לכל הרוחות! אני הולך לטהר את הבית מהספר הזה. לטהר את הראש. אוי ויי!
אריה אקשטיין דודה אסתר זה הספר הקשה ביותר שקראתי לאחרונה והוא עושה כאלו סיוטים ומעביר לי את השינה ומעייף אותי ומתיש אותי שבא לי לעשות משהו שאני אף לא עושה – להרוג את הספר. לקרוע אותו, לשרוף אותו בפארק, להטביע במים! אני גם אף פעם לא מפסיק באמצע ספרים מרתקים שכתובים טוב וזה בדיוק אחד כזה אז אולי זו הפעם הראשונה גם. אני אפסיק באמצע ואלך לשרוף אותו באקט של וודו כישופי שיסיר מעלי את הקללה הנוראית הזו שקוראים לה מילים ומשפטים איומים ונוראיים. זה מזכיר את כוח הרשע של מילים לצייר רגשות מבעיתים. זה ספר שאסור, פשוט אסור לקרוא לפני השינה. בדיוק התעוררתי אחרי שחלמתי שהאינטרנט מתחיל ביידיש, כלומר שהמשפט הראשון בתקשורת בין שני מחשבים בעולם זה "שולום עליכם!" כאילו בדיחה שנוצרה על ידי מתכנתים יהודים אמריקאים בשנות השיבעים. זה מה שהתודעה שלי מייצרת, מה תגידו? זה באמת מסכם את היום שלי – אקשטיין יידיש-קייט ואינטרנט מהבוקר. חוץ מזה חלמתי על תינוק אכזרי (זה גם אקשטייני משהו) שרוצה שאביא לו כוס מים וכל פעם מפיל אותי מחדש. קמתי כל כך מבוהל שדפקתי את הברך בשפיץ של שולחן ובמקום לפתוח את הוורד כדי לכתוב את זה איתחלתי בטעות את המחשב. לכל הרוחות! אני הולך לטהר את הבית מהספר הזה. לטהר את הראש. אוי ויי!
[X=nextPage=X]
חמש דקות אחרי זה:
עוד לא השמדתי את הספר אבל רציתי להגיד שלא קרה לי כלום ובקרוב, ממש בקרוב, תופיע כאן סדרה קטנה על תולדות הויפסנה. תודה על ההקשבה, החיים ממשיכים!
איזה ספר?
מה כל כך קשה בו, בספר?
גרי,
שם הספר: דודה אסתר
המחבר: אריה אקשטיין.
זו ש,
כאמור הספר כתוב טוב וההתחלה פיתתה אותי לצלול פנימה, הכל הריח מיידיש ופולין שלפני המלחמה ואני בזמן האחרון מאוד אוהב לקרוא ספרות יידיש. אבל האלימות, יותר גרועה מאלף סרטים של טרנטינו, היתה מה ששבר אותי.
הכל מתובל בהומור ותמימות (אחרת לא ההיתי צולח עשרה עמודים) לא בא לי לפרט יותר. חבל שתחטפי גועל בעצמך.
אתה כנראה לא מבין הרבה בספרות. ספר גדול! מפסיד מי שלא קורא ומקשיב להמלצות של כל דוקטורנט בפסיכולוגיה. זו לא האינדיקציה
יאללה אלה, את בעצמך לא אינדיקציה.