הקפיצה אל הלא-נודע
בכל צעד, בכל פעולה, אני עובד ממה שאני יודע למה שאני לא יודע.
זה העתיד. זה מסע הזמן. אתה מתקדם קדימה בלי יכולת לעצור. מה יהיה עכשיו? ועכשיו? ומחר? ובשנה הבאה?
עוד מעט אני אשב ברכבת. חשבתי שזה מה שהיה אמור לקרות אתמול אבל זה לא קרה. הייתי בתחנה, קיבלתי החזר על כרטיס לרכבת שמסעה התבטל ורכבתי על אופני בחזרה לבית הקפה.
עוד מעט אני אשב ברכבת. הפעם בדרך לברייטון. בלי הודאויות הקטנות האלה החיים היו מפחידים ובלתי צפויים. אבל החיים באמת מפחידים ובלתי צפויים. אם אני אמות היום ברכת לברייטון תוכלו לשמור ממני דבר אחד: הכל חולף ואין טעם להאחז בכלום.
פארשטיין?
עובר בביתך ויודע לא יודע עם עברתי עשייה בשביל העדרה או בשביל פעולה שאין בי ממנה. כמה עשייה בשביל אי-עשייה "לא צריך לעשות בשביל זה כלום" אז למה בכל זאת? כי באין עשייה הכל מתרחש, אל פחד מהמתרחש בחיים גם מבלי שיקראו עצמם.אגב, באין עשייה גם אין חובת דיווח.
אפשטיין,
הגעלת אותי אז מחקתי.
אבל ברוח טובה.