גזל חוף הים כגזל בריאות הנפש

עיתון הארץ מדווח שיש סיבה לאופטימיות זהירה בקשר לטיפול של המדינה בחופיה. המדינה היא כמובן לא גוף שמימי ארטילאי שמעניק את חסדיו לנתינים אסירי התודה. המדינה היא אזרחיה. אני מזכיר את זה כי יש לעיתים תחושה של אין אונים אל מול העוול של גזילת החוף. אני זוכר שיום אחד התעוררנו בחיפה ומצאנו שבמקום חוף הכרמל, היחיד שמוגן בשובר גלים, הוקם מלון מפלצתי. מה אפשר היה לעשות? התלוננו והלכנו לחוף אחר. למרבה המזל אירגונים ירוקים (קבלו התנצלות מראש על זה שאני לא זוכר מי) נאבקו והצליחו למנוע הקמה של מלונות נוספים באותו מקום. אבל האיום לא הוסר לחלוטין.

עכשיו אני שומע שיש תוכניות לייבש שטחים מדרום לחיפה ולהקים מלונות ממערב לכביש החוף. החופים האלה הם אוויר לנשימה בשביל האזרחים, שכאמור הם בעצמם המדינה שנותנת באמצעות הוועדות העירוניות המתאימות אישורים לבניה כזו. החופים האלה מפוצצים באנשים בימי הקיץ והם פינה נדירה של טבע פתוח, לא מוסדר, וברובו אפילו נטול בתי קפה מוסיקה וחומוס. בחורף רק משוגעים ואירופאים נכנסים למים, אבל עדיין החוף מושך אליו צועדים ורצים, משוררים או סתם תמהוניים. שימו לב: החורף יהיה הזמן בו יתחילו לבנות את התשתיות. אולי לא השנה. אולי לא בשנה הבאה. אבל זה יכול לקרות בלי שמי שאכפת לו ישים לב.

חופי דרום חיפה מיוחדים כי הם עמוקים ורחוקים יחסית מהכביש. עכשיו יגדרו אותם במלונות ממערב, וישאירו רצועה דקה בה נוכל להצטופף. יהיו בתי קפה, מסעדות, מוסיקה, חניונים מסודרים, וללכת לים כבר לא יהיה מפלט מכל מה שהעיר מציעה אלא עוד צורה של קניה ומכירה. בסופו של דבר יבקשו מאיתנו לקנות את הזכות לברוח לכמה שעות שהקומפלקס המסחרי הקניוני שאנחנו קוראים לו "עיר". ימכרו לנו שזה טוב לתיירות, שזה לא למגורים, שככה זה בכל העולם, אבל אנחנו לא נשתכנע. אנחנו יודעים שזה רע לגזול את הים ממי שבאמת צריך אותו.

מאבק בבניה כזו צריך לערב את מי שנהנה מהחוף, אבל חוץ מחתיכים וחתיכות הלומי שמש, צריך שיהיו אירגונים עם יד על הדופק בשלב התכנון. כשמתחילים לעבוד, זה בדרך כלל מאוחר מדי. אם אני זוכר נכון, הבניה של המפלצת בחוף הכרמל התחילה לפני שהיו אישורים מתאימים. זה לא שינה כלום. המפלצת עם שתי קרניה השטניות עודה מטילה צל בשעות הבוקר על רצועת החוף ששרדה. 

לא תמצאו אותי נקשר בשרשראות לאירוס החוף או מגונן בגופי על רקפת בפני בולדוזרים שמישרים חלקה לבנית שכונת מגורים. הארץ מתפתחת לה בצעדי ענק, ואנשים צריכים לגור באיזה מקום. אבל החוף הוא לא כמו כל גבעת כורכר עם כלניות מקסימות. החוף הוא מרכז לבריאות הנפש. הוא מקום אליו כל המתח והחרדה מתנקזים כשאוגוסט מכה את העיר. את האפשרות להביט בלי הפרעה אל האופק אי אפשר להחליף בשומר מסך של חוף ים. אסור שתהיה הפרטה של העוצמה הזו, של כמות המים הבלתי נתפסת הזו שמליוני שנים מרסקת את האבנים לחול דק. החוף הוא המקום בו המדינה נגמרת ומתחיל משהו אחר. אנחנו צריכים לשמור על הזכות שלנו לגעת בקצה המדינה, לטבול במאגר המים העצום הזה בלי לתת חשבון לאף אחד, ובלי שאחרים, שרוצים לקנות את זכותם לגור ב"מלון דירות" עם נוף לים, יסתכלו עלינו מחלון הקומה העשירית.