הערות לאנגולימאלה
הסיפור על אנגולימאלה לקוח מתוך הכרך שני של האוסף שנקרא מג'הימה ניקאיה, אוסף שמכיל 152 סוטרות באורך בינוני. בנוסף לאוסף הזה יש אוסף של סוטרות ארוכות יותר, ושני אוספים גדולים של סוטרות קצרות. אל ארבעת האוספים המרכזיים האלו מצטרף אוסף "שונות" ויחד הם מרכיבים את "סל השיחות", סוטה פיטאקה, של הקאנון הפאלי. יחד עם חוקי הנזירות (וינאיה) והתורה הגבוהה (אבהידהמה), כל הספרים האלו, למעלה מחמישים במספר, מרכיבים את הקאנון הפאלי. מי שרוצה יותר מידע ותרגום אנגלי של הסוטה יכול לפנות לאתר המקיף access to insight.
הנה: וינאיה פיטאקה (5 ספרים) סוטה פיטאקה: סוטרות ארוכות סוטרות בינוניות ==> אנגולימאלה סוטרות "מחוברות" סוטרות "לפי מספר" שונות אבהידהמה פיטקה (7 ספרים) |
לסיפור על אנגולימאלה חמישה חלקים: (1) פתיחה, (2) פגישה בין השודד לבודהה, (3) פגישה עם המלך, (4) סיפור האישה ההרה (5) פירות המעשים הרעים.
(1) פתיחה
סוּטָה היא מילה בפאלי שמקבילה לסוּטְרָה בסנסקריט. הסוטה הזו, כמו כל הסוטות האחרות נפתחת במילים "כך שמעתי" שמיוחסות באופן מסורתי לאננדה, תלמידו של הבודהה, שמדווח ששמע את הדברים ממקור ראשון. באופן כללי יותר אפשר לומר שהמילים האלו מציינות את העובדה שהטקסט הזה עבר בעל פה במשך כמה מאות שנים. הפתיחה אמורה להעיד על נאמנות למקור, על שרשרת של מסירה של הטקסט ועל האותנטיות שלו.
משפטים רבים בטקסט חוזרים על עצמם בסוטרות אחרות. המקום של ההתרחשות (גנו של אנטפינדיקה) הוא אתר בו הבודהה כניראה התגורר לעיתים קרובות, וגם המשפט שמתאר את הדרך בה הוא ונזירים אחרים יוצאים בבוקר לסוואטהי לאסוף מזון הוא נוסחה שחוזרת (הבודהה נושא את קערת המזון ולובש את הגלימה שמיועדת להליכה מחוץ למגורים). החזרות הרבות מעידות על העובדה שהסיפור אכן נלמד בעל פה והועבר בעל פה.
מה שנראה מגושם ומעצבן בקריאה של סיפור כתוב, יוצר אוירה שונה לגמרי כשמקשיבים לסיפור. נסו להקריא אותו למישהו ותראו בעצמכם! החזרות כמובן גם עוזרות לזכור את הפרטים.
(2) פגישה בין השודד לבודהה
הסוטרה עצמה בנויה משורה של אפיזודות שכל אחת מהן היא סיפור בפני עצמו. המתח בחלק הראשון נבנה כשהבודהה מתקרב לשודד האכזר למרות אזהרות האיכרים. המתח בשיאו כשהשודד מניף את חרבו, אבל הבודהה בעזרת דברי טעם וכוחות על טבעיים מצליח לרסנו. יש כאן אלמנטים משונים שכמה חוקרים כבר עמדו עליהם. מי הוא אותו אנגולימאלה? למה הוא עושה את מה שהוא עושה?
פרשנות בודהיסטית (עתיקה) מספקת מידע רב על ילדותו של הרוצח כדי להסביר איך הגיע למקצוע הזה (בגלל חוכמתו הוא נודה על ידי חבריו ומוריו). הפרשן מוסיף פרטים רבים, כמו למשל שאנגולימאלה יצר מחרוזת מ999 אצבעות לפני שהבודהה פגש אותו. הבודהה היה אמור לספק את האצבע האלף.
