים ומדברים בעיקר עם עצמם, עם אותם פלסטינאים שמוכנים עדיין לדבר, ועם אקדמאיים באירופה.

אני לא יודע מה יעלה בגורל האמנה החברתית הזו שדובר בה בהפגנה אתמול, אבל אני שואב עידוד מכך שחתומים עליה גם הבת של הרב עבדיה יוסף ותנועה חברתית חרדית בשם שוויון עכשיו. אני לא יודע עליהם כלום, מלבד העובדה הפשוטה שהם לא מהשמאלנים חותמי-העצומות הטיפוסיים. בריתות כאלה חשובות יותר מהצדק הטהור של גרעין השמאל הקשה.

התקווה שלי היא שיתגלו עוד כוחות כאלה, עוד אנשים וקבוצות שיבינו שהם בעצם מה שהיינו אמורים לקרוא "שמאל" אבל בגלל מלאכת הכפשה מוצלחת לא חשבו על עצמם במונחים כאלה. למעשה המילה שמאל שרופה, וכדאי מהר לפצוח בקמפיין למציאת שם טוב יותר לאידאולוגיה הפוליטית הזו. תראו את בועז כהן, לא אשכנזי, ולא מצליח להכריח את עצמו להגיד שהוא שמאלני. והוא עוד כותב ברשימות, ראבק! אני רוצה לחשוב שיש המון כמוהו, שמאלנים חבויים. ישראל מלאה בערבים, רוסים, תושבי פריפריה, עובדי קבלן ועובדים בכלל, וכן גם שמאלנים מקצועיים, שרב המשותף להם מהשונה. לכולם דרושה גרסה של צדק חברתי שתבטיח להם מגורים, פרנסה, פנסיה, חינוך ראוי ובריאות. לכולם אויבים משותפים בממשלה, בכנסת, ואצל ההון הספקולטיבי והפרוע.

מה הפריע להתאגדות עד כה? ערבים לא מתפקדים למפלגה ציונית. "ימנים" לא רוצים מפלגה עם ערבים. מזרחים לא מצביעים יחימוביץ'. רוסים לא רוצים דתיים, ודתיים רוצים להיות עם דתיים. ועכשיו גם יד ימין של המחאה לא מסכימה עם יד שמאל. שמאל, ימין, הפרד ומשול, עד שרוח המהפכה תעיר את הציבור הישן מתרדמתו; זה שישן באמונה שהוא הצודק היחיד, וזה שישן באמונה שהמפלגה העדתית שלו שומרת עליו. מי שצריך חלונות שבורים וצמיגים בוערים בשביל להתעורר, בבקשה. ומי שצריך עשרת אלפים איש בכיכר עם נאומים, תפדל. רק אל תגידו שאתם יותר מדי עסוקים בשביל לחשוב על זה.

לפני סיום, מחשבה: אם הפיצול במחאה בין ה"לגיטימיים" ל"פרועים" היה מתוכנן, הם עוד יאכילו את ביבי עיסה מהסוג שהוא נוהג לבשל.