עידכון
אני אוהב את כולם ואני עייף. לא בגלל האהבה, אלא למרות. אכלתי חומוס בפרג' ונהניתי. אכלתי ג'חנון וקיבלתי כאב בטן. הנסיעה הזו לישראל (ולפעמים אני חושב שזה נכון באופן כללי לגבי החיים שעוברים מול עיני) מטיחה בי הצלחה וכישלון, ביקורת והלל, רווח והפסד. חוב ארנונה מלפני שבע שנים, חוזה קטן עם הוצאה לאור, ביקורות ותשבחות על הדברים שאמרתי כאן ושם, פגישה באוניברסיטה, בבנק, קופת חולים (אני יודע שהגוף הזה לא יחיה לנצח, אבל לנתח ביום רביעי?), מס הכנסה, ביטוח לאומי (כן, למרות הכל אני זכאי לביטוח רפואי). כל דבר שיכול להזכיר שהדברים האלו חשובים כמו עלים יבשים שמסיעה הרוח ראוי להיזכר.
אני אוהב את האנשים בישראל. אני אוהב את האנגלים. האהבה היא לא סתם רעיון יפה. היא מחזיקה את החיים כמו שהם.
אמן!
ובהצלחה בניתוח (?)