מעבר לרוע אבל לא מעבר לטוב

תומר פרסיקו כתב באנ.אר.ג'י על הויכוח בין אנדרו כוהן ופאפאג'י סביב נושא ההארה והיחס שלה לטוב ורע. הניצול המיני (היה או לא היה?) של תלמידתו, ומעשים גרועים אחרים שנעשו על ידי אלו שנחשבו מוארים מעלים את השאלה על הקשר, אם יש כזה, בין היותו של אדם "באחדות עם המוחלט" ופעולותיו המוסריות או הלא מוסריות. במילים אחרות, האם יכול להיות שאדם גם התעורר לדעת את האחדות הגדולה וגם מנצל מינית את התלמידות שלו? אם תירצו דוגמה עסיסית יותר: האם יכול להיות שאדם מואר שולח את תלמידותיו לעיקור ואוסף מכוניות עם חשבונות הבנק שלהן?

התשובה המתבקשת היא, וזו גם תשובתי, שלא יכול להיות. אבל תומר, לא בלי לתת על כך את הדעת, מנסה להראות שמדובר בשתי מערכות התיחסות נפרדות שאינן קשורות זו לזו. לכן הוא כותב שהארתו של פאפאג'י לא ציוותה עליו כל דפוס כזה או אחר של פעולה: היא כשלעצמה לא אסרה להיות בקשר מיני עם תלמידתו וגם לא הכשירה מעשה כזה. מבחינת המוחלט, כל יחסי הוא רק עוד יחסי. הוא מתכוון להגיד שחוקי המוסר, היינו "הטוב" ו"הרע", הם רק חוקים שנועדו להסדיר את היחסים שלנו כאן, בעולם היחסי, כי לדעתו טוב ורע אינם אלא ניגודים שעומדים אחד ביחס לשני והמוחלט הוא מעבר לכל זה.

פורסם לראשונה באנ.אר.ג'י. לפוסט המלא לחץ כאן. כאן. וכאן.

Similar Posts

9 Comments

  1. אולי בהתאם להגדרה אפשר להחיל עליה מונחים באתיקה או מטה-אתיקה. ברור שלאנוס ילדות תמימות זה לא ממש חידוש מוסרי או רוחני. וגם ברור שהמצדדים באונס ילדות כתופעה לוואי שולית
    וזניחה יהיו מאד פופולאריים ובמיוחד בישראל.

  2. אולי בהתאם להגדרה אפשר להחיל עליה מונחים באתיקה או מטה-אתיקה. ברור שלאנוס ילדות תמימות זה לא ממש חידוש מוסרי או רוחני. וגם ברור שהמצדדים באונס ילדות כתופעה לוואי שולית
    וזניחה יהיו מאד פופולאריים ובמיוחד בישראל.

  3. כיף לו למואר. טוב לו עד מאד. הוא חי מעבר לטוב ולרע, הוא יודע שמוסריות היא עניין של הגדרה. כמה טוב לחיות חיים פילוסופיים ומוארים, כששמש גדולה זורחת מעליך כל הזמן. וכל מה שתעשה יהפוך לשאלה פילוסופית גדולה ומוארת.

    אחלה וסבבה לו למואר. ורק המנוצלת תישאר שם בחושך. מה לעשות. ככה זה החיים.

  4. גם מקריאת מה שהוא אומר ומה שמורו פאפאג'י אומר, וגם כי יצא לי לשמוע מספר הרצאות שלו בארץ שבהן השתכנעתי שהוא יודע על מה הוא מדבר, גם אם לא הכל הבנתי וגם אם חלק מהמניירות שלו לא כ"כ נראו לי.

  5. A tree is just the essence of its evel tree while me being me is just you looking at the iner you seeing me enlightened by any nonsense preteding non to sense writing as its iner explenation of the nothing morals should be discused, or preferably not, in.what there is to know by an example is its bolded baranch covered with leaves, to be seen by any how are not.

  6. אדמאסטור אני לא מבין כלום אתה אומר דברים אנגלית לא כל כך אז מה בעצם םהענין של העץ מה יקרה אם אני אכתוב כמו שאתה תכתוב אז יגרשו אותי מהאתר רשימות ויותר לא.
    אני מבקש גם. מהקוראים שכותבים להשתמש. בסימני פיסוק, באופן- המקובל.
    תודה.

  7. טמון בכך שלא כולנו מוארים, ולכן מערכת ה"יחסי" הנוגעת לנו (הלא מוארים) היא בעלת משמעות רבה יותר (לנו, הלא מוארים) מאשר מערכות "יחסי" אחרות. לכן אנו שופטים "טוב" ו"רע" – לא לכולנו הארה שממנה הוא גוזר את שוויון מערכות ה"יחסי".

    אך יש עניין חשוב יותר מכך. המואר אמור להיות מודע, ככזה הוא אמור להיות מודע גם להבדלים בין המוארים ללא מוארים. במסגרת מודעות זו הוא חייב לכלול את העובדה שגם אם בעיניו אין שוני בין מערכות ה"יחסי", הרי שזה בהחלט קיים בעינינו. ומודעות זו אמורה להכתיב את מעשיו. הארה שאינה כוללת הכרה זו אינה שלמה בעיניי.

    ודבר נוסף – הטיעון הזה מסריח מטיעונים שבהם נעשה שימוש להצדקת מעשי זוועה בשם דתות לאורך ההיסטוריה כולה. זהו פשוט הקוטב הנגדי שלו. במקום לומר "זהו הטוב המוחלט ולכן בשמו אני רשאי לעשות ככל העולה על רוחי" הוא אומר "אין טוב מוחלט ולכן אני רשאי לעשות ככל העולה על רוחי".

  8. The normativ way of using signs to be thrown over an attitude, is by no means any true anderstanding of the world with its good and evel. What aspect of the iner stand point of the tree does not have to do with any thing, to listen to the spoken sens of a guru standing in a light shadowing by a non tree is what the tree is about, light and shadow in the relam of thought about the nature of a moral stand?

  9. אני חושב שיקח לי הרבה זמן להגיע למסקנות לגבי כל מיני דברים שאתה ותומר פ' חושבים עליהם.

    אני יכול לומר בקלות אבל.. שאני לא בטוח שיש מימד יחסי לכאב וסבל. ואם אתה גורו, ואתה מכאיב לתמידיך שבוטחים בך, אינך רגיש ברמה שנגישה לאנשים לא מוארים רבים.
    אני לא בטוח שיש מסקנות לוגיות שיוצאות כתוצאה מהתפיסה המוארת. העיניין, הבעיה, הקונפליקט, לא חייב להמצא בעולם של הלוגיקה והרציונל. הנה אתה מנצל אדם, מכה, מעקר, מרעיל.. אדם שחולק איתך את העולם, שהוא חלק ממך גם.
    אנשים רבים פשוט מרגישים את הכאב של הזולת, ואולי השיתוף של בניאדם ברגשות (שנוצר כשאני מרגיש רגש של אדם אחר) הוא הבסיס להארה. זה רק אפשרי ואני לא יודע אם זה ככה.

Comments are closed.