דברים
לא כתבתי כבר כמה זמן כי אני פשוט עסוק, אבל בינתיים סמנו ביומנכם את השם הבא: פיוטר סגנין. במאי סרטי אנימציה רוסי שעובד בנורווגיה. יפה. יפה מאוד. אם מציגים אותו אי פעם באיזה פסטיבל או סתם – אני ממליץ ללכת לראות.
נקודה למחשבה: מה ההבדל בין חמלה לרחמים? שיטת הלימוד המסורתית אוהבת רשימות, שאחת מהן היא הרשימה של חמשת המצבים הנעלים. חמלה היא אחד המצבים האלו, אבל רחמים נחשב "אויב קרוב". מה הופך את החמלה לכל כך חשובה ואת הרחמים לאויב? סיפורים אישיים יתקבלו בברכה.
ומה קורה אצלנו? בקרוב, תרגום של הסוטרה על השודד האכזרי אנגולימאלה.
חמלה היא בגובה העיניים, מגיעה מתוך אמפטיה.
רחמים, לעומת זאת, מגיעים מתוך מקום של התנשאות.
בסיטואציה של חמלה יש הזדהות, סולידריות, תחושת גורל משותף לפעמים. החיבוק יכול להגיע תיכף ומייד, עוטף כזה, גם במילים, גם במתן תמיכה. בסיטואציה של רחמים, יש משהו פטרוני.
והנה דוגמא(מתוך "הבית הלבן", דווקא): בחור אחד הולך ברחוב ונופל לתור בור. הקירות כל כך תלולים, כך שהוא לא יכול לצאת. רופא עובר ליד והבחור צועק "היי, אתה יכול לעזור לי לצאת?". הרופא כותב מרשם, זורק לתוך הבור וממשיך הלאה. אחר כך כומר עובר ליד, הבחור צועק "אבי! אני פה בתוך הבור, אתה יכול לעזור לי?". הכומר כותב תפילה על דף, זורק אותו לתוך הבור וממשיך ללכת. ואז עובר חבר ליד. "היי, ג'ו! זה אני. אתה יכול לעזור לי לצאת?". החבר קופץ לתוך הבור. הבחור שלנו אומר: "אתה טיפש? עכשיו שנינו בתוך הבור". החבר עונה לו: "כן, אבל אני כבר הייתי כאן ואני מכיר את הדרך החוצה".
שבוע טוב
רחמים עשוים להיות פועל יוצא של או להוביל להתנשאות.
טוב, לא שמתי לב שיש פה כבר תגובה (עניין של רענון דפים).
אבל הסיפור שהבאת מזכיר לי סיפור דומה, על ההבדל בין אמפתיה לסימפטיה.
אמפתיה זה כאשר מישהו נופל לבור ואתה יושב על שפת הבור וביחד עם הבחור אתם מטכסים עצה לדרך שלו החוצה. סימפטיה זה כאשר אתה קופץ לתוך הבור ושניכם ביחד בוכים כמה קר וקשה בבור.
אני לא מבינה את הדוגמא שהבאת. אולי תסביר?
משל ששמעתי.
empathy:
2 : the action of understanding, being aware of, being sensitive to, and vicariously experiencing the feelings, thoughts, and experience of another of either the past or present without having the feelings, thoughts, and experience fully communicated in an objectively explicit manner;
sympathy:
1 a : an affinity, association, or relationship between persons or things wherein whatever affects one similarly affects the other
באדיבות מילוןwebster.
ההבדל ברור אני מניח.
אבל בואו ניקח נקרה פרטי. מה קורה כשאני פוגש, למשל, קבצן. איזו מערכת יחסים אני מפתח איתו, האם הגישה שלי צבועה בצבעי ההתנשאות או שאני מסוגל לראות באמת עין בעין אם אותו אדם חסר בית, לבוש בלויים, מתחנן לכסף, ונגיד מדיף ריח אלכוהול עמום.
