מציאות רבודה, מציאות שטוחה
הוידאו הבא מתאר את החיים דרך המשקפיים של גוגל. המוצר בפיתוח. צפו וניפגש עוד שתיים וחצי.
לא יודע מה אתכם, אבל התגובה הראשונית שלי היא התלהבות אין קץ. טכנולוגיה עושה לי את זה, והוידאו באמת מגניב. אבל מתחת לפני השטח הספק מתגנב.
זוכרים את האמייל? איזו המצאה אדירה. אתה יושב בבית ושולח טקסט שמגיע מייד, באותו הרגע ממש, לקצה השני של העולם. שלא נדבר על משלוח תמונות. אני הייתי שם כשזה הגיע ואני זוכר את ההתלהבות.
נריץ את הסרט 15 שנה קדימה. אני יושב במשרד ומסתכל על תיבת הדואר הנכנס שלי. כל עשר דקות נכנס אימייל חדש. חלק מהם לעולם לא אקרא. אני רק מקווה שסיננתי נכון ושאף אחד "חשוב" לא יעלב או יתרגז "אבל שלחתי לך אימייל אתמול!". אני צריך לברר משהו – אני שולח אימייל. ואז מחכה לתשובה שלא מגיעה. יום יומיים. העצבים מרוטים. הייתי צריך להתקשר. מה עכשיו? נבדוק עוד פעם, אולי נכנס משהו בדקות האחרונות.
הטכנולוגיה עצמה מדהימה. מרגשת אפילו. אבל השימוש תלוי באנשים. הוידאו חמוד נורא. ככה זה שאתה צעיר, מאוהב, עם חברים מגניבים בעיר אמריקאית גדולה, ויש לך יום פנוי.
עכשיו נסו לדמיין את המשקפיים האלה על מישהו בן שלושים וחמש שעובד במשרד גדול. בדרך למשרד עוברים על המסמכים לפגישה. שיחה נכנסת. שיחה יוצאת. הבוס מתלונן לך באוזן בעודך מנסה לקנות כרטיס רכבת. עוד משהו לתייק. עוד משהו להוסיף ליומן. בסופר מתלבט אם לקנות מוצר כזה או אחר – מנסה להשוות מחירים עם המתחרים. מה מזג האויר בחוץ? איזו מתנה לקנות לחתונה של הבן דוד? איזה שיעמום!
יפה כתבת.
האסוציאציה הראשונה שלי (ואולי גם של המפתחים) למשקפי גוגל היא כמובן המשקפיים המושתלים על עיני הגיבורה ב"נוירומנסר" של ויליאם גיבסון ומעניקים לה יכולת ראייה באינפרא-אדום, חישובי מרחק מהירות וזוויות ועוד, כמו גם יכולת של הגיבור להתחווט אליה ולראות ולחוש מתוך עיניה. גם שם, אני חושבת, זה לא מבטיח למושתלת המשקפיים חיים מעניינים. בשביל העניין היא עובדת כשכירת חרב.
בדיוק. אני מהמר שזה יותאם במיוחד לאנשים שצריכים לקבל מידע ולתקשר תוך כדי תנועה. נהגי משלוחים, שכירי חרב, שוטרי תנועה וכיוצא באלה.