פנטזיה על כוננית

בישראל חיכתה לנו דירה כמעט ריקה. פרקנו את 11 המזוודות שלנו בסלון הריק והרגשנו תלושים ועייפים. היה קיץ ונרדמנו על המיטות באי סדר. בבת אחת נעלם העולם שהכרנו, על ריחות השטיחים, האור הצהוב של הערב, האריזות המוכרות של האוכל בסופרמרקט. באותו ליל אוגוסט הלב צלל וצילמתי את תמונת הירח המאיים על חיפה.

היתה לנו מיטה ארון בגדים ושידה. זהו. הבגדים, כלי המטבח, הספרים והצעצועים באוניה. לא שולחן, לא מדף, לא ספרים, ספות או כורסה. אבל לא פחדתי כי היתה לי תוכנית. היתה לי תוכנית לכוננית וידעתי שיש לי משימה. ישבתי בקו התפר המדומיין בין המטבח לסלון וציירתי במחברת תוכנית פעולה.

התוכנית התגבשה רק אחרי כמה שבועות והגיעה לכדי בשלות ודיוק שיכולים היו לספק את הסטנדרטים הבלתי מתפשרים של סוכן העצים שלי ברחוב סטנטון בחיפה. הוא גזר לי דיקט 7 מ"מ על פי המידות וניגשתי בפעם הראשונה בחיי לחבר את פאזל תלת מימדי כזה.

כצפוי, זה לקח יותר זמן ואנרגיה מהצפוי. נדדתי מחדר לחדר משאיר אחרי ערמות של נסורת ואבק, דבק ברגים ולכה שקופה. הלכתי וחזרתי לחנות של שז"ר להחליף את נייר הליטוש. נפצעתי. הברגתי. התעלפתי משאיפת אדי לכה. אורחים באו והלכו ונדו בראשם בצער כשראו אותי בעבודה. ביום שהגיעו הארגזים הרמתי את יצירת המופת והנחתי אותה בעדינות במקומה על השידה הישנה.

טייפ ה ROTEL קיבל מקום מרכזי אבל רק באופן זמני. מספר הקלטות ששרדו את השנים לא מצדיק את קיומו. באופן מרגיז נעלמו במהלך השנים הקלטות החשובות ביותר שליוו אותי ברגעים האחרונים של נערותי: פוליאנה פרנק, נושאי המגבעת (כן, הקלטת!), ועוד קלטת אחת מקסימה של להקת רוק מתקדם ישראלית שאיני זוכר את שמה. יש לי הרגשה שהחבאתי אותן כל כך טוב במחסן שהן אבדו לנצח. אני משחרר אותן לרשות הארכיאולוגים של העתיד.

מה שהיה חסר זה מחשב. המדף האמצעי בכוננית הוא מדף נשלף על מסילה שמיועד למחשב נייד שישמש תחנת מוסיקה-אימייל-סקייפ. אבל לא אני ולא אף אחד אחר בבית היה מוכן להקריב מחשב בשביל זה. לקנות חדש לא בא בחשבון. אבל הסבלנות זימנה יום אחד מחשב נייד ישן שהונח ליד פחי הזבל. התקנה מחודשת של מערכת הפעלה, והופ המחשב עובד כמו חדש! (טוב, זה לקח חמישה ימים ללא שינה בהם חיפשתי דרייברים והתקנתי את המערכת מאה פעם עד שזה הצליח).

את הרדיו הישראלי אנחנו כבר כמעט לא מדליקים. הפרסומות בכל התחנות תוקפות את האוזניים והלב, ובואו נהיה כנים התוכן לא בדיוק שווה את ההקרבה. עם המחשב אנחנו מתחברים לאינטרנט ויונקים מתחנת הרדיו הטובה בעבר בהווה ובעתיד, ביקום כולו ואף מעבר לו: BBC4. אם כבר מזכירים את זה, ה BBC iPlayer חסום לגלישה מחוץ לאנגליה, אבל אפשר לעקוף את זה על ידי שתי דרכים לפחות. התוכנה החינמית HOLA מאפשרת את זה, וכן השירות בתשלום Unitelly . בהזדמנות זו תנו לי להמליץ לכם על התוכנית The Human Zoo שמשודרת עכשיו. [18.4.17  התוכנה של HOLA לא מומלצת יותר. ראו ביקורת כאן.]

הכוננית הפכה למרכז הגרוויטציה של החלל שמכונה אצלנו הסלונמטבח, ושל הבית כולו בעצם. בהעדר טלוויזיה השידה ומדפיה הם הם הדבר בו אנחנו מתבוננים כשמשעמם לנו. ניגשים אליה לשים תקליט. למצוא ספר. במגרות שלה נחבאים האוצרות של הילדים. כמו השבת, אנחנו שומרים עליה והיא עלינו.

מדף המאובנים הוא התוספת האחרונה למרכז הרוחני של הבית. הוא מתכתב, כמו שמבקרי אומנות אוהבים להגיד, עם שאר הפריטים הארכיאולוגים שממלאים את הבית שלנו. צדפה בת חמישים מליון שנה מעניקה הקשר מעט רחב יותר לשטיח של סבתא שלי, לכיסא הנדנדה של הסבתא השנייה, ולארון הבגדים של אומה תיאה שיוצר בסוף המאה ה-19 בירושלים. התרגשתי למצוא בתוך הסלע המת צל של ייצור חי מקרקעית הים כמו שהתרגשתי כשמצאתי במחסן את אריחי הציפורים שהיו תלויים אצל הורי כשהייתי ילד (בתמונה למטה). קריאות שלום מעולם שחלף מהדהדות בתוך ליבנו.