האם הפעולה, למשל נתינת הכסף, מעט או הרבה, מלווה בתחושה של עליונות או התהדרות בכסף, של התהדרות בנתינה, או שזו נתינה ממקום אחר.
מה הוא "המקום האחר"?
בעוונותי אני מתנדב עם נוער רחוב. אחת השאלות המטרידות תמיד היא האם לחיות על ספסל ברחוב זה דבר נורא. אין לי תשובה טובה, אבל יש לי תשובה שאני חי איתה. זה נורא עבורי, כיוון שאני משווה זאת למיטתי החמה עם ארוחת הערב הנעימה בביתי. אך אם אשווה זאת למגורים בבית מתפרק, עם אב שיכור ואם שיכורה עוד יותר, האם זה כה נורא? לא בהכרח.
כעת, אני רואה את הנער הזה ברחוב, מה אני עושה איתו?
אני חושב שהדבר הראשון זה לנסות להבין את החוויה שלו (זו האמפתיה). לאחר שהבנתי את החוויה שלו, עליי לנסות ולהבין, ביחד איתו, מה יותר טוב בשבילו. לאחר מכן – אוכל לתת לו משהו שהוא צריך.
באופן כללי אני חושב שכסף מגיע ממקום לא טוב. כסף אינו פותר בעיות הוא פשוט חוסך לנו את הצורך להבין את האחר מתוך הנחה שכל דבר הוא שווה ערך לכסף. אם הוא צריך חיבוק (שאני אחבק קבצן????) שיקנה אותו. אם הוא צריך מכנס – שיקנה אותו וכדומה. אלא שמתן הכסף מחליף את העניין שלנו באחר בחוסר אכפתיות.
הנחת היסוד שלי היא שאני לא יודע מה טוב לאחר. אבל יש לי נסיון ויש לי יכולת להבין ואני כן יכול לסייע לאחר למצוא את הדרך שטובה לו. כל דבר שאתן לו לאחר תהליך זה יבוא מהמקום של לעזור לו ולא לעזור לעצמי (כי בסופו של דבר, כשאתה נותן כסף לקבצן ברחוב כשלא באמת אכפת לך ממנו אתה עושה את זה כדי להשקיט את המצפון שלך).
עונה לך על השאלה?
(מצטער על הבלגן).
עומר
אני מכירה אחת, שהיא והבנזוג שלה אימצו שני בחורים הומואים שנפלטו ממערכת החינוך, והסתובבו ברחובות. ישנו בגנים, עשו כסף מזנות והיו אומללים. אותה אחת והאיש שלה, מצאו אותם באלנבי, ואימצו אותם. הם הכניסו אותם אליהם הביתה, האכילו, נתנו כסף-כיס, ודאגו שיתגייסו לצבא ויקבלו מעמד של חיילים בודדים. עזרו להם לכתוב מכתבים ללשכת הגיוס, ליוו אותם עד שהסתדרו.
אני מכירה את עצמי, שבאחד מהשיטוטים שלי ברשת, הכרתי בחורה בת 18 לפני גיוס, יתומה מאב, עם אמא שחיה מהבטחת הכנסה. קצת לפני הגיוס שלה נפגשנו למסע קניות בסיסי של ביגוד והנעלה לקראת הטירונות. לא היתה שם מידה של רחמים, בסך הכל עזרה, כי יכולתי לעזור, אימצתי אותה בכיף, בלי התהדרות, בלי הרגשת פטרונות. פשוט עזרתי, כי יכולתי לעזור.
ואני מכירה וד הרבה אנשים, שככה, בשלב מסוים עוזרים, בלי לחשוב פעמיים, בלי לבדוק מה המצפון אומר. בלי להתחיל לעשות חישובים. עוזרים כי הם יכולים לעזור, לא מבקשים דבר חזרה.
now you are talking!
(I will add to this later)