בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר,
לֹא אֶחָד, לֹא רַבִּים, מֵעֵין שֶׁקֶט
אֲבָל לֹא שֶׁל שַׁבָּת בַּבֹּקֶר בַּיָּם.
בַּשֵּׁנִית הַטַּעַם הַמַּר
שֶׁל הַחוֹל וְהַמֶּלַח, וְשֶׁמֶש
עוֹד רֶגַע אֶצְעַק: עוֹד רֶגַע אֶחְדַל!
בַּשְּׁלִישִׁית זֶה נִגְמַר,
הַקֵּץ בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי אַךְ וַדָּאי
הַחוֹל זֶה אֲנִי, הַשֶּׁמֶשׁ עֵינֵי.
בָּרְבִיעִית לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מְעוֹלָם,
רֵאשִׁית לֹא הָיְתָה, לֹא אֶפְשָׁר, לֹא וַדַּאי
רַק הַשֶּׁקֶט הַהוּא שֶׁנִּשְׁאַר אַחֲרַי.
עם חלוף השנים, במבט לאחור, הכל צבוע בצבעי הנוסטלגיה של הימים הראשונים. איך הודיעו לי, איך התרגשתי, איך אמא שלי שמעה בקול שלי כשהתקשרתי. אני זוכר בדיוק את ההרגשה של חוסר האונים, ההתלהבות והחשש. כמובן, כמו כולם, לא ידעתי מה לעשות איתו אבל הייתי נחוש ללמוד. תודה לאל שלא הייתי לבד. הייתה לי תמיכה. גם…
אני כותב כדי לא לישון. לא שאפשר לישון בסטארבקס בשדה התעופה, אבל גם אם היה אפשר, לא הייתי רוצה להניח את ראשי בין כוסות הקפה ולהחמיץ את האוטובוס האחרון לבריסטול. אני אודיסאוס החוזר לאיתקה. אישתי עדיין מחכה לי, אבל אני שונה. וגם דומה. אני בקולומבו. אני במטוס. אני במונית. אני מדבר עם אבא שלי, אני לבד….
חמש מחשבות.
1. מרינה מרינה היא פקידה במשרד של מס-הכנסה בחיפה. היא לא רק היתה נחמדה ושיתפה אותי בבעיית עומס העבודה במשרד אלא גם טיפלה בי ביעילות. למרות זאת, באמצע הפגישה החביבה שלנו נכנס איזה אדם נעמד מאחורי והתחיל לדבר איתה. הוא לא היה סתם אדם. הוא מכיר את מרינה, ועובד במשרד סמוך. הוא התעקש שמרינה תוציא…
אני מניח לרגע את הדיון המענין עם לירון על מוסר, אבולוציה ואלוהים, כדי לספר לכם על משהו אחר שאני אוהב לעשות: לקנות חפצים. חנויות ומותגים מגעילים אותי. כשאני עובר ליד חנות בגדים אני לא מדמיין את עצמי בבגד חדש ונחשק במסיבה נוצצת אלא מתפרות ענק אזורים נידחים של סין. כשאני מסתכל בחלון ראווה של חנות למכשירי…
אל אוניברסיטת פרדיניה נוסעים באוטובוס קטן וישן, דחוס סטודנטים סרילנקים ואנשים אחרים שמעט מתפלאים לראות מערבי שראשו מגרד את התקרה נוסע איתם. אי אפשר להמנע מסדרת השאלות הרגילות באנגלית רצוצה ששואל אתך השכן לספסל איתו אתה נאלץ לפתח מערכת יחסים פיזית אינטימית במשך חצי שעה של הזעה משותפת, אבל שלא כמו בהודו ההתלהבות שוככת אחרי…
