אסוציאציות הודיות

בעקבות הרשימה של תומר מהודו, העפתי מבט בגורו עליה הוא כתב "התאכזבתי ממנה קשות". אל תטרחו, השיחה איתה ביוטיוב שעממה אותי כל כך שהפסקתי אחרי חמש דקות. אבל בצד קלטתי קישור לשיחה עם גנגהג'י. כשהייתי בהודו, לפני המון זמן ולא בנסיבות הכי כייפיות בעולם, התגלגלתי לסאטסנג עם גנגהג'י. זו היתה אחת הפעמים הראשונות, והאחרונות, שישבתי בסאטסנג. היא התיישבה שם, בין כולם, ורק אמרה שאפשר לשבת ככה, כי במילא לא צריך לעשות כלום, ורק אם למישהו יש משהו בוער לשאול אז שישאל. לא ידעתי אז כלום. באמת. לא אדוואיטה, ולא וודנטה, ולא בודהה, ולא פאלי, ולא ויפסנה (אולי בעצם כן? אולי ויפסנה). אז נדמה לי ששאלתי אותה אם אין באמת מה לעשות, בשביל מה אנחנו יושבים שם איתה. בטח ניסיתי להיות קצת פרובוקטיבי, אבל גם אותנטי, כי באמת רציתי לדעת, ובאמת לא היה כל כך נעים לשבת שם כי לא היתה לי מקום נוח והיה חם וצפוף. אז חשבתי לעצמי, אם אנחנו כאן בפתיחות כזו, אני פשוט אשאל כאילו אני לא יודע כלום – כי זה באמת המצב. אני יודע שמצאתי חן בעיניה כי היא אמרה את זה. אני חשבתי שהיא משוגעת על כל הראש. אחר כך היתה איזו מסיבה על החוף (של הגנגס) וכשעליתי משם חזרה היא  נופפה אלי בקלשון וצחקה. משוגעת. חשבתי.

למרות זאת, אני משום מה זוכר את החווייה ההיא בחדות מפתיעה. מתי זה היה? בטח איזה 12 שנה. אז עכשיו נתקלתי בראיון הזה איתה, ואני חייב להגיד שמה שיש לה להגיד מדוייק ואמיתי, אותנטי ואפילו אחראי. לא יודע אם זו תוצאה של 12 שנים של חיים פוסט-הארה, או שזה כבר היה ככה אז ולא ראיתי, אבל מה זה חשוב. אם אתם חובבי הז'אנר, הראיון מלבב ויש בו אפילו כמה רגעים מעוררי השראה ממש.