החלק של פסוקי השיר שמתחיל "בעודך צועד, אתה אומר "אני עצרתי." קשה לתרגום ומלא בחילופי גרסאות בין כתבי היד השונים. לפחות חוקר אחד לקח חירות לעצמו לפרש כמה משפטים כך שנראה שאנגולימאלה חיכה לאדם קדוש שיבוא ויתיר את הנדר שלו. מכאן, הסיק אותו חוקר, שלמעשה היה מדובר במתרגל של טנטרה שקשורה בקאלי אלת ההרס: אותו אנגולימאלה נדר לחרוז אלף אצבעות על מחרוזת כדי לספק את האלה. חוקרים אחרים חושבים, אם יורשה לי לפשט את הביקורת, שזה קשקוש.
בכל מקרה אנחנו מקבלים תמונה מענינת על מה שמלמד הבודהה – בעודו הולך, הוא למעשה עצר. נרוואנה, או בפאלי ניבאנה, היא עצירה, הפסקה, כיבוי. כמו כן היא קשורה כאן במובהק להפסקת כל אלימות.
שורות השיר שמשולבות כאן ובמקומות אחרים אינן חרוזות אלא שקולות (למרות שלפעמים המשקל של חלק מהשורות נעלם בין חילופי הגירסאות). המבנה הלשוני מעיד על כך שהשורות האלו הן התשתית העתיקה יותר של הטקסטים ופעמים רבות שורות הפרוזה למעשה חוזרות, מסבירות או מקדימות את שורות השיר. סביר להניח שהטקסט לא חובר על ידי אדם אחד בזמן אחד אלא מהווה עדות להתפתחות של רעיונות עתיקים לאורך זמן. אותם רעיונות עתיקים, מסכימים אפילו הספקנים בקוראים, מגיעים לזמנו של הבודהה.
(3) הפגישה עם המלך
בסיפור הזה אלמנטים קומיים כמו שערותיו הסומרות מפחד של המלך מפני הרוצח שהפך לשה תמים. בנוסף אנחנו מקבלים כאן בתמצית את הרעיון של תמיכת הקהילה (המלך, במקרה הזה) בנזירים על ידי מתן מזון, ביגוד, מגורים ותרופות. לעומת ההצעה הנדיבה של המלך מודגש האידאל של הנזיר הסגפן שמתגורר ביער ונמנע ממותרות. אנגולימאלה מקיים כאן אורח חיים מחמיר יותר מאורח החיים הנזירי הרגיל.
בנוסף, זהו כמובן שיר הלל לבודהה שהצליח בחכמתו לעשות את מה שהמלך לא הצליח: לתפוס לרסן את הרוצח האכזר. מי שמתעקש יכול לראות בזה ביקורת על מערכת הענישה הממלכתית בהודו העתיקה. ראוי לציין שהמלך הוא לא יותר משליט של כפר, או כמה כפרים או לכל היותר איזור קטן. אך אחד לא חלם אז לשלוט על הודו כולה (אולי חוץ מאלכסנדר הגדול).
(4) הפגישה עם האשה ההרה
בחלק הזה אנחנו קוראים על אחת הסכנות שבחיי פרישות – דחיה מוחלטת של חיי העולם הזה, שמיוצגים על ידי הסבל שבלידה. הבודהה מורה לאנגולימאלה שהדרך להתמודד עם מה שפגש אינה רתיעה ותיעוב אלא חיבה וחברות. בזכות היותו פַּרוש רוחני אנגולימאלה (עכשיו נזיר) יכול להשפיע מטובו על האישה והתינוק.
בסרי לנקה, גם היום, מדקלמים את הסוטרה הזו למזל טוב כשתינוק חדש נולד.
(5) פירות המעשים הרעים
החלק הזה נפתח בתיאור סטנדרטי של שיחרור מוחלט. אנגולימאלה נהיה ארהנט. מיד אחר כך מסופר על מקרה מענין – למרות שזכה לשחרור מוחלט הרוצח לשעבר אינו חופשי מפגיעה גופנית ואכזריותם של הבריות. הסוטרה לא מפרטת את הסיבה הטכנית (כלומר, מי זרק עליו אבנים ולמה) אלא דווקא את הסיבה העקרונית: אנגולימאלה סובל מפציעות בגלל פעולותיו האכזריות בעבר (קארמה). המסקנה המענינת היא שגם אדם מואר עלול לסבול מפירות הקארמה שלו. מייחדת את המואר העובדה שהוא לא מייצר יותר קארמה שתישא פירות בעתיד.
