מחמישה נעשינו שישה. קישור לסיפור לידה.
פרסמתי את סיפור הלידה של תמר בבלוג החדש.
להלן תקציר שבנוי (בערך) מהמשפטים הראשונים בכל פסקה:
חברים יקרים, אני אבא בן שבועיים. פעם היינו זוג, עכשיו אנחנו שלישיה. מנקודת המבט שלי, זה היה ארוע חשוב ומכונן. נראה לי שכמו שאנחנו מחביאים את המוות בחברה שלנו, אנחנו מחביאים גם את הלידות. הסתכלתי עליה כשהיא בקעה וחשבתי "מאיפה באת?"
התכוננו לרגע הזה, שהגיע כמובן בהפתעה גמורה. לידה, הסבירו לי לאט, זה לא מחלה. לא הערכתי כמובן שזה יקח כל כך הרבה זמן. את המילים "אני לא מאמינה, היא יצאה, היא יצאה". יצאנו לבית החולים. אני אשאיר את תאורי הצירים למי שבאמת חוותה את זה. המילדות היו ברקע עד שהצירים התחילו להיות חזקים במיוחד. הסבירו לנו בקורס ההכנה שהאמא המותשת נשטפת באנדרנלין. הוצאנו את שתיהן מהבריכה. המילדת הציעה שהאב הגאה יחזיק קצת את התינוק. דני לסרי כתב פעם שילדים הם חייזרים. היא בוכה, אני הולך לראות מה קורה.
אסף, מזל טוב!
זו התגובה הכי מהירה שקיבלתי אי פעם. שמונה דקות וארבעים ושבע שניות אחרי הפרסום.
ובתקוה שה"דרך" תובילך גם לאוניברסיטה
מזל טוב!