אש וקרח

תשע מחשבות

1
אני נדהם מההשפעה של השריפה שעדיין לא כבתה בכרמל. הכרמל עליו גדלתי, והבית של ההורים שלי, הבית שלי שאני חושש לו באמת כמו שאני חושש לשאר המקומות שאני מכיר – חלקם כבר נשרפו.

2
תחושה קטנה של הקלה חוויתי כשחשבתי על החברים הטובים שלנו מבית אורן שעזבו לפני שלוש שנים את ישראל לטובת ארה"ב. אלוהים! כמה קטנוני יכול להיות אדם כשהוא עורך את ספירת המלאי של מי שהוא מכיר. כאילו שהדבר משפר במשהו את ההשלכות הנוראיות על כל מי שגר בקיבוץ.

3
בפעם האחרונה שהייתי בחיפה היה החום הגדול של אוגוסט, שעיוור וסימם אותי בין השאר בגלל שאני כבר לא רגיל. אני חושב על זה בבוקר כשאני מגרד את הקרח משימשת המכונית. אנחנו ממעטים לצאת כי קר, וממעטים לצאת כי חם.

4
הקרח כאן והאש שם מזכירים לי את השבריריות אל מול הכח הגדול של הטבע. השתלטנו עליו יפה, בינתיים, אבל לא גמרי. תלויים במטוסי הכיבוי, במזגנים, בחשמל והגז לחימום. כשלים קטנים יחסית יכולים להרוס את החיים בן רגע. לו לא היינו חיים בעידן של אנטיביוטיקה וחיסונים חצי מהילדים שלנו היו מתים.

5
בין זה לזה אני חושב האם הדרך הנאורה להתמודד עם זה היא לעבוד קשה, לרכוש ביטוח, להגר למקומות בטוחים? או אולי לוותר על המאבק ולהשלים באופן רוחני יותר עם שבריריות החיים וההרס המציץ מעבר לפינה?

6
כל עוד חיים בחברת שפע קל להתפתות ולהשלים "באופן רוחני יותר" עם מה שהמציאות מזמנת, כאילו היינו נזירים בודהיסטים. בסופו של דבר הביטוח ישלם על הבית שנשרף, המדינה תשלם על הטיפול הרפואי, התנור יחמם אותנו בחורף. רק את המתים אף אחד לא יחזיר.

7
לא כולם פועלים בחברה שיש בה רשת ביטחון כזו. בשבילם להשלים עם המציאות פירושו הסתפקות בכמעט אפס משענות טכנולוגיות. שריפה, הצפה, קפיאה, מחלה, פציעה, הן סכנות שבשיגרה. האם קל או קשה יותר להשלים עם מה שיש ככה?

8
בשביל מי שנמצא במצבים האלה הברירה בין מאבק לשחרור באמצעות טכנולוגיה לבין השלמה עם הקיים לובש חריפות מיוחדת. המצב המשועמם של חברת השפע הוא בעצם מצב נדיר ומיוחד.

9
אסונות גדולים מעוררים לעשייה. אנשים ירכשו ביטוח נוסף, ידאגו לנקות את הגינות מגזם. אולי גם יחשבו על הסוף וייזכרו עד כמה היו רוצים לשלוט על הכל – למרות שאי אפשר.