יש בכסף משהו לא נעים
בעקבות פניות הציבור פורסמה רשומה חדשה בבלוג עם הפרסומות.
הנושא: כסף והמבוכה שנלוות אליו.
הנה תקציר שמורכב מהמשפטים הראשונים בכל פסקה (שיטה נחמדה, נראה שאני אדבוק בה):
לבקשת עומר אני כותב משהו על ההתלבטות והמבוכה שאמורים ללוות את המעבר שלי לבלוג עם קישורים ממומנים. עומר לא לבד. אחרים הגיבו ברוח דומה. באמת לא תמיד הייתי שלם עם הרעיון שלצד הדברים שאני כותב יופיעו קישורים ממומנים. בואו נפריד בין השניים. לפעמים לא נעים להרוויח כסף או להיות הבעלים של כסף. קורסים רבים למדיטציה מקיימים על תרומה, והרבה מורים לא מבקשים תשלום נקוב. עד כמה שדעתי משגת יש לזה סיבה אחת – אנחנו קשורים למה שהוא שלנו. יכולה כמובן להיות מערכת יחסים אחרת. משונה שהקוראים מצפים שארגיש לא נוח עם הרצון שלי לקבל משהו בתמורה למשהו שאני נותן. זהו חברים.
לקריאת הכתבה המלאה לחץ כאן וכאן וכאן.
לא מובן לי למה מביך אנשים לקבל כסף על בלוג. אנחנו כותבים בלוג, זו עבודה קשה כשעושים אותה טוב, ואם הקורא לא צריך לשלם, מה אכפת לו שנעשה כמה גרושים על פרסומות? כרגיל, הקטנוניות של הגולש הישראלי, שמצפה שנקרע את התחת למענו ונשעשע אותו בחינם, ושהוא גם לא יקבל פרסומות. למה, בווי נט אין פרסומות? באנרג'י אין פרסומות? גם אני מקווה שבאיזשהו שלב כל הבלוגרים בארץ יקבלו תשלום. מי שיהיה טוב יותר עם יותר כניסות, יקבל יותר כסף. אולי מזה חוששים הבלוגיסטים, שזה יכניס יותר תחרות לעסק.
כלומד ומלמד בודהיזם נראה "ששכחת" את עיקרי תורתו של בודהה בענין הנתינה (דאנא) והתייחסותו לתאות הבצע כאל רעל.
נאה דורש נאה מקיים
יעל, תודה על התמיכה. בהחלט יש הרגשה של של חוסר פרגון ואולי אפילו קנאה אבל ציפיתי שזה יבוא. אני לא חושב שזה ישראלי. זה אנושי. מנגד אני מקבל גם הרבה תמיכה וכל זה חלק מחבלי הלידה.
אתי טופז, אל תקפצי למסקנות. לא שכחתי כלום. אני מניח שאת מקבלת משכורת ממכללת ברל ולא חיה רק מאהבה. גם אני רוצה להתפרנס, ואין בין זה לבין תאוות בצע שום דבר. רק בנצרות עוני הוא מעלה טובה. נתינה מתוך נדיבות (דאנה) אינה תלויה במה שיש לך.